00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

טרגדיה יוונית

01/06/2009
בתיכון למדנו את הטרגדיה היוונית "אנטיגונה". למדנו שבכל טרגדיה קלאסית יש גיבור, בן המעמד הגבוה, והטרגדיה תמיד תסתיים באסון כלשהו, שבו הגיבור נופל ממרום מעמדו בעקבות מעשה שעשה. הסיום הטרגי גורם לקהל הרגשה של "קתרזיס" - הזדככות שנגרמת עקב ההזדהות של הקהל עם הגיבור. את הטרגדיה מלווה מקהלה, שמוסיפה לאווירת הטרגדיה ומכינה את הצופים לסוף המר הקרב ובא.
 
אתמול התבשרנו על מעצרו המתוקשר של דודו טופז. הסיפור יכול לפרנס כמה כותבי טרגדיות יווניות קלאסיות - גיבור שעולה לגדולה, נהיה ל"מלך הרייטינג", סוחף אחריו את ההמונים, ובסיום הסיפור מוצא את עצמו בתוך תא מעצר באבו כביר, חשוד בעבירות אלימות.
 
אישית אני סולד מאישיותו המגלומנית של דודו טופז. לא צפיתי בתכניות הרדודות שלו, שבהן הוא התחנף ל"עם" והתיימר לייצג את האנשים הפשוטים, שרוצים טלויזיה לא מתוחכמת, שמעניקה רק מתנות, נדבות ופרסים. דודו הוא לא אדם טיפש - הוא עשה את כל המניפולציות האפשריות כדי להשיג עוד ועוד רייטינג, ולהפוך לגיבור עממי. ברור שהוא לא היה מגיע לכך אלמלא היה מאוהב בעצמו, רודף תשומת לב ותקשורת חולני וחסר בטחון בצורה מפחידה. למבקר טלויזיה אחד הוא שבר את המשקפיים, ולמבקר אחר הוא צלצל באינטרקום בשידור חי כדי לנזוף בו על הביקורת שכתב נגדו. דודו תמיד מופיע מתוך הקהל, מתיימר לייצג אותו, מתחנף אליו ומציג את התכנית שלו כתכנית "המדברת אל העם".
 
הבוקר התראיין אצל ניסים משעל ד"ר אילן רבינוביץ, שעשה תכנית טלויזיה עם דודו בעבר, ובה הודה דודו שהוא נוטל תרופות נגד דכאון. ד"ר רבינוביץ אמר שהוא ממש חושש לחייו של דודו, בגלל המשבר שהוא עובר.
 
גם אם החשדות נגדו יתבררו כעורבא פרח, הוא הרויח את מנת תשומת הלב שלו, שאותה הוא צריך כל כך על מנת להתקיים, ונחסכה ממנו בשנים האחרונות עד שנכנס לקריז. הוא נוהג לפי הכלל - "לא משנה באיזה הקשר תופיע בעיתון, העיקר שיאייתו את שמך נכון".
 
צריך לגנות את המשטרה שעדיין נוהגת כאחרונת היחצ"נים השפלים ומזמינה את הצלמים לעמוד בחדר המדרגות של טופז רגע לפני המעצר. מה קרה? גם קציני המשטרה סובלים מחוסר בתקשורת. למה לפני מעצר צריך להתקשר ולהזמין את העיתונות? ואיזה תפקיד בדיוק ממלאת כאן העיתונות, שאוהבת לקרוא לעצמה "כלב השמירה של הדמוקרטיה"?
 
האבסורד הוא שדודו כל כך רצה את תשומת ליבה של התקשורת, כך שאם לא היו מזמינים את הצלמים לביתו, הוא עצמו היה מסרב לצאת עם האזיקים עד שיגיעו לשם לצלם אותו.
 
ואנחנו? אנחנו יושבים כמו הקהל צמא הדם ברומא העתיקה, צופה בגלדיאטורים הנלחמים ומחכה להקזת הדם ההדדית. נהנים לצקצק בלשוננו על התקשורת ועל דודו ועל המשטרה, אבל רצים מיד בבוקר לעמוד הראשון כדי לקרוא את הכותרות. אנו חשים כעת בקתרזיס המיוחל, המגיע עם נפילתו של הגיבור.
 
דודו כבר נפל בעבר עם נאום הצ`חצ`חים וידע לקום מן העפר, לנער את האבק מבגדיו ולהמשיך לרוץ. הוא מינף את אותה "פליטת פה" לתכנית בידור מצליחה, והקהל סלח לו וחיבק אותו. נראה שהפעם זה לא יקרה, למרות שבטרגדיה היוונית המודרנית שבה אנחנו חיים, הכל אפשרי.
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת