00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

שלושה קצרים על חום


אני בת שמונה. אני אוכלת ענבים כאילו אין מחר. הם קרים וחמוצים לי בשיניים, מעבירים בי צמרמורת יבשה. הם לא רחוצים. אני מקווה לקבל מלריה או לפחות הרעלת קיבה,אבל זה לא עושה לי כלום.
אני לוקחת את המדחום ומקרבת למנורה. אני מחליטה להעלות את הטמפרטורה עד 38.3, חום "אמיתי" אבל לא מספיק רציני כדי להצדיק הליכה לרופא. אני לא מספיקה לבחון את הספרות והמדחום מתנפץ. לא הערכתי נכון את חום המנורה. עיגולי כספית קטנים מתגלגלים על הרצפה, אני מנסה לאחוז בהם אבל הטקסטורה הנוזלית שלהם לא מאפשרת אחיזה.
אני נכנסת למיטה ומתפללת שאלוהים יסלח לי על מה שעשיתי.
כשאמא חוזרת הבייתה אני לוהטת מחום.


אני בת תשע-עשרה.  השעה שבע בבוקר, אני נוסעת לבסיס עם גילי. גילי  משרתת איתי במשרד. היא גרה בכיכר-המדינה, ההורים שלה עשירים באופן מחפיר. היא לוקחת אותי לבסיס באלפא-רומאו האדומה שלה. אני מספרת לה שאבא שלי יקנה לי רכב, רנו פואגו שחורה. שיקרתי לה ואני אפילו לא מבינה למה. גילי מקשקשת על החבר שלה שהביא לה שוקולד בלגי והם המיסו אותו ומרחו אחד על השני ועשו אהבה. אני מצליחה לחשוב רק על הכתמים החומים על המצעים הפרחוניים שלה.
אני מתחילה להרגיש רע. יש לי צמרמורת ואני מזיעה על מושבי העור השחורים של גילי.
בבסיס אני מבקשת מהמפקד שלי ללכת לנוח . את לבנה כמו גיר, הוא מציין. הוא נותן לי את המפתחות לצריף הזיונים שלו.
אני נשכבת שם ומייד נרדמת. הוא בא בצהריים לראות מה איתי. חוזר עם חובש. יש לי 40 חום, אני מקבלת שבעה גימלים.  המפקד מרים אותי על הידיים , אני מסרבת להיפרד מהשמיכה הצבאית הדוקרנית, הספוגה בריח שלו.  המפקד מסיע אותי הבייתה. כל השבוע אני מסניפה את השמיכה שותה לימונדה קרה ומפנטזת על המפקד.

אני בת שלושים ושתיים. לא יודעת למה אני מתעקשת לכתוב את הגיל במילים, זה ארוך וזה מעייף אותי. שלושים ושתיים. הקריסה מתחילה.התמוטטות הרקמות. בגיל שלושים ושתיים הייתי בחיים השניים שלי. לא מתתי בגיל שלושים כמו שחשבתי שיקרה, אז החלטתי לשמור טוב על מה שיש. יום אחד לא יכולתי יותר והעליתי חום. חודש שלם היה לי חום. שכבתי במיטה וקילפתי פומלות והאכלתי את בעלי והילדונת. הזיתי שאני מנגנת  בפסנתר את הפרלודים של שוסטקוביץ בפני קהל ענק. אחרי חודש החלטתי להבריא.
החום נעלם כלעומת שבא.





הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

84 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת