00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

להיות אבא

Getting a burp out of your little thing is probably the greatest satisfaction I`ve come across. It`s truly one of life`s most satisfying moments
Brad Pitt
 
הגיע הזמן שאכתוב קצת על האבהות, מאחר וזה שם הבלוג שלי...
 
גברים, בניגוד לנשים, לא ממש מתכננים את החיים שלהם. נשים מתכננות את החתונה שלהן כבר מגיל 4 בערך, הן יודעות בדיוק איזו שמלה הן רוצות, אילו קישוטים יהיו על החופה ואילו פרחים לבחור למרכזי שולחן, איזו מוזיקה תנוגן ברקע וכו`.
 
גברים רק צריכים שיודיעו להם על התאריך, הם לובשים מכנסיים וחולצה מגוהצת מהארון, מקסימום עוברים קודם במספרה לגלח את הקרחת, מתרחצים, מתגלחים וזהו. לא צריך מעצבת שמלות, מאפרת, מסדרת שיער, מעצב תאורה, מעצב חופה, מעצב שולחנות, מעצב מנות ראשונות ואחרונות ועוד כל מיני אנשים שמתפרנסים מחתונות.
 
כמו חתונות, אנחנו גם לא מתכננים הריונות, לידות ואבהות. החיים איכשהו מתקילים אותנו ואנחנו מתמודדים עם המציאות כשהיא נותנת לנו בומבה בראש.
 
בת הזוג שלי העירה אותי יום אחד בשבע בבוקר, אחרי שהתאפקה משעה 5 בבוקר, עם מקל בדיקה ושני פסים - "מזל טוב, אתה אבא". זה בהחלט הגיע בהפתעה - היא היתה בטוחה שלא תצליח להכנס להריון כל כך מהר.
  
היום, כשהבת שלי כבר בת שמונה חודשים, מלווה אותי עדיין אותו הלם שהיה באותו רגע - אני? אבא? עם ילדה? זה בכלל מדבר על מישהו אחר ולא עלי. הרי אנחנו הגברים בעצמנו ילדים. פשוט החלפנו את הצעצועים במכשירים אלקטרוניים יקרים שאנחנו חולמים עליהם כל היום. עכשיו אני אבא? ויש לי ילדה שתלויה בי? כל הזמן אני מחפש את המבוגר האחראי שיבוא וישגיח עלי.
 
חולפים הימים, ודר הקטנה שנולדה לנו גדלה, וכל יום עושה משהו חדש שאתמול לא הצליחה (אתמול היה הצליחה גם לזחול מתחת לספה וגם להצליח לצאת משם...). והנה היא, יושבת על הכסא המוגבה איתנו בארוחת בוקר, ונוסעת מדי בוקר באוטו למשפחתון, ושמחה ומחייכת עד האוזניים כשהיא רואה אותי.
 
כולם אמרו לי שילד משנה לך את החיים. כנראה שצדקו. אנחנו כמעט לא רואים טלויזיה יותר (למי יש כח וזמן), ולאחר שדר נרדמת ואנחנו אוכלים ארוחת ערב אנחנו נופלים למיטה. בבוקר מנסים לקום לפני שהיא תתעורר כדי שיהיה לנו זמן להתארגן ביעילות. בחרנו את הרכב החדש לפי גודל תא המטען והנוחות של הכנסת הילד לכסא מאחור. הבית מתחיל אט אט לעלות למעלה - כל החפצים מוצאים לעצמם מקום גבוה יותר כי הקטנה זוחלת לכל מקום. התחלנו להיות ההורים האלה שרצים לאיזה ניו פארם או סופר פארם שיש בו מבצע מוגבל על חיתולים או פורמולה לתינוקות בהנחה. המחסן מלא צעצועים ובגדים, הבית מתפוצץ מאביזרי תינוקות. המחשב מתפוצץ מתמונות, לפני כל יציאה עושים מסדר תיקים, לוקח 40 דקות להתארגן לכל מקום, כל הזמן חושבים על המנשא הבא שנקנה ועל איזה כיסא לאוטו נקנה בגיל שנה.
 
עוד תחושה שמלווה אותי תמיד היא שאני עושה משהו לא בסדר. התחושה היא שהסביבה שופטת אותך - למה אתה מוציא ילדה לטיול בלי גרביים? אולי קר לה מדי? אולי חם לה מדי? אולי המזגן חזק מדי? אולי המיטה שלה גבוהה מדי? אולי העגלה לא נוחה לה? המנשא לא לוחץ לה? לא תפגע לה זרימת הדם לידיים? למה חיסנתם אותה? למה לא חיסנתם אותה? למה להחליף חיתול כל שלוש שעות? אולי תחליפו לה - החיתול כבר מלא? למה להוציא ילדה במזג אויר כזה החוצה? למה לא קניתם לה צעצועי התפתחות? למה אתם מבזבזים כל כך הרבה כסף על צעצועים? הרי במילא היא משחקת עם הקופסה...
 
התמונה צולמה ע"י הגר ציגלר - www.agula.co.il

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת