00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סוס עם כתם על המצח

תיאום מופלא

יש ימים כאלה שהבחוץ והבפנים מתאחדים יחד ומשתפים פעולה בתיאום מופלא ליצירת רגע פשוט מושלם.
כך בדיוק קרה בשבת האחרונה.

התעוררנו בבוקר, העכברית ואני.
מושכים את הזמן, מנצלים את שעות החופש שהשבת הביאה לפתחנו. מנסים למשוך עוד רגע או שניים במיטה.
עד שלבסוף אנו קמים, מתארגנים על ארוחת בוקר זריזה, ומוכנים לצאת...

הקריה בה מתגוררת העכברית ממקומת על גבעה המשקיפה על כל העמק.
אנחנו מתחילים לצאת לכיוון הכללי שנדמה לי שיוביל אותנו אל מחוץ ליישוב לטיול בין הגבעות העצים והפרחים. ואכן לאחר צעידה קצרה אנו מוצאים את שער המוביל אותנו בדיוק אל המחוזות האלה.

הליכה קצרה מובילה אותנו אל שביל מסומן המתפתל על הגבעה שממול לקריה.
מולנו נפרש מרבד של פרחים צהובים, וביניהם מבצבצים פרחים בעוד שלל צבעים שונים, כחול, אדום, סגול, ורוד...
אנחנו צועדים על השביל וקצת מצטערים שלא חשבנו לקחת איתנו מים, כך ששהותנו כאן מוגבלת בזמן על מנת שלא נתייבש.
השביל מתחיל להתפתל על גבי סלעים ובין עצים, חצי בצל חצי בשמש. משום מה איננו רואים אף נפש חיה על השביל הקסום הזה, ואנו קצת מצטערים שאנשים מרשים לעצמם להפסיד את הקסם הזה. אך מצד שני אני פשוט נהנה מכל רגע שאני צועד לצידה, וזה מרגיש כאילו כל המקום הזה נמצא שם רק בשביל שנינו.

בתחתית השביל אנו מוצאים עץ אלון עצום מימדים, ומגלים שבעצם השביל בנוי סביב העץ הזה ועץ אלה נוסף שעוד יככב בהמשך...
בנוסף אנו מגלים שככל פינה מתופחת בארצנו, השביל הזה מתגלה כאתר הנצחה למישהו. ואנו שמחים לראות במפה המשורטטת לצד העץ שהשביל הינו מעגלי והוא יחזיר אותנו בקרוב לנקודת ההתחלה כך שהחשש מלהתקע ללא מים נמוג.

הזכרתי קודם את הסנכרון המושלם של הטבע לאותו רגע, אז זה יהיה המקום לספר שהשמש והרוח ניגנו בתזמור מושלם ויצרו את מזג האויר המושלם לטיול אביבי. המשכנו לצעוד על גבי הסלעים, להבחין במגוון הפריחה המרשים, ולהשקיף על נופי העמק. בשלב זה הצטערתי שאני לא מהאנשים האלה שמסתובבים תמיד עם מצלמה צמודה אליהם, על מנת שאוכל להנציח לעצמי את היופי הזה, והסתפקנו רק בתמונות בודדות מהסלולר שלה. (התמונות כאן מקורן בחיפוש ברשת, ולא מהטיול עצמו)

לבסוף, כשהשביל החזיר אותנו חזרה אל נקודת ההתחלה שלנו, מצאנו את אותו עץ אלה הגדול שנמצא בקצהו השני של השביל על הגבעה.
העץ נדמה כאילו תוכנן בדיוק על מנת שניתן יהיה לטפס ולשבת בין ענפיו, ותוך שניות אנו מוצאים את עצמנו יושבים זה לצד זו בין בדיו העבים של עץ, מתחת לצילם של עליו.

אני יושב שם על העץ, פני לכיוון העמק, והנערה הזו שהכרתי רק לא מזמן יושבת לצידי. אני מרגיש כיצד ההנאה שלי מההליכה בטבע בשעה האחרונה עולה לכיוון שיא מרגש.


כשאני רק מטפס ומתיישב על העץ בגובה לא מבוטל מעל הקרקע, אני מתחיל להרגיש בתחושה הדומה לפחד. ראשית אינני מבין...
מה זה?! פחד גבהים? הרי מעולם לא סבלתי מפחד גבהים, מעולם לא הייתה לי בעיה להיות במרחק מה מעל פני הקרקע. אז מדוע דפיקות הלב המהירות האלה...?
ואז אני מבין, זה כל כך פשוט. אין כאן שום פחד. כל דפיקות הלב האלה, וההתרגשות העצומה היא פשוט בגללה, הבחורה שיושבת כאן לצידי.
אני מחבק אותה בחוזקה ובחום, נושם מלוא אפי את ריחה המתוק.
אין לנו צורך לדבר.
אנו פשוט נהנים אחד מנוכחותה של השניה.
חיים את הרגע הקסום הזה כפי שהוא.

עד ש...
המילים פשוט יוצאות מפי כאילו מעצמן, שלוש מילים פשוטות.
"אני אוהב אותך"

היא מגיבה בחיוך גדול, ובחיבוק.
ואנחנו נשארים על העץ עוד רגעים ארוכים.
בו זמנית, אני מרגיש אותה מלטפת את פני, ואת חום השמש מלטף אותי מבין העלים.
אני מרגיש כיצד השילוב הקסום בין הרגשות שלי, חום גופה, והטבע שמסביבנו, יוצרים רגע כל כך קסום ומיוחד.
ואני חושב לעצמי...
פשוט טוב לי :)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל melquiadess אלא אם צויין אחרת