1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש

 

כולנו (או לפחות חלקינו) מכירים את השיר שממנו גנבתי את הכותרת (ולמי שלא -  במקור נכתב ע"י ויניסאוס דה מוראס והגרסא העברית נכתבה ע"י אהוד מנור)

אבל האם זה באמת ככה? מי קבע שהעצב הוא אינסופי והאושר סופי?

 

אני מניח שכולנו (או לפחות חלקינו) חווים זמנים של עצב ודיכאון. אני חושד שאצל כולנו (או לפחות אצל חלקינו) תקופות האושר קצרות יותר.

 

ביום שישי היינו אצל חברים. הילדים שלנו ושלהם – שלא ממש מכירים אלה את אלה – התחברו בטבעיות, שיחקו יחד ונראו מאוד מאושרים. ציינתי שלילדים קל מאוד להיות מאושרים – ומנגד קל מאוד להיות עצובים (האושר והעצב יכולים להתחלף במהירות מפתיעה!) וחברי אמר שגם מבוגרים יכולים להיות מאושרים בקלות.

אבל איך???

 

מחקרים קובעים שבני אדם לא באמת יודעים מה יגרום להם לאושר. אנחנו יכולים לחשוב שעוד אלף שקלים במשכורת, עוד חמישים קוראים בבלוג, עוד חופשה בפריז או ניתוח פלסטי באף הם שיביאו לנו את האושר. אבל כשאנו מקבלים את הכסף, הקוראים, החופשה והאף אנחנו מגלים מהר מאוד שחיינו לא השתנו משמעותית ותוך זמן קצר יחסית חוזרים לאותה רמת אושר (או חוסר אושר) שאפיינה את חיינו קודם לכן.

בדרך כלל בשלב זה אנו מבינים שמה שראינו כגורם האושר הוא אינו הדבר האמיתי ובעצם טעינו ביעד שלנו (והיעד האמיתי הוא כמובן תוספת של חמשת אלפים שקלים למשכורת, מאה וחמישים מנויים בבלוג, טיול מחוף לחוף בארה"ב והגדלת חזה...)

 

אז מה בעצם גורם לילדים להיות מאושרים בקלות יחסית? למה ילד בן שמונה יהיה מאושר עד הגג ממשחק חדש שהוא קיבל – וחשוב מזה – יכול להתמיד באושר ימים ושבועות ברציפות?

 

איכשהו זה מביא אותי לשאלה האם בעלי החיים מאושרים או עצובים רוב זמנם. קשה לנו להבין את בעלי החיים רק בגלל שהם לא מדברים בשפתינו. אבל נראה לי שרוב בעלי החיים מאושרים רוב זמנם. כל עוד יש להם אוכל, מחסה ובריאות הם שמחים בחלקם ולא מחפשים יותר אוכל, בית גדול יותר או ז*ן גדול יותר.

 

ואני מניח שההבדל העיקרי בינינו לבין בעלי החיים, ובין המבוגרים לילדים הוא במודעות לעתיד ובשאיפות לעתיד.

אני לא מאושר כי אני חושש שאולי אפוטר מעבודתי (חשש סביר לאור המצב היום בארץ ובעולם) ואז  יהיה לי קשה למצוא עבודה חדשה במשכורת המנופחת שאני מקבל היום ואתקשה לשלם את המשכנתא ולבסוף אאלץ לבטל את החופשה המתוכננת בארה"ב.

אני לא מאושר כי אני חושש מפצצת האטום האיראנית, מפיגועים, מהחור באוזון ומרעידת האדמה הצפויה שתהרוס את ביתי עד היסוד.

אני לא מאושר כי יש לי יותר מדי מה להפסיד.

 

כי אני יודע שאני עלול להפסיד את זה.

 

ואם אזכה בדברים נוספים, יהיו לי דברים נוספים להפסיד ודאגות נוספות.

 

בעלי חיים לא צוברים נכסים ולא מודעים למוות הקרב ובא . הם לא עסוקים בדאגה מה יאכלו מחר או היכן יסתתרו אם ירד גשם בעוד שעה. הם חיים את הרגע.

 

ילדים פחות עוסקים בעתיד ממבוגרים. אם המבחן יהיה בשבוע הבא אין צורך לדאוג בגללו כעת. ואם מחר ירד גשם, זו בהחלט לא סיבה לא ללכת לים היום (ולקפוץ בשלוליות מחר!)

 

כתבתי וחשבתי ובסוף הגעתי לתובנת זן עתיקת יומין:

 

העבר כבר קרה ולא ניתן לשנותו

בעתיד אין לי שליטה

נשאר לי רק ליהנות מההווה

 

חבל שזה לא קל...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת