22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


רופא הרגליים.....

 
 
 
 
רופא הרגליים

 

מאז שאני זוכר את עצמי יש לי פלטפוס, ואני מסוגל לנעול רק סוג אחד של נעליים אורטופדיות. למעשה, כל הנעליים האחרות גורמות לי לכאבים ברגליים. אני יכול לנעול את נעלי ההתעמלות שלי לזמן קצר, אבל חוץ מזה, אני תקוע בנעליים המיוחדות שלי.

מסיבה מוזרה כלשהי, למרות שאנשים רבים אמרו לי שמדרסים מתאימים עשויים לעזור לי, תמיד דחיתי את זה. ואז, בביקור אצל הכירופראקט שלי, גיליתי שהוא שותף למשרד עם אורטופד מומחה לכף הרגל; הזכרתי את הבעיה שלי והוא הפנה אותי אל שכנו. נאמן להרגל הישן שלי, דחיתי וביטלתי את הפגישה שלוש פעמים עד שבסופו של דבר מצאתי את עצמי יושב בחדרו.

הוא היה אדם חביב וידידותי. ישבנו ופטפטנו בינינו. למרות שלא היה לו שם משפחה יהודי, תוך כדי שיחה, שמתי לב שהוא קישט את דבריו בביטויים ביידיש והתייחס למוצאו היהודי. הוא אמר לי שהוא טיפל בשבעה כמרים ושרים - תמיד בחינם - אבל מעולם לא זכה לטפל ברב. כמובן שהוא עשה את אותה מחוות נימוס גם כלפיי.

יצא שזאת הייתה מחווה רצינית. ביטוח הבריאות שלי לא כלל מדרסים, ואני נזקקתי לשני זוגות, כל אחד במחיר 3,000 ₪!

בעוד ששמחתי לחסוך כל כך הרבה כסף, באותו זמן חשתי חוסר נעימות. האם אני ראוי לכזאת הצעה נדיבה?

לא אמרתי לו שאני רב מוסמך; הוא בטח הבין את זה לבד. אבל אני צריך להבהיר גם שאני כבר לא משמש כרב בפועל, אלא עוסק במסחר. לאחר 25 שנים בהן גייסתי כספים עבור חינוך יהודי, החלטתי שמעתה ואילך אשנה את התמונה ואהפוך לתורם בעצמי.

אבל לא הסברתי לו כלום. במקום זה, יצאתי מהמשרד שלו מבויש קמעא, ונכנסתי למכונית. באותו יום נהגתי בלנדרובר המצוחצחת של אשתי, לא בדיוק מכונית של עובד ציבור חסר אמצעים. ראיתי אותו יוצא אחריי לפגישה; הוא נכנס לפורד ישנה וחבוטה.

בנסיעה הביתה, תקפו אותי יותר ויותר רגשות אשמה. קראתי את ספרו של מאיר תמרי על ההלכה היהודית לגבי יושר עסקי וצבירת רווחים - כסף כשר, סוגיות מוסר במסחר, וקראתי מאמרים שונים באתר שלו - כדי להכין את עצמי לשטחים האפורים מבחינה מוסרית בהם אני עלול להיתקל במהלך הקריירה שלי. ואני זוכר היטב שלפי דבריו, ההלכה היהודית אוסרת הונאה, הטעיה, או הולכת שולל של אנשים בכל מה שקשור לקנייה ומכירה.

האם אני לא משיג רווח חומרי מהתואר "רב" למרות שאני לא משמש עוד ככזה?

האם לא הולכתי שולל את האורטופד? האם אני לא משיג רווח חומרי מהתואר "רב" למרות שאני לא משמש עוד ככזה?

אבל, הסברתי לעצמי, האם לא אפגע ברגשותיו אם אדחה את מתנתו?

פתאום, גיליתי איך דבר פשוט כמו 6,000 ₪, יכול לבלבל את כל הראש. כסף זה דבר מסוכן. פתאום אחד ועוד אחד אינם שניים.

חזרתי לספריו של תמרי כדי למצוא הדרכה מדויקת יותר, ומצאתי שהוא מסביר שהיצר הרע להשגת רכוש חומרי הוא אחד הדחפים חזקים ביותר שיש באדם. ובכל זאת, כסף אינו נחשב לדבר רע ביהדות, וכמו בכל תכונה שלילית אחרת, אפשר להשתמש ביצר הזה בצורה חיובית כשהוא נשלט ומחונך על פי גבולות ברורים כמו של התורה ומצוותיה. בגלל הכוח הזה עצמו, יש יותר מצוות המתייחסות להשגת כסף "כשר" (לפחות 120) משיש למשל לגבי מזון כשר.

ברור לי שהייתי צריך להגיד לרופא הרגליים שאני כבר לא עובד כרב, ושאני אשמח מאוד, ושזה הדבר הנכון, לשלם עבור המדרסים. לא האמנתי איך התפתיתי ולא ראיתי בבירור מהי אפשרות התגובה הנכונה - והיחידה - להצעתו. היה צריך להיות לי ברור לענות לו מייד וללא כל היסוס, "תודה רבה, אבל למרות שפעם הייתי רב בפועל, היום אני כבר אדם עובד כמו כל אחד אחר."

איך הייתי יכול לתרץ את זה לעצמי אפילו לרגע?

הושפעתי מהכבוד שהופנה כלפי בתור רב, והתפתיתי מההזדמנות לחסוך כסף. הייתי צריך להזכיר לעצמי שה` מנהל את העולם ושאף אחד לא מתקדם באמת מעשיית הדבר הלא נכון.

החלטתי להסביר את המצב האמיתי שלי כשאחזור לקחת את המדרסים.

ניסיון חוזר

לבסוף, לאחר יותר מחודש של המתנה, המדרסים הגיעו. כשיצאתי לקחת אותם, קיבל אותי האורטופד בחיוך חם, "שלום כבוד הרב! אני שמח לפגוש אותך שוב."

מייד פתחתי בנאום הקטן ששיננתי במשך חודש. "אתה יודע, לא נעים לי לקבל את המדרסים בחינם. אני כבר לא עובד בתור רב. נחמד מצידך לתת לי אותם, אבל נראה לי שזה לא הוגן. אני, בדיוק כמוך, עובד כדי להתפרנס. אני לא עובד ציבור, ונראה לי שבגלל זה חשבת לעשות לי את זה בחינם מלכתחילה."

הוא הביט בי בהפתעה. ואז אמר "אה, אז אם ככה, אני אתן לך הנחה שאני נותן לבני משפחה. במקום 3,000 ₪, זה יעלה לך 1,000 ₪. בסדר?"

אמרתי, "מאוד נחמד מצידך. אתה בטוח? אני יכול לשלם את המחיר המלא."

"לא, זה מה שאני רוצה. ואולי תוכנית הביטוח שלך תכסה לפחות את הביקורים אצלי, אם היא לא מכסה את המדרסים עצמם."

שמחתי שהבהרתי את הדבר. הודיתי לו מכל הלב, ושמחתי לקבל את המדרסים. סוף כל סוף תהיה הקלה כלשהי לכפות רגליי.

לקחתי אותם הביתה והתחלתי להשתמש בהם לפי הוראותיו - שעה ביום הראשון, שעתיים בשני, שלוש בשלישי וכן הלאה. אבל בכל יום הרגשתי חוסר נוחות הולך וגובר. לא הצלחתי להתרגל אליהם. הרגליים שלי כל כך כאבו - אפילו יותר מקודם.

שבוע אחר כך קיבלתי מכתב מחברת הביטוח. הם בכל זאת לא מוכנים לממן את ביקוריי אצל הרופא - הביטוח לא מכסה את זה. עכשיו, עמדתי מול מבחן נוסף. הייתי צריך לכתוב המחאה תמורת ביקוריי אצל הרופא, למרות שבסופו של דבר לא הרווחתי כלום חוץ מכאבי רגליים.

הפעם לא היססתי. לא התכוונתי למצוא לעצמי תירוצים וגם לא להניח לפיתוי להפיל אותי שוב בפח. זה היה מחיר נמוך תמורת שיעור פרטי מהקב"ה שנמסר לי באהבה רבה דרך הניסיון הזה.

עכשיו, אני מוכן הרבה יותר טוב לעמוד מול האתגרים שוודאי ממתינים לי בעולם העסקים.

 

מתוך עיתון אינטרנט שאני מנויה בו

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת