00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

ענתיקות בכיכר דיזנגוף

דנדן יקרה,
כשתקראי את הרשומה הזאת ותראי את התמונות, סביר להניח שלא תדעי למה שימשו חלק מהפריטים המוצגים. זה בסדר כי פריטים אלה כבר היו מיושנים גם בשביל סבא שלך.
 
פעם לפני שנים, רחוב דיזנגוף היה הרחוב האלגנטי ביותר בתל אביב, וכנראה בכל הארץ. היום הרחוב ירד מגדולתו ולא רבים הפוקדים אותו, רוב מבקרי הרחוב ודייריו, שגם הם ירדו מגדולתם, זוכרים לו את חסד נעוריו, ונכון יותר לומר, את חסד נעוריהם הם. 
 
המצלמה שלי קלטה סצינה של כמה תל אביביות קשישות קשישות (כתבתי פעמיים כי הן קשישות ממני אפילו) עם המטפלות הפיליפיניות שלהן. הסיפור יסופר בסוף הרשומה.
 
בצד כיכר דיזנגוף, זו עם העוגה המזמרת של אגם, היורקת אש ומים. (שמעתי שהעבירו אותה משם, אפילו לא שמתי ליבי לכך.)נוצר לו שוק פשפשים קטן וחביב, אני טיפוס נוסטאלגי, לכן אני אוהב שווקי פשפשים, עברתי במקרה במקום וראיתי כמה פריטים נחמדים. אמרתי בליבי, הבה ואצלם מספר תמונות לידידי היקרים בבלוגיה כדי לשמח את ליבם במראות משובבי נפש. מקווה אני שאכן צלחה המלאכה בידי.
 
ואם בעתיקות עסקינן מה עתיק יותר מ"ספר הספרים"?
 
 
נזרקתי לאחור בזמן עם השעונים הישנים.
 
קופסה מפוארת, אולי לתכשיטים?
 
מזלף למי בושם לקבל פני שבת המלכה?
 
אוסף חנוכיות.
 
מלאך האבן.
 
מגזרות משורית עדינות בעץ.
 
איך מכנים בעברית את צ`ופצ`יקו של הקומקום? זרבובית...
זה רדיו???
 
כן זה רדיו! ועליו קופסת הקרן הקיימת.
דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב, כך נפדה אדמת העם,
מצפון עד נגב.
 
ואלה תקליטים מבקליט שחור שניגנו על פטיפון, קשה להסביר מה זה, אבל כשהייתי נער זה היה כלי חשוב לצעירים.
 
זו מכונת כתיבה, במקום להקליד את הטקסט על הצג ולשלוח למדפסת, כאן מקלידים ישר אל הנייר.
במקום "דליט" היה לנו "טיפקס"
 
פעם לא היה אי-מייל אז שלחו מכתבים בדואר והדביקו בול למעטפה כתשלום על השירות.
פעם לא היו כרטיסי אשראי והיו משלמים רק בשטרות ומטבעות.
 
שנדליירים מעוטרים קריסטלים כמו פעם.
 
 
זוג חתולים חמודים, הייתי קונה, אבל יש לי כבר שניים חיים.
 
פריטי כלי בית ישנים.
 
סרוויס לתה, בובה ועוד שעון.
 
סט בירוק.
 
חיה חביבה מהמזרח הרחוק.
 
נדמה לי שהיא מוכרת כלי כסף, אבל מי הסתכל על הכסף?.
 
למי צלצלו הפעמונים?.
 
פסלי עץ כנראה אפריקניים.
 
אוסף בובות גמדים.
 
אוסף מכוניות.
 
הילד לא עושה חשבון, ותופס תנומה קלה.
 
עכשיו הגעתי לסצינה של המטפלות הפליפיניות עם הקשישות קשישות, זוכרים?.
ארבע פיליפיניות הגיעו עם ארבע עגלות ובכל עגלה,
(הס פן תעיר) ישנה לה קשישה, קשישה זעירה. שתיים מהנאמנות יותר, הכניסו את קשישותיהן לתוך מיתחם השוק, שתיים כנראה קשוחות יותר השאירו את קשישותיהן בחוץ על הרחבה, בשמש.

המטפלות מודדות אחת לשניה תכשיטים, הקשישות בכסאות גלגלים מאחור מסומנות בחיצים אדומים.

מישהו מסתובב להציץ עם הזקנה עוד נושמת?  מישהי יוצאת לראות אם לא גנבו את אחת הקשישות?. מה פתאום?

בתמונה זו מסומנות שתי הזקנות שלא הופקרו לחסדי השמש. כל זמן המקח וממכר כחצי שעה, אף אחת מהמטפלות לא סובבה את ראשה לאחור.

עדיין, אף אחת לא הציצה לאחור, עובר אורח נכנס והורה לפיליפיניות לקחת מיד את הקשישות שבחוץ מן השמש אל הצל. הן לא הבינו מה זה עניינו, מה הוא מתערב בכלל?.

 
הן סיימו את העיסקה והמשיכו לדרכן דוחפות לפניהן את העגלות של ארבעת הקשישות שעל פי מראן הן כנראה מילדיה הראשונים של תל אביב שהיא עצמה חוגגת בימים אלה 100 שנים להולדתה. 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת