00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שי שלום - על פוליטיקה, טכנולוגיה, פילוסופיה והעולם הגדול

דת ומדע - עלילות הראשית. כתבה 2 בסדרה

אין נושא שמעסיק יותר את האמונה הדתית מאשר נושא הבריאתנות במקרא. נושא זה הוא לב לבו של הקונפליקט המתמיד בין הדת והמדע והוא למעשה יוצר דיסוננס עמוק בין מאמינים ואתאיסטים. מחד, התאוריות המדעיות, כמו האבולוציה, אוחזות בתזה לא שלמה, שהבריאה סתמית-מקרית והתפתחותה היא "ברירה טבעית". מאידך, הניסיון לתת לבוש מדעי לתורה הוא כושל מיסודו (פסאדו-מדע). החוקרים היום חלוקים בדעתם האם סיפורי בראשית השפיעו ו/או הושפעו מהמסורת המיתולוגית בעמי קדם ובייחוד המסורת המספוטמית (אנומה אליש, עלילות גילגמש וגו`). אנסה אפוא לגעת בסיפורי הבריאה מזוית דתית ולערוך אנלוגיה לעלילות קדם.
 
תחילה נבהיר, שתמצית האמונה הדתית היא שהעולם נברא ע"י ה` לפני 6,000 שנה ב-6 ימים ולפני יותר מ4,000 שנה התחולל מבול אימתני שהשמיד כמעט את כל עולם החי וערך שינויים יבשתיים מרחיקי לכת. האמונה ביצור עליון שיצר את הבריאה תואמת את התכנון התבוני שאינו עולה בקנה אחד עם הסתמיות הדרוויניסטית ומכאן שורש כוחה.
 
  וכאן אנקוט עמדה אישית - החשיבות של סיפורי בראשית היא לא הערך המדעי שבהן כי אם היופי המוסרי-ערכי הנשגב המסביר בלשון ציורית יסודות אטיולוגיים חשובים ורוחניים כמו קדושת החיים ("צלם ה`"), חופש בחירה, שמירת השבת, אידיאל הצמחונות, הקמת משפחה ("והיו לבשר אחד"), מעמד האישה (נבראנו יחד), חטא הפיתוי, קנאת אחים, ההיבריס (חטא הגאווה) במגדל בבל ועוד ועוד.
 
1. בראשית ברא  - בפתיחת ספר בראשית מסופר על בריאת העולם שהיה בראשיתו "חושך על פני תהום" ושרוי בכאוס ("תוהו ובוהו"). מהחומר הגולמי (חושך, מים וחומרים מוצקים) נברא העולם ("השמיים והארץ") בסדר היומי הבא: ביום הראשון ברא ה` את "האור" והבדיל בין אור וחושך, ביום השני את השמיים (=רקיע) והבדיל בין הימים, ביום השלישי חשף את היבשה והצומח (הגביל את המים), ביום הרביעי את "המאורות", ביום החמישי את הדגים והעופות וביום השישי את הבהמה ונזר הבריאה - האדם ("זכר ונקבה ברא אותם"):
 
 
         "ויהי אור"                    "יהי רקיע..מבדיל מים"       "יקוו המים...ותראה היבשה"    "יהי מאורות ברקיע השמים"     "ויברא ה` את התנינים..וכל עוף"
 
בבראשית ב` מופיע תיאור שונה בסדר, בלשון ובתוכן
 
"וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן- מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָרוַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל" ורק אח"כ: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹוַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם...וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם" -
 
עצם ההשוואה בין הגירסאות בשני הפרקים המקבילים מעלה שאלות תיאולוגיות קשות:
  1. האם האדם נברא "בצלם ה`" או "עפר מהאדמה" והאם האישה נבראה יחד עם האדם ("זכר ונקבה") "בצלם ה`" או ב"בצלע האדם" בנפרד ?
  2. האם האדם נברא בסוף תהליך הבריאה ביום ה-6 כשהכול היה מוכן עבורו או שמא נברא ראשון וכל שאר הברואים נבראו אחריו "כי לא טוב היות האדם לבדו"?
  3. האם העולם נברא במאמר ("ויאמר ה` יהי") או במעשה ("וייצר...ויטע...ואעשה") ?
  4. מה מקור ההבדלים בלשון ובסגנון ("אלוהים" לעומת "ה` אלוהים")?
  • לפי הפרשנות המסורתית (חז"ל) מדובר בקשר של כלל ופרט: הסיפור הראשון הוא סיפור מסגרת והסיפור השני הוא המשך הסיפור עם התמקדות בבריאת האדם ומעשה גן עדן.
  • לפי הגישה הביקורתית, אלו 2 גרסאות שונות לאותו מקור סיפורי (תחיבה ספרותית) המוכיחות כי "עלילת הבריאה" מושפעת ממסורות מספוטמיות קדומות כמו אנומה אליש.

השוואה למקור זה אכן מלמדת על דימיון מסויים, ברם שונה מהותית מסיפור הבריאה בתורה. השוני העיקרי נעוץ במקור הבריאה (מונותאיזם לעומת פולותאיזם) ובדרך הבריאה (במאמר יש מאין לעומת מעשה יש מיש). הבריאה הבבלית אלימה-יצרית ואילו הבריאה בתורה הרמונית-טרנסדנטאלית (מעל הטבע). הדמיון אפוא משני והוא מצביע בעיקר על הקבלה למאמר "ויקוו המים" המציין הפרדה בין השמיים והארץ וכן נרמז ניצחון ה` על המים "והתנינים הגדולים" בדומה למורדוך שמנצח את המפלצת הימית תיאמת.
 
    "בצלם ה' ברא אותו" (בראשית, ב')                       מרדוך ותיאמת (אנומה אליש)
 
ל
למעשה נראה שהתורה מתפלמסת עם היסודות המיתולוגיים באנומה אליש ע"י דמיתולוגיזציה: "המאורות הגדולים" שנחשבו לאלים במיתולוגיה זו נבראו ע"י האל ולכן משוללי כוחות מיתיים, המים או התהום שנחשבו לאלים המרכזיים באנומה אליש (תיאמו - מים מלוחים ואפסו - מים מתוקים), מוגבלים ע"י ה` כדי לחשוף את האדמה ("ויקוו המים"). גם המפלצות הימיות שבהן נעזר אל הים מוזכרות כ"תנינים הגדולים" שגם אותם ברא ה`.
 
דע עקא, שקיימות מסורות שונות ביחס לבריאה גם במקרא עצמו. דוגמה להשקפה שרווחה בישראל על "התנינים הגדולים" למשל אנו שואבים מישעיה נ"א (10-9):  "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ יְהוָה- עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב (=מפלצת ימית), מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין. הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם, מֵי תְּהוֹם רַבָּה; הַשָּׂמָה, מַעֲמַקֵּי-יָם- דֶּרֶךְ, לַעֲבֹר גְּאוּלִים" - גם כאן נרמז קרב בין האל למפלצת ימית ו/ או לים ועוזריו (תנין, לויתן, רהב). ישעיהו משתמש במיתוס הים כדי לפאר ולשבח את גדולת ה` שניצח את הים המורד ביציאת מצריים - קריעת ים סוף ("דרך לעבור גאולים").
 
גם ביחס למעשה הבריאה אנו מוצאים הבדלים מהותיים במזמור הבריאה תהילים ק"ד: התפיסה המופשטת-טרנסדנטאלית מקבלת ביטוי מוחשי-מעשי
 "בָּרְכִי נַפְשִׁי,  אֶת-יְהוָה..עֹטֶה-אוֹר, כַּשַּׂלְמָה; הַמְקָרֶה בַמַּיִםעֲלִיּוֹתָיו: הַשָּׂם-עָבִים רְכוּבוֹהַמְהַלֵּךְ, עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ. עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת; מְשָׁרְתָיו, אֵשׁ לֹהֵט" - ה` לבוש כמו מלך, שמלתו עשויה אור, ארמונו עשוי מים, הוא רוכב על עננים בעזרת הרוח, הרוחות הם מלאכיו והברקים הם משרתיו.
בתהילים ק"ד הבריאה גם מעשית-הרמונית-מחזורית:  "מַצְמִיחַ חָצִיר, לַבְּהֵמָהוְעֵשֶׂב, לַעֲבֹדַת הָאָדָם; לְהוֹצִיא לֶחֶם, מִן-הָאָרֶץ. וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ...אַרְזֵי לְבָנוֹן, אֲשֶׁר נָטָע אֲשֶׁר-שָׁם, צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּחֲסִידָה, בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים  סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים. עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ. תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה- בּוֹ-תִרְמֹשׂ, כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר. הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף"
גם היחס למיתוס הים נרמז ע"י דמיתולוגיציה:  "לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ". גם מבחינת הלשון והסגנון במזמור - הפעלים מציינים הווה בינוני נמשך ומכאן שהבריאה מחזורית-מתמשכת ולא חד פעמית כמו בבראשית (פעלים בעבר "ברא"). 
 
2. החטא ועונשו  - אחרי הפרת הציווי האלוהי לא לאכול מפרי "עץ הדעת טוב ורע", מתקיים המשפט האלוהי הראשון לפי כל הכללים: חקירה והצלבת מידע, הגשת ראיות ובסוף פסק דין חמור ביחס לכל אחד מהנאשמים. תחילה לשון החוק לאדם והעדויות במשפט:
 
לשון החוק"וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹרמִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע- לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ. כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ- מוֹת תָּמוּת" ..
עדות הנחש: "אַף כִּי(=האמנם)-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?...לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים...וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע"   ..
עדות האישה: "וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן".
 
הנחש מפתה את האישה ונוקט בלשון זלזול, עורמה וגוזמה (האמנם?). האישה בעקבותיו מקילה, מעלה ספק בחומרת העונש ("פן תמותון" ) ומממירה את הצו ("ויצב") למאמר בלבד ("אמר").
 
אחרי תהליך הפיתוי מגיע ביצוע החטא: "וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל" ומיד אחריו מופיעה החקירה בהצלבה כיאסטית: קודם האדם, אחריו האישה ורק בסוף הנחש בסדר הפוך לביצוע החטא. החקירה מתנהלת אחרי שהנאשמים שומעים את "קול ה` מתהלך בגן" ומהלומות דפיקות הפטיש (קול הפסיעות) מתחבאים. ראשון כאמור נחקר האדם בשאלה רטורית (אַיֶכַּה?) והלה מוסיף חטא על פשע כשהוא מאשים את אישתו. בעקבותיו האישה מאשימה את הנחש ("השיאני") ולאחרון לא ניתנת זכות ההגנה העצמית.
 
פסק הדין אפוא מבוצע ע"פ עיקרון של מידה כנגד מידה.
 
סעיפי העונש של הנחש:
1. "עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ". 
2"הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב".
 
אחריו סעיפי העונש של האישה:
1. "בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים".
2. "וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ". 
 
ובסוף סעיפי העונש של האדם:
1. "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה...בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם".
2. "כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב".
 
ולמען ייראו וייראו מוטלת עליהם גלות - הגירוש מגן עדן.
 
גירוש אדם מגן עדן
                        החטא                                          החקירה                                     העונש
 
3. קידמה ומוheartר - עם התחלת החיים על הארץ החלה התפתחות אנושית לצד הידרדרות מוסרית.
 
מבחינת התפתחות הציוויליזציה: קין הוא אבי החקלאות ("עובד אדמה"), בנו חנוך בונה עיר וצאצאיו אחריו: יבל "אבי יושב אוהל ומקנה",  יובל "אבי כל תופש כינור ועוגב" (מוזיקה) ותובל קין אבי "כל חורש נחושת וברזל" (מלאכה).
 
אולם כאמור הייתה גם הידרדרות מוסרית חמורה שראשיתה חטא הסגת גבול של האדם, עבור ברצח אח מתוך קנאה ולבסוף רצח והתפארות ברצח בשירת למך כשהשיא - רצח ללא הבחנה בדור המבול ("כי תמלא הארץ חמס").
 
נתמקד תחילה ברצח הראשון של קין והבל. במעשה זה לא מובא לשון החוק כי אם אזהרה ברורה: "אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ" -בטרם עולה מחשבת החטא, מזהיר ה` את קין למשול ביצר הרע שבו ("ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו") אחרת החטא ירבוץ על מצפונו לנצח כאות קין.
 
קין בוחר אחרת: "וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". קין נחקר כמו אביו בשאלה רטורית (אי הבל אחיך?!) ברם הלה לא מודה באשמה כאביו אלא מכחיש ("השומר אחי אנוכי?!). 
 
התגובה החריפה לא מאחרת לבוא:  "מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה?!" - הדם הוא הנפש הזועקת לצדק אלוהי מן האדמה. עונשו של קין - כמו עונשו של אביו, ע"פ העיקרון של מידה כנגד מידה: "אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה...נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ" - דמי אחיו זועקים מהאדמה ולכן היא לא תתן כוחה לו והוא יהיה נע ונד בה.
 
 
4. המבל - שיאה של ההדרדרות המוסרית מגולמת ע"י "דור המבול" שבדורו "נשחתה הארץ" כליל "ומלאה חמס" מלבד אדם אחד נוח שהיה "איש תמים וצדיק בדורותיו" ולכן נבחר להיות אבי האנושות המתחדשת אחרי המבול.
 
גם לסיפור זה כמו סיפור בראשית אנו מוצאים מקבילה מספוטמית הנקראת "עלילות גילגמש". ההבדל המרכזי בין הגירסאות נעוץ בשרירותיות של הסיפור הבבלי. לפי סיפור זה הסיבה למבול שרירותית - כדי לדלל את האוכלוסיה שהטרידה את מנוחת האלים ולא בגלל חטאיהם.
 
המבול נמשך רק 7 ימים ולא שנה תמימה כמו בסיפור נוח. ובעיקר, האדם שניצל מהכיליון (אתנפשתם) לא נבחר לכך כי אם שאל עצה מאל החוכמה ובנה לשם כך ספינה. גם הברית שכורתים אתו האלים שרירותית - הם מבטיחים לדלל את האוכלוסייה ע"י חיות טרף ומחלות ועטים על קורבנו "כמו זבובים".
 
                  בניית התיבה                          ברית הקשת בענן                            קללת כנען                              עלילות גילגמש
 
ה` כורת את בריתו עם נוח כאות "הקשת בענן" והציווי הראשון שהוא מטיל עליו מלמד משהו על קדושת החיים: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" והנימוק: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם". הציווי הניתן במבנה כיאסטי מדגים את העיקרון של מידה כנגד מידה. הצליל דם-אדם (מצלול) מהדהד באוזני השומע. כפי שראינו כבר ברצח קין, העקרון שהדם הוא הנפש שנבראה ב"צלם ה`" הוא עקרון יסוד ביהדות וזהו סוד כוחה.
 
מייד לאחר הברית, המספר המקראי מתאר לנו חוליה נוספת בהדרדרות האנושית - מעשה חם באביו. פגיעה בכבודו של נוח מביאה לקללת נכדו: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו". הדרדרות מוסרית זו מגיעה לשיא בדור הפלגה.
 
 
5. חטא ההיברי - מגדל בבל הוא שיאה של ההדרדרות המוסרית - מרד באל. דור הפלגה מפר 2 כללים: הפרת הצו האלוהי לשלוט על הארץ בלבד כאשר הוא שואף לשלוט בשמיים ("מגדל וראשו בשמיים") וכן הצו "ומלאו את הארץ" מופר כאשר דור זה מתרכז במקום אחד ("פן נפוצה לנו"). ברם חטאם החמור ביותר הוא חטא הגאווה (ההיבריס): "ונעשה לנו שם" . משמעותו של חטא זה ברורה - מרד באל והסגת גבול בוטה. העונש מודגם ע"פ עיקרון של מידה כנגד מידה במבנה כיאסטי (*מוצלב) בולט:
 
וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת (1)       וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ (8)
וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם (4)           בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ(9)                       
פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ(4)        וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ(9)
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל sexi6 אלא אם צויין אחרת