00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

נער קריאה

נער קריאה,
נכתב ע"י: ברנהרד שלינק,
תורגם מגרמנית ע"י: רוני לוביאניקר,
בהוצאת זמורה ביתן,
לראשונה בעברית בשנת 1998.
176 עמודים.
 
לא מצאתי בגוגל תמונה של הספר עם הכריכה החדשה העדכנית, (רק עם הישנה)אז צילמתי עבורכם את העותק שלי. (עמיתי הסוקרים הקודמים השתמשו כנראה בכרזת סרט הקולנוע).
 
 SECOND OPINION: SIV30
בדקתי ומצאתי שסיווי כתבה סקירה על הספר אז הרשיתי לעצמי להביא כאן קישור.
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1450722
 
בסקירתי זו לא אתייחס לסרט הקולנוע, כי לא ראיתי את הסרט, אבל אין לי ספק שארוץ לראותו בהזדמנות הראשונה ואם יהיה לי גם מה לומר על כך יתכן שאעשה זאת.
 
על הספר יש לי הרבה מה לומר ואני מקווה שתהיה לכם סבלנות לקרוא להגיב ואם יבוא לכם, לפתוח דיון.
קודם כל שתי הערות מקדימות:
 
כמנהגי בקודש, לפני קריאת ספר, אני משתדל לא לדעת עליו יותר מידי כדי להמנע, עד כמה שניתן, מפיתוח דיעה קדומה עליו.
יתרה מזו, כשהתחלתי לקרוא, כנראה מחקתי מהדיסקט האפור את האיזכור על הכריכה האחורית בנושא פושעי מלחמה נאצים, כי בפרק הראשון אין כלל איזכור לנושא.
 
הבטחתי לקדחת צהובה, (לא זוכר איך ומתי, אבל כך היא מתעקשת), שאקרא את הספר ואתייחס אליו. אז במקום להתווכח איתה קל יותר לקיים את ההבטחה. זה מה שחשבתי. (מה זה 176 עמודים? פחות מעיתון סופ"ש). הבטחתי ולכן אקיים... אבל קל זה לא היה.
 
אז אגש ישר לסיפור "העלילה" על רגל אחת:
נער  בשם מכאל בן 15 חש ברע ומקיא ברחוב, אישה בת 36 בשם אנה עוזרת לו ומנקה אותו לא שוכחת ל"הרביץ" שני דליי מים לניקוי הרחוב (גרמנים פדנטים או לא?) ומלווה אותו לביתו.
אמו של הצעיר שולחת אותו (כשהוא מבריא) לומר תודה עם זר פרחים, מתפתח רומן בין הילד הרך והבתול לאישה הבשלה. הבחור מתבגר מהר (בזכותה), פורח, מפתח ביטחון עצמי, המאהבת דורשת ממנו תמורת חסדיה, שיצטיין בלימודיו ושיקרא לה ספרים. עיסקה הוגנת לכל הדיעות, עד שיום אחד היא נעלמת לו מבלי להשאיר פס. תם פרק ראשון (בדיוק 1/3 מהספר).
בסוף הפרק הראשון התחלתי לערוך בראשי את הסקירה לספר, ציינתי לפני את אסוסיאצית "לוליטה"  בגירסה זכרית, וכמה שההשוואה לא מתאימה במקרה זה. חשבתי על מקרים דומים של מורות ותלמידים ועל שאלות אתיות מוסריות ושיפוטיות של אז ועכשיו. ורשמתי לפני להשתמש בפראפראזה על הציטטה החביבה עלי מהסרט "בית התה של ירח אוגוסט" : "פורנוגרפיה היא ענין של גיאוגרפיה"  ל"פורנוגרפיה היא ענין  של כרונולוגיה". אבל הפרק השני בספר חירבש לי את התיזה.
לאורך כל הפרק הראשון אנו חושדים שאנה מסתירה סוד, לא הייתי מגלה לכם את ה"סוד", אבל כל קורא אינטלגטי מבין די מוקדם מה הסוד. (בבלוג שלי מבקרים רק אנשים אינטליגנטים) אז לא אקלקל אם אציין שהסוד ה"נורא" : אנה היא אנאלפבתית, כן, כן, אינה יודעת קרוא וכתוב.
 
הפרק השני (בדייקנות גרמנית שוב 1/3 מן הספר), לאחר מספר שנים, מכאל הוא סטודנט מבריק למשפטים, פוגש את אנה כנאשמת בבית משפט לפושעי מלחמה (עברה הנאצי זה רק סוד משני. זה ברור?)
אני חייב לציין שכדור שני לניצולי השואה, שאיבד את רוב משפחתו בידי הנאצים, טולטלתי חזק בפרק הזה. העובדה שהספר נכתב ע"י דור שני של גרמנים, דור שמכה על חטא דור שמתייסר על פשעי אבותיו. מעניין את התחת שלי. ודאי שיתייסרו ודאי שיכו על חטא, זה מה שהם חייבים לעשות למען עצמם. לא בשבילי.  אני לא סולח! אני לא מוחל! אני לא חונן! לעולם ועד! אין לי זכות גם אם הייתי רוצה.
אנה שעומדת למשפט יחד עם קבוצת נשים, (5 נשים ביחד) שומרות במחנות הריכוז, המואשמות שגרמו למות אסירות בשריפה, כי לא פתחו להן את הדלתות במבנה הבוער, אינה יכולה להתגונן משפטית כי היא אינה יכולה לקרוא את חומרי ההגנה, היא מעדיפה לקבל על עצמה את האשמה ולא להודות שהיא אנאלפביתית, חברותיה מנצלות זאת ומגלגלות אליה את רוב האשמה, אנה מקבלת עונש מירבי מאסר עולם, ושאר השומרות מאסרים קצובים.
בשלב הזה כבר בכיתי מזעם וחרון, אפילו הרמז שמכונת ההשמדה היתה מאוישת בבורים ועמי ארצות העליבה אותי והכאיבה לי.
 
פרק שלישי אחרי המשפט, מכאל מנסה לבנות חיים וזוגיות לא בהצלחה יתרה, עברו  עם אנה לא מניח לו,  המשפט, התנהלותו ורגשי האשם והבושה הפרטיים והקולקטיביים, מטרידים את מנוחתו.   בינתיים 18 שנים חולפות,  אנה עומדת להשתחרר מבית הסוהר. בינתיים מכאל לומד לחיות בשלום עם עברו. 
בינתיים גם אני הקורא לומד יחד איתו שהסיפור הזה הוא הסיפור של אנה, זה לא הסיפור של העם היהודי, זה לא הסיפור של השואה, זה לא הסיפור של הנאצים וגם לא הסיפור של גרמניה האחרת.
כל אלה הם מסגרת ורקע לסיפור האמיתי.
זה סיפור של אישה בורה שאיננה טובה יותר או רעה יותר ממני או ממך, כל אחד מאיתנו עלול בסיטואציה מסוימת, להיות אנה. היא למרות בורותה, לקחה אחריות על מעשיה, הענישה את עצמה עד הסוף, ואפילו ביקשה לפצות במעט.
וכמו שהיא שאלה את השופט: "מה היית עושה במקומי?"
אני שואל את עצמי: מה הייתי עושה במקומה?
ואני מפנה את השאלה לכל אחד ואחת מאיתנו: מה היינו עושים במקומה?
 
נכון, אין לי זכות לסלוח לה,
אבל יש לי זכות לחוש כלפיה חמלה.
 
ספר חובה!
 
קליאו (קליאופטרה) השאילה ממני את הספר, אך נראה לי שהוא לא ריגש אותה, לפחות לא כמו שאותי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

35 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת