00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם של תומר

לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון

10/05/2009
כמה ימים לפני הגיוס שלי לצה"ל, בנאדם מטורף כלא אותי ואת בן הדוד שלי בבית של בן הדוד, איים לרצוח אותנו וכמעט אנס אותנו. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילולא הגעתי בזמן. אחרי המקרה הזה אמרו לי "תראה איזה אנשים מטורפים ומסוכנים יש בעולם, תחייה כל יום כאילו זה היום האחרון שלך".
 
בספטמבר האחרון, אדיר, חבר טוב, נהרג בתאונת קייטסרפינג כאשר התרסק עם הקייט שלו על בית בחוף. גם אז אמרו לי "תראה ממה אנשים מתים, תחייה כל יום כאילו זה היום האחרון שלך".
 
בדצמבר האחרון, כמעט נפגעתי מטיל גראד. שלוש פעמים. בפעם הראשונה זה היה ממש ביום השני של מבצע "עופרת יצוקה". חזרתי מהעבודה בהסעה הביתה כשלפתע נשמעה אזעקת "צבע אדום". הנהג עצר באמצע הכביש והתחלתי לרוץ לעבר הקניון שהיה נראה כמרחב המוגן הכי קרוב. כבר כשהתחלתי לרוץ הבנתי שאני בחיים לא אגיע תוך 45 שניות. שמעתי שריקה. הסתכלתי מעליי וראיתי אור גדול. התפללתי שיעבור אותי. הוא עבר אותי. עוד לפני שהספקתי להכנס לקניון נשמע פיצוץ אדיר. הגראד נחת לא רחוק והרג את אחות של ידידה שלי מהעבודה. לקראת סיום המבצע, כשהיינו בתוך מקלט, נפל טיל גראד מטרים ספורים מהבית שלי למרות שהפיצוץ שנשמע היה כאילו זה פגע בבית שלנו. לכולם שלום. הגראד השלישי נפל שוב כמה מטרים מהבית שלי. ישבתי לבדי בחדרי עם מרפסת פתוחה וכששמעתי שריקה יצאתי החוצה למרפסת. פתאום נשמע בום אדיר ונראה כדור עשן. גראד שלישי שנפל כמה מטרים ממני אך הפעם כשלא נשמעה אזעקת "צבע אדום" בכלל. אחרי המלחמה כולם אמרו לי "תראה איזה מזל יש לך, כמה מטרים שמאלה, כמה מטרים ימינה ועכשיו כבר לא היית כאן. תחייה כל יום כאילו זה היום האחרון שלך".
 
שלשום כמעט עברתי תאונת דרכים קטלנית, כשרק עירנות מופלאה של סבתא שלי מנעה התנגשות של הרכב שלנו עם רכב שעבר במהירות גבוהה באור אדום מלא.
שוב נשמע אותו משפט מפורסם, "לך תברך ברכת הגומל, אם סבתא לא היתה מסתכלת שמאלה הייתם שניכם מתים עכשיו. תחייה כל יום כאילו זה היום האחרון שלך".
 
כל השנה האחרונה בערך אני חי סביב הפתגם הזה, "לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון". כל יום להנות, לחייך ולעשות דברים בידיעה שבכל רגע נתון המוות עלול לדפוק בדלתי. החלטתי להפסיק לחשוב בצורה הזאת. עם עצם החשיבה על הפתגם הזה כל הזמן מהדהד בראשי מושג ה"מוות" ועולות בי מחשבות על דברים לא נעימים. אז נכון שזה יכול לקרות כל יום ובכל רגע נתון, אבל למה בכלל לחשוב על זה? הרי כולנו נמות בסוף. מהיום אני מפסיק לחשוב על הפתגם הזה וחי את חיי בידיעה שאני הולך למות בשיבה טובה. בפעם הבאה שיקרה לי מקרה כזה ונקווה שלא יקרה, בבקשה אל תזכירו לי את הפתגם הזה. אני חי את חיי כאילו כל יום הוא עוד יום מבין ימים רבים שעוד מצפים לי בחיים שלי.
 
רק בריאות לכולם,
תומר:)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל tomeriko t אלא אם צויין אחרת