00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

יום העצמאות שלנו באמת

 
וכמה שבחים למקום ולבנות שכל כך מגיעה להן השנה:
כמה שבחים אפשר לתת לשתי בנות על הקשת שלא מצליחות עד עכשיו להבין מה קרה לאמא שלהם היום ולמה כל הזמן יש לה דמעות בעיניים: (זה אושר אני חוזרת ואומרת להן והן בשלהן: אבל אמא על תבכי, הכל בסדר. את מפחידה אותנו).

אז בערב החג לא תאמינו הבנות הגיעו בכוחות עצמן לבימת השמחה לשמור לנו שורה שלמה של כיסאות (היינו רבים מספור כולל חברים של בתי הבכורה).
אפילו נשמרו כסאות במקום מעולה - שבח ראשון לרותם ודפנה.

שבח שני - רותם תיזזה מספר פעמים לדוכני המזון עם כסף וחזרה עם כל מה שהתבקשה לקנות כולל עודף וידעה לספר במדוייק כמה עולה  כל דבר כמה עודף החזירה לכל אחד - תענוג.

שבח שלישי - מיד כשהחלה ההופעה דרשה את פקקי האוזניים שמורידים לה 50 אחוז מהעוצמה, והיתה מדהימה הביטה כל ההופעה על הבמה בלי לקטר אפילו פעם אחת שרוצה לישון או שהיא עייפה או להרדם עלי (בשונה כל כך משנה שעברה ששם העבירה את כל ההופעה בשינה עלי והיא כבדה וענקית וארוכה מאוד).

שבח רביעי - איך שהחלו הזיקוקים במקום לצרוח די מספיק וכואב לי באוזניים, הביטו שתיהן מוקסמות מהיופי (אצלנו היו שני מטחים מדהימים), ובשניהם לשתי הבנות מגיעה שבח.

שבח חמישי - איך שנגמר מטח הזיקוקים האחרון - הובילה אותנו רותם דרך מליון האנשים החוצה בלי שבעטה בדרך באף אחד או קיללה או צרחה ויצאנו היישר לגזלנים לדוכני האוכל.

שבח שישי - הצליחו שתי הבנות להתקדם קצת יותר מהר ממני - ותוך שניה להעלם לי בסבך האנשים.
תוך הכרותי את החומר יצאתי לשביל הראשי וגיליתי 2 בנות מתזזות לאורך הדשא מחפשות אותי. קריאה קלה והן לידי מאושרות ובלי סימן אחד של בכי או פאניקה שהצלחנו להיפרד.

שבח שביעי - רותם ניסתה שנקבל מזון מאחורה בדרך הפרוטקציות והסברתי לה שזה לא יפה ואני מעדיפה לחתוך הביתה ללא אוכל, היא קיבלה זאת והלכה הביתה לבד עם המפתחות לפתוח לנו את הדלת.

שבח שמיני - דפנה לעומתה החלה קצת לבכות שהיא מאוד רעבה והבטחתי מזון, ואני בשלי נכון תקבלי בבית כל מה שאת רוצה את כל הפינוקים בשקט בלי כל עם ישראל ואשתו הדוחפים והיא בשלה עם בכי קל ובסוף אחרי 3-4 דקות התרצתה לי ויצאנו הביתה ללא בכי או התנגדויות שלה.

שבח תשיעי - הגענו הביתה והבנות הכינו לעצמן ישר פיילה ענקית של פופקורן בלי לבקש ממני  אפילו לא עזרה קלה שבקלות על איפה קערה, איפה הפופקורן וכמה עוצמה וכמה זמן לשים במיקרוגל.

שבח עשירי - הובטחה פיצה מפיצריה ואני יושבת על הטלפון לנסות להשיג פיצריה ואחרי שנשברתי וכבר אמרתי שאעשה בעצמי - הצלחתי בפעם העשירית להשיג פיצריה והפיצה הגיעה תוך 20 דקות במקוםה-50 שהובטח לנו (זה שבח גם לפיצריה).

שבח 11 - היום בבוקר קמו  לפנינו לא שמענו אותן (ברגיל אפשר לשמוע את הטלויזיה והצרחות שלהן אחת על השניה עד סוף הרחוב) היום היה שקט מופתי עד שעה 10:30 בצהריים. אז ניסו להשיג את סבתא כדי ללכת אליה וכשראו שזה בלתי אפשרי אבא ביקש לישון עוד שעה והם יצאו למוזאון השריון בלטרון.

שבח 12 - התקשרו אלי כעבור 4 שעות שאכין אוכל ודרך הטלפון קיבלתי דיווח מדהים מרותם על מה שהיה במקום ואיך נהנתה לטפס על הטנקים השונים והכל בשמחה והתלהבות (מה שלא היה לפני שנה), וגם כשהגיעו הביתה דפנה קראתי לה למטה שבו נחתי וגם היא מסרה דיווח יפה בלי מילת אוף אחת.  בטלפון גם סיפרו לי שעברו במאפיה המקומית באור יהודה לקנות פיתות וסלטים ושתיה והגיעו הביתה לזלול ולא שמעתי אף מילה אחת של צעקה מהבעלול כמעט עליהן.

והכי חשוב - שבח 13 לבעלול - שתיהן חזרו ללא פציעה אחת אפילו לא שריטה הכי קטנה, וזה לא רגיל אצלו כי תמיד אצלו ולא משנה לאן הוא לוקח אותן הן חוזרות פצועות או עם מכות כחולות בכל צבעי הקשת.
היום נאדה. כשיקום מהשינה בהחלט יקבל צל"ש.

שבח 14 ואחרון - שתיהן רואות עכשיו כבר יותר משעה JETIX במקום הופ ואני בהלם - האומנם כל כך השתנו לי הבנות תוך שנה.......

אם כך מה יקרה שנה הבאה שואלת האמא המאוד מופתעת.......

אז ככה נראית העצמאות בביתינו עם אמא שחוגגת את כל ההשגים שחלקם בעבודה קשה ומאסיבית שנים רבות ובלי עזרה של אף אחד כמעט לכל ההשגים הרשומים בפוסט זה הכל עבודה אישית שלי ולבד.

סוף דיווח.

ושבח אדיר אחרון לבתי הבכורה שלומדת להסתדר בכוחות עצמה עם תחבורה ציבורית ולנסוע עם התחבורה לא רק בעירנו אלא גם מעיר לעיר כלומר בתחבורה הציבורית הבין עירונית תוך שהיא כל פעם שצריכה מוציאה לעצמה מפה מהאתר המתאים עם הקו שהיא צריכה בלי לשאול שאלות ויודעת רק לדווח דיווחים יבשים בנוסח אמא אני כבר על קו כך וכך יורדת פה ופה וממשיכה עם קו זה וזה ואגיע בשעה X. נכון לכתיבת שורות אלה אני מחכה שהיא תרד אצלנו בעיר מהאוטובוס ותגיע הביתה.

רק אכזבה אישית קלה - האירועים השנה היו קצת לוקים בחסר, אמנם הילדים השתדלו להופיע יפה אך אני ציפיתי כנראה לרמה קצת יותר גבוהה ומקצועית (וככה זה נראה אחרי שהחליפו להם את בית הספר למחול השנה לבית ספר אחר - כנראה שאין מה להשוות ואכן רואים את השינוי לרעה וחבל).

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת