00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

אבולוציה של האדם: על הסרטן המדבק, ולמה נכחדים השדים הטזמניים


בחלק הקודם ראינו כיצד האבולוציה יכולה לפעול גם דרך אורגניזמים סימביונטים, וכיצד אלו יכולים להשפיע על גופנו. כדוגמא קיצונית הבאנו את וירוס הפאפילומה האנושי II, ואת יכולתו ליצור יבלות כעורות על העור. דדה, איש העץ מאינדונזיה, הוא כנראה בעל מוטציה שאינה מאפשרת לו להתמודד עם גדילת היבלות, ולכן מכוסה גופו בגידולים דמויי שורשים. במקרה זה מדובר במוטציה של האדם עצמו, ולא של האורגניזם. אך דוגמא קיצונית אחרת, בה האבולוציה של מין שלם משתנה כתוצאה ממיקרו-אורגניזם יוצא דופן, ניתן למצוא בשדים הטזמניים של ימינו.
השדים הטזמניים הם טורפים קטנים, דמויי כלב, החיים בטזמניה, כמובן. למרות גודלם הקטן, הם ידועים לשמצה בזכות פראותם בזמן אכילת הטרף, וניזונים במידה שווה מבשר ציד קטן ומנבלות. הם נוהגים לריב על הנבלות אותן הם מוצאים, ולעיתים קרובות נכנסים לקרבות של שריטות ונשיכות כדי להגן על טרפם משאר השדים. המנצח בקרבות כאלו ממהר לאכול את הגופה, והשדים הטזמניים מסוגלים לאכול עד ל- 40% ממשקל גופם תוך שלושים דקות, אם יש בכך צורך. לשם השוואה, אדם בוגר ממוצע היה אוכל בארוחה אחת כ- 28 קילוגרם בשר, אילו היה ניחן בגרגרנות של השדים הטזמניים.



השדים הטזמניים זכו לפופולריזציה בעיקר בזכות דמותו של טאז, השד הטזמני המצוייר האהוב על כולנו. ולכן צר לי במיוחד לציין שבעשר השנים האחרונות עברה אוכלוסיית השדים הטזמניים מהפיכה של ממש, וכ- 89 אחוזים מהאוכלוסייה נכחדו. ולא, לא בני-האדם אשמים הפעם.
השדים הטזמניים מושפעים ממחלה קטלנית במיוחד, המביאה לצמיחת גידולים באיזור הפנים, וקוטלת תוך מספר חודשים מרגע ההדבקה. ההדבקה עצמה מתרחשת, כפי הנראה, בעיקר בעונת ההזדווגות. השדים, נאמנים לטבעם הפראי, מתנים אהבה תוך כדי שהם נושכים זה את זה בפנים, ומעבירים את גורם המחלה. זו גם הסיבה לכך שהגידולים מופיעים כמעט אך ורק על פניהם של השדים.
עד לכאן, הכל טוב. או בעצם, הכל רע. יש לנו מחלה מדבקת קשות, שקטלה כבר כמעט את כל השדים הטזמניים. אבל למה זה חשוב לנו בדיון על האבולוציה? הסיבה היא שהאוכלוסיה של השדים הטזמניים שנותרה בחיים, פיתחה תכונה חדשה וחשובה: הם החלו להגיע לבגרות מינית הרבה יותר מוקדם.
לפני שהתפרצה המחלה, השדים הגיעו לבגרות מינית בסביבות גיל השנתיים-שלוש. אחרי המחלה, לפחות באחד מאיזורי המחייה של השדים, הרוב המכריע של הנקבות מגיע לבגרות מינית כבר בגיל שנה. חשוב לזכור שהנקבות שמגיעות לבגרות מינית מוקדמת כל-כך הן רק הנקבות שטרם נדבקו במחלה. איך קרה שאוכלוסיה שלמה שינתה את תכונותיה תוך פחות מעשר שנים?

תמונת תקריב של שד טזמני עם גידול על פניו. זהירות - לא לבעלי לב חלש.

הסבר אחד לכך הוא שהיתה כאן ברירה טבעית של תכונה תורשתית שסייעה לשדים להתרבות לפני שנדבקו במחלה. כלומר, הנקבות שהתבגרו מינית בשלב מאוחר יותר, מתו עוד לפני שהספיקו להביא צאצאים לעולם. לעומתן, הנקבות שהגיעו לבגרות מינית בגיל צעיר, הצליחו לשרוד מספיק זמן כדי להביא לעולם צאצאים. מכיוון שהתכונה לבגרות מינית מוקדמת תורשתית, אותם צאצאים העבירו בעצמם לדור הבא את אותה התכונה, וכך קיבלנו אוכלוסיה חדשה שרוב הפריטים בה מגיעים לבגרות מינית כבר בגיל שנה. אם נעשה השוואה פשטנית לבני-אדם, בהם הבגרות המינית מתחילה בסביבות גיל 12, הרי שאם האוכלוסיה האנושית היתה עוברת אותה תמורה, ילדים היו מתחילים להצמיח שיערות ערווה, להישאר מול המחשב בחדר הסגור עד לשעות הקטנות של הלילה ולנגן בגיטרות רוק חשמליות - כבר בגיל שש.
הסבר אלטרנטיבי – ויש להודות שהוא מוצלח לא פחות מהקודם – הוא שהשדים מגיעים לבגרות מינית מוקדמת מכיוון שהם אינם צריכים להתחרות יותר על מקורות מזון. מסתבר שגם לאסון-טבע יש יתרונות עבור השורדים – הוא מצמצם את גודל האוכלוסייה, ומאפשר לשורדים ליהנות ממקורות מזון ללא תחרות. יתכן ששדים טזמניים שמקבלים יותר מזון, מגיעים לבגרות מינית בגיל צעיר יותר. זה יתכן, אבל עדיין לא נבדק. בכל מקרה, מכיוון שמעט מאד שדים טזמניים נותרו בחיים, יש כאן צוואר בקבוק צר מאד (אם אתם לא זוכרים מה זה צוואר בקבוק, אפשר לחזור לפרק הראשון להסבר). השדים המעטים ששרדו יעבירו לדורות הבאים את התכונות הייחודיות בהם ניחונו, וקרוב לוודאי שתכונותיה של האוכלוסייה העתידית יהיו שונות מהתכונות של האוכלוסייה לפני המחלה.
תופעה דומה ומפורסמת היא זו של וירוס ה- HIV, הגורם לאיידס. וירוס זה עוד עלול לגרום לשינוי תכונות האוכלוסייה אצל תושבי אפריקה: להרוג חלק גדול מהאוכלוסייה, ולהשאיר את המוטנטים הנדירים העמידים בפני הוירוס. וזו באמת דוגמא טובה, אבל הסיבה שבחרתי להתרכז דווקא במחלה של השדים הטזמניים במקום ב- HIV, היא שבמקרה של הגידולים של השדים, הם נוצרים מגורם הרבה יותר סימביוטי לאדם מוירוס ה- HIV.
מחלת השדים הטזמניים אינה נובעת מחיידק, מוירוס, או מפטרייה. כל הגידולים המופיעים על פניהם של השדים, מקורם בתא סרטני ראשוני, שמסוגל להשתכפל פעמים רבות ולעבור בין האוכלוסיה, מבלי שניתן יהיה לעצור את גדילתו והתפשטותו.
מערכת החיסון של יונקים מסוגלת להתמודד בדרך-כלל עם תאים סרטניים המגיעים מן החוץ, בדיוק כפי שהיא מטפלת בחיידקים וגורמים זרים אחרים. אך מערכת החיסון של השדים הטזמניים לוקה בפגם קטלני: היא אינה מזהה את התאים הסרטניים הללו כגורם זר. הסיבה לכך היא שמקורם של התאים הסרטניים שתקפו את השדים, הוא בשד טזמני בודד בו אירעה המוטציה, ורכש את הסרטן הקטלני. כל התאים הסרטניים הגיעו מאותו שד טזמני, שכבר מזמן החזיר את נשמתו לבורא. רק תאיו, המתרבים ללא הפוגה, נשארו כמחלה ממארת המדביקה את אחיו ואחיותיו למין.



ובכל זאת, זה אינו הסבר מספיק, שהרי אנו יודעים שבני-אדם אינם נדבקים מסרטנים של בני-אדם אחרים! אך אמת שחוקה זו אינה תמיד נכונה.
לפני ארבעים שנה, ערך צוות רופאים ניסוי מחריד במיוחד באשה בת חמישים עם סרטן מתקדם, ובאמה הבריאה בת השמונים. האם התנדבה לקבל לתוך גופה חתיכה קטנה מן הגידול של בתה, בתקווה שהחוקרים יפיקו מן הניסוי תובנה כלשהי לגבי טיבו של הסרטן, שעשויה לסייע לבתה להלחם במחלה. יום אחד בלבד לאחר ההשתלה, מתה הבת בפתאומיות כתוצאה מקרע במעי.
לא ברור מדוע הניסוי לא הופסק באותו רגע, וחתיכת הגידול שהושתלה באם לא הוסרה. אך תהיה הסיבה אשר תהיה, התוצאה ברורה. תוך שלושה שבועות פיתחה האם גידול זהה לזה שהיה קיים בבתה. בנקודה זו כבר לא היה ניתן לסלק את הגידול – הוא גדל במהירות, שלח גרורות, והאם מתה לאחר קצת יותר משנה, עם גידולים ממאירים בריאות, בסרעפת, בצלעות ובבלוטות הלימפה.
מקרים אחרים בהם הצליחו תאי סרטן זרים לגדול בבני-אדם בריאים, כוללים עובדת מעבדה בריאה בת 19, שדקרה את עצמה ב- 1986 בשוגג במזרק שנשא תאי סרטן של המעי הגס. היא הצמיחה גידול סרטני – מאותם תאים של המעי הגס – בכף ידה, אך הרופאים הצליחו לסלק אותו בניתוח פשוט יחסית ולהציל את חייה. במקרה אחר, עדכני יותר, מנתח בן 53 שיסף את כף ידו בזמן שהסיר גידול ממאיר מבטנו של מטופל. חמישה חודשים לאחר מכן, הוא מצא את עצמו נושא גידול ממאיר על כף ידו – אך תאי הגידול תאמו גנטית לאלו של המטופל. מערכת החיסון של אותו מנתח ניסתה להיפטר מהגידול ויצרה דלקת סביבו, אך הוא המשיך לגדול. עד היום, לא ברור איך או למה.
יתכן שהשדים הטזמניים יכולים לספק חלק מהתשובה עבור מקרי ההדבקה בסרטן בבני-אדם. הסיבה שהסרטן יכול לעבור בקלות כזו בין השדים הטזמניים, היא שהם עברו צוואר בקבוק צר במיוחד לפני מספר מאות שנים. להזכירכם, `צוואר בקבוק` היא תופעה בה חלק קטן מהאוכלוסייה שורד ומעביר את תכונותיו לדורות הבאים. במקרה של השדים הטזמניים, האוכלוסייה שהתפתחה לאחר צוואר הבקבוק שעברו, פשוט לא הספיקה לצבור מספיק שינויים גנטיים בגנים המקודדים לחלבוני ה- MHC. חלבונים אלו דומים לדגלים צבעוניים – הם מופיעים על פני כל התאים בגוף, ומאותתים על כך שתאים אלו שייכים לגוף. באוכלוסיית האדם קיימים עשרות סוגים שונים של חלבוני MHC, אך אוכלוסיית השדים הטזמניים לא הספיקה לצבור וריאציות גנטיות בחלבונים הללו, ולכן תאי הסרטן של שד אחד, מזוהים על-ידי כל יתר השדים כאילו היו חלק מתאי הגוף שלהם. מערכת החיסון של השדים פשוט אינה מסוגלת לדחות את תאי הסרטן הקוטלים בהם, משום שהיא סבורה שמדובר בתאים עצמיים של הגוף.
וזה הזמן לחדשות הרעות. אם תחזרו לפרק הראשון, תראו מי עוד עבר צוואר בקבוק חזק מאד לפני כמה עשרות אלפי שנים. רמז: יש להם שתי ידיים, שתי רגליים והם קוראים את הפוסט הזה עכשיו. קראתם נכון, אנו בני-האדם עברנו שני צווארי בקבוק קשים במאה-אלף השנים האחרונות. אז נכון שה- MHC שלנו די שונים זה מזה, כפי שיכול כל מומחה להשתלות לספר לכם, אבל קשה מאד לדעת אלו גורמים אחרים משותפים בין אוכלוסיית האדם באירופה, למשל. גורמים משותפים אלו עלולים להקל מאד על התפשטותה המהירה של מחלה כלשהי או אפילו, רחמנא לצלן, על התפשטות של תא סרטני מתוחכם במיוחד – שלא לדבר על קטלני.
הזוי? מדע בדיוני? לאו דווקא. אצל כלבים כבר קיים סרטן מדבק הנקרא `סרקומה על שם סטיקר`. לפי מחקר מולקולרי על מקור המחלה, מדובר בתאיו של זאב או כלב ממזרח אסיה, שעברו התמרה סרטנית לפני כמה מאות שנים – בין מאתיים שנה ל- 2,500 שנה. תאים אלו המשיכו לגדול ולהתחלק, ומדביקים כיום מליוני כלבים שונים, כאשר הם מועברים באמצעות מגע מיני. ניתן לחשוב על התאים הסרטניים כעל טפיל מסוכן במיוחד, הממשיך לשרוד ולהתפשט מכלב לכלב, למרות שבעל התאים המקורי גווע כבר לפני מאות רבות של שנים. האם יגיע היום בו יעבור תא אנושי התמרה דומה, ויהפוך לגורם סרטן מדבק? אפשר רק להצליב את האצבעות ולקוות שלא. אבל אם כן, יש סבירות גבוהה שסרטן מדבק כזה יסלול את הדרך לאבולוציה העתידית של האדם. הוא עשוי להשאיר רק את המעטים העמידים בפניו, או לברור רק את בני-האדם שיתרבו בגיל מוקדם מספיק, לפני שהסרטן יהרוג אותם. בקיצור, בואו נקווה שזה לא יקרה.

אנו עתה כבר בסוף סדרת המאמרים על האבולוציה האפשרית של האדם. לסיום, ארצה לשאול שאלה אחת אחרונה, פילוסופית יותר בטבעה מאלו שהעליתי עד עתה: מהו אדם?
השאלה אינה פשוטה כפי שהיא עשויה להיראות בתחילה. כל מין מוגדר, בין היתר, לפי צורת גופו וגפיו, מספר שיניו, צפיפות שיערו וכן הלאה. אך הראינו כבר שמוטציות מסוימות עלולות להתרחש, ושהן עשויות גם להתפשט בקרב האוכלוסיה. אם אכן היה הגלגל חוזר אחורנית, ואותם שבטים קדומים, שאנו צאצאיהם, היו בעלי מוטציות כגון אלו שהדגמתי – האם עדיין היינו בני-אדם? האם, כאשר אוכלוסיית האדם מתפארת בשלושה או ארבעה שדיים מפותחים, בפרוות חתול על הגוף והפנים, או בגפיים המזכירות יותר שורשי עצים – האם גם אז היינו בני-אדם? ואם כן, כיצד ניתן בכלל להגדיר מהו אדם?



לשאלה שכזו לא יכולות להיות תשובות מדעיות טובות, או אפילו תשובה אחת ברורה. התשובה שבחרתי להציג כאן מגיעה מפרופסור ארמונד מארי לרוי, שמצא אותה בעצמו בספר של לינאוס – Faune Svecica – הדן בחיות בשוודיה. לינאוס אכן פירט עבור כל חיה את מספר השיניים שלה, את צורת הגפיים, את צפיפות השיער ואת התפלגות הפטמות, אך בסעיף הדן בבני-האדם, אומר לינאוס בפשטות: Nosce te ipsum – דע את עצמך.
"דע את עצמך, פתולוגית, עד כמה שבירה בועתך, וחשופה לאלפי אסונות. אם מבין אתה דברים אלו, הרי שאדם הינך, ומין שונה מאד מכל היתר."
ויתכן, קוראים יקרים, שזאת כל התשובה – כל עוד אתה יכול להבין ולדעת שאתה אדם, על כל המשתמע מכך – הרי אתה אדם, ולמוטציות חיצוניות אין כל נגיעה באנושיות שבך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת