33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שיק - SHIK דינה (וינשטיין) שק

מספרת סיפורים

מלכה

מלכה
היא נולדה לשם מלכה מתוך כוונה.
הגיחה לעולם בכפר קטן במולדובה עם עיניים כחולות גדולות בציפיה להגשמה.
אמה, היתה מברישה וקולעת יום יום את שערה הקשה שהלך והתארך.
את ימי ילדותה חוותה בין כרי הדשא הירוקים לבין כרי הפוך החמימים. בסביבה אוהבת, בצל אחיותיה ואחיה ומסביבה ריח תבשילים.
 
כיד ימינה של אמה, שלטה בכל מלאכות הבית למעט הבישול. זכות זו נפלה בידי אחותה היפיפיה, הבוטחת, השניה.
בקיץ, היו נוהגות האחיות להסתובב ביחד בשבילי הכפר, מצחקקות, פורעות שערן, מגעגעות שיחות חולין בהנאה. קולה של מלכה כמעט ולא נשמע, בישנותה ואפרוריותה גברה.
 
כשהגיע אותו בחור חיכן וחביב וביקש את ידה נזרתה תחושת רווחה, הנה גם זו מצאה את יעודה.
בבוקר רעמו השמים והתותחים. מיד אחר כך נעלמו הגברים.
החל מסע ארוך וכואב. מסע של נשים וילדים המיטלטלים בין שלג לכפור בין בזויי גרמני להשפלה של אוקראיני. מסביב אנחות, שיעול וכמיהה לפוך החם, לרוגע, למעט...
מלכה, היתה שם, שקטה, דוממת, מנסה להיבלע מאחורי שמלת אמה כל עוד זו היתה, שהתה יחד עם הקטנטנים. דמעותיה היו חרישות בודדות, כמו כל גופה.  
הקור כיווץ את כתפיה והרעב את ביטנה. אותה ערמה ורדרדה נעלמה כלא היתה.
אפה התחדד עינה שקעו ובכי האח הקופא אטם את אוזניה וכמעט גם את ליבה. 
 ביום בו נעלמה האחות החברה, זו שהיתה "השניה" ושמה כשם המקראית וכך גם גורלה, זלגו דימעותיהם של הנותרים תוך כדי דישדוש בשורה הארוכה.
כשאם המשפחה נפרדה מיסורה, והלכה אל עולם שכולו טוב, נשאר רק האין בעיניים.
 
אט אט התבהרו השמיים וקולות התותחים פחתו והשתתקו.
 
גברים בודדים החלו לחזור וגם האיש שלה. אך עיניו כבר לא היו איתה. הוא רצה התחלה חדשה.
מלכה, נפרדה מארבעת האחים הצעירים שנסעו אל הארץ המובטחת ונשארה עם האחות הנותרת, אידה, עד ליום בו פגשה את יענקל עם העיניים העצובות וכפות הידיים הריקות.
 
בבית החלו התבשילים לקדוח, הערמה הוורדרדה שבה למקומה והחלה לתפוח.
חיים חדשים הנצו בבטנה.  יענקל היה חוזר לעת ערב מהעבודה ובבית חיכתה מלכה, מלאה, מעודדת, מתפיחה את הכריות, את הבצק, ואת החיים שנבו במעמקיה, מצפה.
לעת הקיץ מילאה מלכה את ידיו של בעלה בילדה קטנה. החיים אמרו טוב ותקוה.
 
אפרוריותה הלכה ונעלמה, החיוך האיר את עיניה ואת עיני בעלה.
בבקרים היתה יושבת, כותבת מחפשת שארים, כשהיתה התינוקת מגעגעת, היתה מלכה עוצמת עיניים ונזכרת בימי הכפר.
ימים טובים של משפחה חמימה.
יום אחד, כשהשמש נעצרה בלב השמיים, נשמעה דפיקה בדלת ואחריה עוד שתים.
מלכה אספה את ביתה ניגשה כושלת אל הדלת, פתחה והאפרוריות חזרה.
עמדו שם אישתו של יעקוב הוא יענקל, בעלה שלה , וזו מולה עמדה אוחזת  בשני ילדיו. עמדו מולה מרוטים מהמסע ומהכאב.
חיכו שם בפתח ליענקל שישוב. חיכו.
בערב, ישבו כולם מסביב לשולחן לא דיברו, לא הביטו, שמעו מחדש את הרעמים והתותחים, הצטנפו והבינו שמעתה הם ביחד, כולם.
 
מלכה נגבה את חיוכיה, קלעה בחוזקה את שערותיה, השתיקה את הנהמה ולאט לאט נעלמה אל מותה.
 
 
 
  
 
מלכה וינשטיין (דודתי) נאספה אל מותה ב- 1957

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dshk אלא אם צויין אחרת