00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

נפתחה עונת הרונדו (למה אנחנו מאמצים כל תופעה קלוקלת מאמריקה?)

29/05/2009
 
בשנים האחרונות, עם התקרב עונת הקיץ והבגרויות האחרונות של כיתות י"ב, נפתחת עונת הרונדו השנתי. רונדו, למי שלא הסתובב ברחובות הערים בסוף חודש יוני, הוא מנהג שבו תלמידי י"ב מקשטים את מכוניותיהם ויוצאים בשיירה ארוכה ליעד מסוים או שנוסעים בעיר ללא יעד, תוך כדי צפירות, מוסיקה רועשת, הוצאת חלקי גוף מן המכוניות ונהיגה פרועה.
 
פעמים רבות החגיגות המפוקפקות האלה הסתיימו בפציעות כתוצאה מתאונות בין כלי הרכב. מדובר בנהגים חדשים, שנוסעים ופורקים עול על הכביש וההתנהגות הפרועה הזו מאוד מסוכנת. דוגמאות לכך אפשר לראות כאן וגם כאן ופה.
 
כשלימדתי אזרחות בתיכון, משום מה היה נופל בחלקנו, המורים לאזרחות, הכבוד לארח את בחינת הבגרות האחרונה של שכבת י"ב. באחת השנים ראינו כבר שהתלמידים הגיעו לבית הספר עם המכוניות מקושטות ותכננו לצאת עם הרונדו לכוון חוף בית ינאי בשעה 12:00. התקשרתי למשטרת כפר סבא - ודיווחתי על הרונדו המתוכנן. ביקשתי שישלחו כמה ניידות שיעמדו בשעה 12:00 ביציאה מבית הספר ויעצרו את ההשתוללות. היומנאית המשועממת (זה היה יום שישי) אמרה לי "אני לא יכולה לקחת ממך דיווח על משהו עתידי, תפנה לקצין סיור". היא מסרה לי את הפלאפון שלו. התקשרתי והוא לא היה זמין. שוב חזרתי אל היומנאית שאמרה "אם הוא לא זמין אני לא יכולה להשיג אותו". אמרתי לה שיש לי מידע על עבירה שהולכת להתבצע והיא התעקשה שהיא יכולה לרשום דיווחים מאזרחים רק על מקרים שהתרחשו. כנראה שהמשטרה שלנו מתמחה בהגעה לזירות תאונה רק אחרי התרחשותה ולא כשאזרח מדווח על נהג פרוע.
 
למשטרה נוח יותר להיתמם ולטעון שהיא לא מכירה את התופעה הזו - כפי שמראה הכתבה של חדשות ערוץ 2. אור ירוק פרסמה הודעת גינוי ומחאה  נגד התופעה, אבל נראה ששוב בחודש יוני הזה נראה את השיירות האלה.
 
תופעת הרונדו מייצגת תופעה רחבה יותר של אימוץ מנהגים לא ממש חינוכיים מחו"ל. במסגרת התופעה הזו אפשר לכלול את אימוץ מנהג נשפי הסיום של התיכון - ה"פרום" הכל כך אמריקאי ומלאכותי, שמופיע בכל סרט נעורים אמריקאי וצעירי ישראל, שהתקנאו בשחקנים המתלבשים בחליפות ובשמלות ערב, אוספים את החברות בלימוזינות ומגיעים לנשף שתמיד מתקיים באולם הספורט של בית הספר. המנהג הזה לא היה קיים בישראל בעבר, כי התרבות המלאכותית האמריקאית לא התאימה לתרבות הנוער בישראל. היום כנראה שכן.
 
עוד מנהג קלוקל שאימצנו הוא שתיית האלכוהול הבלתי נשלטת של בני הנוער. חינכתי תלמידי תיכון וליוויתי טיולים ומסעות לפולין ונחשפתי לתרבות האלכוהול שקיימת היום, שכנראה דילגה על הדור שלי בתיכון (אני רק בן 35). נתקלתי בתלמידים ששתו לשוכרה עד הקאה ואובדן חושים, רק כי מדובר ב"סם חוקי" מבחינתם.
 
אני לא מאלה שמאשימים את הנוער בכל דבר שקורה, אני טוען שהאשמה היא דווקא בחברה ובהורים שגידלו את אותם בני נוער, שגדלו ללא גבולות, עם הורים שלא שידרו להם מה מותר ומה אסור, שהעדיפו להיות חברים של הילדים שלהם מאשר להיות מחנכים, שגידלו אותם לתרבות חומרנית, המקדשת את העטיפה החיצונית על פני התוכן הפנימי. "הנוער" הזה הוא תוצר של החברה שלנו, ואנחנו צריכים לבוא בטענות רק אלינו.
 
כשאנחנו סיימנו תיכון, בשנות התשעים הרחוקות של המאה הקודמת, אחרי הבגרות האחרונה נסענו כמה חברים לחוף פולג והתרחצנו שם. אחר כך עשינו קומזיץ. לא עשינו מסיבה באולם אירועים עם שמלות וחליפות. אולי היום זה נשמע כמו סיפורי הפלמ"ח, אבל היינו דור תמים יותר. אני בטוח עדיין שההורים שלנו, בוגרי שנות השישים, התסכלו עלינו כעל נוער מקולקל. כנראה אני מזדקן...
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת