22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


כמו סביון שעף עם הרוח....

 
 
 
 
בוקר אור וחג שבועות שמח
מקווה שנהנתם אתמול מארוחת החג
בקרב בני המשפחה
 
אנחנו מאוד נהננו
היה כיף
עד 2 לפנות בוקר ישבנו ודיברנו ולא שמנו לב
 
וכמה אוכל....
ואני חושבת שהאוכל הכי טעים מבוסס על גבינות
כל סופגי הספגטי
לזניות
פשטידות
מליון סוגי סלטים ירקות וגבינות
לחמניות עם גבינות
מה לא, ביס מכל דבר אי אפשר יותר
הי הכיף.
 
 
כמו סביון שעף ברוח
 

בכפר אחד קטן גרה אישה שאהבה לומר את דעתה לכל מי שהיה מוכן להקשיב לה. היא אהבה לבקר אנשים בפניהם, ולרכל על אנשים מאחורי גבם. היא ידעה את כל מה שקורה בכפר. מי הרוויח מה, מי הפסיד ולמה, מי חולה ובאיזה מחלה, מי נשוי למי ומי בוגד במי, מי נולד למי ומי מת ומתי.

אנשי הכפר לא ממש אהבו את רכלנית הכפר, אבל תמיד התנהגו אליה יפה, כי לא רצו שהיא תפתח עליהם את הפה. האישה מצידה חשבה שאנשי הכפר מכבדים ומעריכים אותה ולכן השתדלה להיות עוד יותר מעודכנת ברכילות הכפרית ועוד יותר חריפה בביקורתה.

יום אחד שמעה קטע של שיחה בין רופא הכפר לאישה בהריון מתקדם. מתוך שברי המשפטים שהגיעו לאוזניה הבינה הרכלנית כי העובר שבבטנה של האישה איננו מזרעו של בעלה, אלא ילדו של השכן. המידע היה כל כך חם וכל כך לוהט שהרכלנית מיהרה להפיצו ברחבי הכפר. תוך זמן קצר שמע הבעל את השמועה וכעס מאוד, הלך אצל שכנו והכה אותו במכות נמרצות. השכן שכבר לא היה צעיר, לקה בלבו ומת. הבעל נלקח על ידי המשטרה והועמד בפני שופט, האישה ההרה, נבהלה כל כך עד שקיבלה צירים וילדה את תינוקה חודש לפני הזמן.

כשנולד התינוק היה ברור לכולם מי אביו. התינוק היה דומה כשתי טיפות מים לבעלה של האישה – אותו שיער מקורזל, אותם עיניים בולטות ואותו אף נשרי ומכוער. לא היה ספק שהילד איננו ילדו של השכן, שכן השכן, זכרנו לברכה, היה יפה כמו מלאך.

באו אנשי הכפר אל הרכלנית וספרו לה שטעתה. בפעם הראשונה בחייה הצטערה הרכלנית שריכלה, והבינה שמותו של השכן על מצפונה, אילולי הפיצה בכפר שהוא אבי התינוק – לא היה מכה אותו הבעל והוא לא היה מת.

בצער רב הלכה אל הרב בכפר וסיפרה לו את אשר קרה. אמר לה הרב – "רכילות היא כמו סביון". "סביון?" שאלה האישה. "בהתחלה הכל נראה יפה ופורח. אבל אז הפרח מזדקן ושערותיו לובשות לבן. ככה גם הרכילות – בהתחלה הסיפור נראה מעניין והוא פורח בין אנשים מועטים, אבל אז הרכילות מזדקנת ומזדעפת והופכת להיות כמו אבקנים של פרח. ברגע שנשפת באבקן הוא מתחיל לעוף באוויר ואין לך שליטה על מרחק שיעשה, אם הרוח חלשה הוא יעוף קרוב ואם הרוח חזקה הוא יעוף למרחק רב. ברגע שהאבקן התחיל להתעופף אין לך גם השפעה על המקום שבו הוא ייפול, אם ייפול האבקן בשדה הפתוח, הוא יצטרף אל פרחי הבר ויפרח וישגשג. אם ייפול בכפר, בחצר של מישהו יהפוך ליבלית". שתקה האישה וחשבה על דבריו של הרב. "כבר נשפתי באבקנים. עכשיו איך אני עוקרת את היבלית?" אמר הרב: "זאת עבודה רבה של עישוב, עבודה קשה והתמדה, לעיתים לאורך שנים – עד שמצליחים להוציא את כל היבלית מהחצר. האם את מוכנה להשקיע בעישוב?" "וכי יש לי ברירה?" שאלה האישה, וידעה כי לפניה שנים של עבודה קשה לתקן את כל הנזק שגרמה רכילותה חייך אליה הרב ושאל אותה: "יודעת את למה צבעו של הסביון צהוב?" "לא" ענתה. "כמו הרכילות, גם הסביון צהוב מקנאה. מי שאינו מקנא באחרים – לא חש צורך לבקר אותם ולא לרכל עליהם מאחורי גבם. ורכילות – כמו הסביונים – יפה כל עוד היא נמצאת בשדה של פרחי הבר ולא בין אנשים".

הסיפור מאת אלה כנען
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת