00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בנויה לתלפיות.

שיטת נִפְנוּף מדייטים- חָבֵר מביא חָבֵר

02/06/2009
בתֵּשַׁע בבוקר, יום אחרי שדחסתי כַּדּוּרי גבינה ובְּלִינְצֶ`ס עם צימוקים וגבינה לקיבתי ממתינה לי ארוחת בוקר ססגונית כמו גַּן פורח. אֶשֶׁד גלי הים מסתרך כמו שובל של הִינוּמָת כלה, לָבָן וטהור המתנפץ במֵזַח ומטפטף עלי כמו גשם פיות דקיק ונוצץ. השמלה הלבנה שאני לובשת דומה לענן לבן ורך, שחולף באיטיות על פני האנשים ואני מחייכת מאושר. וכשהיא מגיעה מולי, אני פורשת את זרועותיי וקוראת בשמה בהתרגשות.

אנחנו מתיישבות במסעדת בדולינה שבנָמֵל תל אביב המוקפת ריח של עוגת תפוחים אָפוּיה וריחות של גבינה וטיגוני ביצים. המלצרית פותחת את התַּפְרִיט בתנועה רגילה ונראה שהיא הולכת לדקלם אותו. ואנחנו מפתיעות אותה במשפט מביך, עזבי את המיוחדים, תביאי לנו אֲרוּחַת בּוֹקֶר זוגית. ואני מבקשת בֵּיצָה קָשֶׁה ולא מטוגנת מאחר והפסקתי לאכול דברים מטוגנים כבר שָׁלוֹשׁ שנים, אבל המלצרית נשארה עם פה פעור כאילו ביקשתי להמציא לי מנה מיוחדת ועונה. אני לא יודעת. שתינו מביטות עליה בפְּלִיאָה. מה את לא יודעת, הרי יש לכם סָלָט ניסואז בתַּפְרִיט שכך יש בֵּיצָה קָשֶׁה. אז מה הבעיה להעביר אותה לצלחת של אֲרוּחַת הבּוֹקֶר. אומרת לה חברה שלי בחוסר סבלנות, ואני דופקת לה בעיטה בבֶּרֶךְ שתירגע. אני אשאל, עונה המלצרית, והמילים שלה מתאמצות לשמוח והיא הולכת לברר אצל האַחְרַאי משמרת.

 

בינתיים חברתי שולפת את הלפטופ שלה, פותחת אותו והוא משמיע את הצליל המוכר של אִתְחוּל המחשב. ואני אומרת לה, די! גם כשאת לא בבית ובמשרד את חייבת את החרא הוירטואלי הזה. אי אפשר לחיות שעה וחצי בלי לקרוא מיילים. והיא מתעלמת ממני ומסובבת את מסך המחשב ומניחה אצבע מרסנת על העֲווִית המרטיטה בקצה שפתה, ונדמה לי שעוד רגע היא מתחילה לבכות. תקראי, היא מצווה עלי. בינתיים המלצרית דוחפת מעל המחשב את הפליסמנט והסכו"ם, תוך התעלמות טוטאלית מהלפטופ והחברה הדומעת שלי. ואני מזיזה את מה שהניחה לצד, ומקשיבה להוֹדָעָה המרתקת שלה האומרת. שיש ביצים קשות. הַלְלוּיָהּ.

מפלי מילים מושטות לפני בתַּחֲנוּנים שאקרא אותם, ואני מתחילה לדפדף בכתובים מההתחלה:"יקירתי, תודה שנענית לפניה שלי באתר, מתוך הררי תמונות הנשים הרַעֲנַנּוּת שבכרטיס שלך שבתה את ליבי. המילים שלך הם כמו שמש יוקדת שמסנוורת ומותירה אותי חסר מנוחה. אני מרגיש קרוב אלייך ואשמח להכיר אותך ולצאת מהאתר הזה אחת ולתמיד" ואני כבר מדמיינת את ההמשך והסיבה לדמעות שלה. פגועי הג`יי דייט אני קוראת להם, בֵּית מִסְחָר לשְׁרַבְרָבוּת של לבבות שבורים.

 

"חן חן על המילים והסימפטיה החמימה, אתה צודק האתר הזה מעייף וגם אני רוצה לצאת ממנו בסך הכל אני בת שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ מלאת חיים כפרגית וככל שהזמן חולף האִינְטֶרְאַקְצְיָה של המילים הכתובות מבלבלת אותי, כבר יצאתי ונכנסתי מהאתר הזה כמו חולי סְכִיזוֹפְרֶנְיָה שמאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים וחווים דֶּלֶת מִסְתּוֹבֶבֶת, בכל פעם שנדמה להם שהם הבריאו, והנה באה התְּרוּפָה בצורת בחור, אחרי שעה של מַאנְיָה בבר השכונתי מגיעה הדֶּפְּרֶסְיָה. ואחרי דייט אחד הם חוזרים לקבל את התְּרוּפָה והיא הלחיצה על האנטר. אשמח להכיר, תגיד לי מתי נוח לך וניפגש".

וזו הטעות אני חושבת לעצמי, האומללות הזו של דיירי אתרי ההיכרויות בהחלפת המסרים המביעה ייאוש טוטאלי מעצמם, אז מה הפלא שגם לפגישה אין להם כבר כוח לצאת והם רואים בדייט כמו מטלת חובה להגשה באוניברסיטה כדי לקבל ציון עובר, רק שהבעיה שבכל מפגש כזה הציון הוא נִכְשַׁל.

 

וככה ממשיכים המסרים בניהם עם הסתעפויות ותהיות שבעצמי יכולתי להתאהב בשניהם. ובהמשך היא מספרת לי ששיחות הטלפון איתו היו מרתקות, הוא לא הפסיק לשלוח לה אס- אם- אסים ולאתר אותה בזמנו החופשי. אבל להפי סטורי הזה יש סוף מַר, סימנים של נְדוּדֵי שֵׁינָה היו בעיניה. היא אומרת שזה בגלל שכל הלילה היא בכתה ולא ישנה. החביבות שבשיחות, האובססיה שלו לראות אותי נראתה לי מוזרה, אבל שנים של לבד התגרו בי ולכן אני לא מסרבת לכל מי שמציע. רציתי להגיד משהו עמוק ומרגיע, שזה מטומטם ללכת עם כל אחד, אבל לא היה לי נעים כי גם אני עשיתי את השטות הזו, כשתחושת הבטן שלי אמרה לי לא אל תלכי, כי הוא סתם רוצה להביט בי כאילו אני בובה בחַלּוֹן רַאֲוָה,המציגה משהו מְפַתֶּה שאף אחד לא רוצה באמת להיכנס ולקחת. אז שתקתי. משהו מבריק כמו דמעות היה בעיניה שעקבו אחרי העוברים והשבים, והיא סגרה את הלפטופ בכעס והתחילה למולל עם האצבעות על כוס הקפה שהתרוקנה ולתאר את הסיטואציה.

קבענו להיפגש במקום מוכר לשנינו, כל אחד הגיע עם הרכב הפרטי שלו, הגעתי בחמש דקות לפני, סימסתי לו שאני יושבת בפינה. כשנפגשנו הגיע בחור בגובה מטר שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, עם שיער שופע גם בחזה, בידיים ותחת כל חתיכת בד שהייתה חשופה התגלו נחשולי שיער. מילא אמרתי לעצמי, גם פו הדב הפך להיות אושיה חביבת הקהל. לא הבנתי את הקשר, הרמתי גבה ונשמעתי מנומנמת, נו מה הפואנטה אני דוחקת בה. והיא אומרת הוא בן שְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע חצי עובד חצי מובטל. ונדמה לי שהחמצתי חלק מהעלילה, למרות שהתיאורים הפלאסטיים הללו אמרתי לעצמי, לפעמים חשובים מאין כמוהם. חבל שגם אני לא הצטיינתי בהקשבה בפעם האחרונה, הייתי נמנעת מלפגוש אדם גִּדֵּם בלב ובנפש. ישבנו בבית הקפה בשעת הצהרים של יום שישי, היא אומרת. בדיוק מתחת לענפים הגזומים של בית הקפה, בפינה שקהל המאזינים יהיה מצומצם כדי שלא יצביעו ויגידו, הנה עוד זוג בדייט. אחרי כמה דקות כמו שהאור מצליח לחדור מבעד לענפים כך התחילה העֲלִיָּיה לָרֶגֶל של תֵּל נמלים אנושי שקלט אותו והיה חייב להגיד שלום, משהו שהיה לי מוזר. במשך שעה של פגישה פעילות הדבורים האנושית הזו הפיקה חום ממש כמו זיהום, הרגשתי שאני מתפוצצת מכעס. כל חמש דקות הוא מקבל אס- אם- אס, ואחרי דקה מופיע חבר שלו, מביט עלי, והוא אומר לי. את סולחת לי לרגע ויוצא לקשקש איתו. למחרת הוא ניסה ליצור קשר איתי, עניתי לו בחוסר חביבות ומאז לא שמעתי ממנו. יצא ממנו משהו אָפֵל ומכוער שגרם לי להביט בגועל על יצרת האומנות המעוטרת במילים שהוא שלח לי.

 

רציתי לחבק את האומללה שפותחת את ליבה לכל דורש. ואני מתכווצת ונזכרת באותו מפגש שחשבתי שתהיה ממנו ידידות נעימה ולא משהו רוֹמַנְטִי, הפך בסוף לאֲפֵלָה אחת גדולה בגלל שיטת הנִפְנוּף המכוערת של הטלפונים שכה היה עסוק בהם. כמו שבכל הדקות הללו הספקתי למלא את מפית הנייר בשרבוטים של בתים ילדותיים עם גגות רעפים, פרח עם עלים ושמש עם פרצוף מחייך והדבקתי לה את היצירה מול הפרצוף וחייכתי, תראי מה ציירתי, ילדותי לאללה נכון. והיא מביטה בציור ורוצה להגיד, בואי`נה את מפגרת אבל היא רק אמרה, אפילו השמש שלך מחייכת. אני חושבת עליה ועל כל מי שנמצא היום בסְטָאטוּס פנוי ומחפש. ונדמה שכולם נעים על סֶרֶט דומה של סִיטוּאַצְיָה שרק השחקנים בו מתחלפים, ולכולם יש סיפור דומה: אחד מזמין חברים שיעבירו את זמן הדייט במקום להגיד, לא מתאים את דוחה, בואי לא נמשיך עם הסֵבֶל הזה. השני קורא לחבר טלפוני שיתקשר אליו כל דקה, והוא יגיד לך שזה משהו חשוב. השלישי מזיין אותך ומתנהג כמו אבי פרץ פּוֹרֵץ המנעולים בע"מ שבא לפתוח לך ת`תחת ולהיעלם למחרת, והרביעי מחכה שתשלמי עליו, והחמישי סופר את השקלים על כּוֹס הקפה שלו ואת מרגישה שעוד רגע את מתפוצצת. והשישי והשביעי וככה הרשימה מתארכת כמו הקראת המועמדים שזכו להשתתף בהצגה. אבל ההצגה הזו עולה מחיר כבד בכל ערב לאלפי נשים וגברים, והיא מציגה כבר שנים, ערב אחרי ערב מבלי להתעייף.

 

מעניין איך מישהו יכול להיעלם בכזו מהירות שכמעט ולא חושבים עליו, ורק אתמול הוא היה כמו מחזיר אור שמעביר נצנוץ בתודעה שלך, ואחרי כמה שעות הוא נעלם. היא אומרת לי. את רוצה למלא את עצמך באהבה כי חסר לך משהו, בסוף זה נועד כדי למלא חלל ריק במקום להיות ביטוי של חיבור מול אדם שיש לך רגשות אליו. ולא למול מישהו שרוצה לכבוש את הוואגינה שלך, או סתם לראות מי את כדי לספק את יֵצֶר הסַקְרָנוּת שלו. אני עונה לה וחושבת על כל הגברים שפוקדים אותה. הלהט שלה לרצות מישהו דומה לקַדַּחַת, כמו זה שמעורר אוֹפְּיוּם רק שהתוצאה לא מסוגלת לנסוך בך שלווה או שמחה, אלא סימון למענה החברתי ששולט בך. בגלל זה את לא מצליחה להחזיק אף אחד, אני נוזפת בה. כשהמילה אהבה הופכת לחמדנית נס האֶרוֹטִיקָה מתפוגג.

 

זה עצוב לחשוב שאיבדת שליטה על החיים שלך, התוכניות, העתיד ואתה הופך לעבד של תקווה שכל מה שאתה רוצה זה להפיל על עצמך משהו טוב. ואז אתה מבין שאתה לא לבד בעולם ומיליוני אנשים מחפשים את אותה משמעות להגיע לאותה פִּסְגָּה של אושר משותף מתנשפים ומתנשמים מלאי סיפוק, שהנה מישהו רוצה בחברתך. ובדיוק אחרי חצי שנה שלא יצאתי עם אף אחד, והייתי להוטה לפגוש אנשים חדשים לא מהבחינה הרומנטית, הבנתי שהבעיה נעוצה בכללים ואין דבר כזה יְדִידוּת בלתי מוגדרת. או שזה רומנטי או שזה זיון. אין אמצע. ושעד כמה שאניח בצד את המילה דייט, הצד השני בא עם תקוות גדולות. והיא מתעטפת בשתיקה ומורחת גבינה על הג`בטה ומעטרת אותה בזית ירוק ואומרת לי. זה הזמן לסגור את הכרטיס. חוץ מלשחק נון-סטופ במילים כתובות שהופכות למושמעות ולבזבז את האֶנֶרְגְּיָה שלי על מישהו שמשחק איתי בטְרַמְפּוֹלִינָה, קופץ עלי בשביל היי רגעי אבל לא באמת רוצה, עדיף לי להישאר אנונימית. ואני מהנהנת ורוצה להסכים איתה והצטערתי על הרגע שיצאתי בעצמי מהוירטואליה.

 

בדרך הביתה השקפתי על המזח והקשבתי לגלים הנחבטים במים, אני חושבת שדייטים דומים למשחק בלקג`ק, אם אתה רוצה לנצח, אתה חייב לספוג "מכה".

 

 

 

Hooverphonic - Mad About You

 

Feel the vibe, feel the terror, feel the pain
Its driving me insane
I cant fake
For God sakes why am i
Driving in the wrong lane
Trouble is my middle name
But in the end I`m not too bad
Can someone tell me if its wrong to be so mad about you

Mad about you
Mad

Are you the fishy wine that will give me
A headache in the morning
Or just a dark blue land mine
That`ll explode without a decent warning
Give me all your true hate
And Ill translate it in our bed
Into never seen passion, never seen passion
That it why I am so mad about you

Mad about you
Mad about you
Mad

 

Trouble is your middle name
But in the end you`re not too bad
Can someone tell me if its wrong to be
So mad about you
Mad about you
Mad

Give me all your true hate
And Ill translate it in your bed
Into never seen passion
That is why I am so mad about you
Mad about you

 

Delusion71@walla.co.il

http://twitter.com/delusion71

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הזוייה אלא אם צויין אחרת