00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

יוצא המרצע מהשק



ת`אמת שידעתי הרבה הרבה קודם. כבר שנתיים וחצי מנקר בי החשד הזה, הפעם זה כמעט כמעט סופי 3/4 מהדרך כבר עשינו והפסיכולוגית איתנו תמימת דעים שאני והיא די מסכימות אבל היא רוצה להיות רגועה ובטוחה לפני שתגיד באמת את מה שאני מבקשת ממנה כבר כמה שבועות.

ביום חמישי האחרון עשינו עוד כברת דרך לא קצרה אצלה, הפעם למרות שקבענו לשעת בוקר הגעתי עם ילדה שדי לא רצתה לשתף פעולה וסרבה לעשות פעולות שבבית היא מבצעת בקלי קלות חלקית איתי או עם אבא. כאן אפילו חלקיות לא היתה. מה שיצא בסוף היתה מילה אחת שהיא הוציאה מפה ומיהרה לטמון את הראש בחיקי הבטוח.

הפעם הפסיכולוגית לא ויתרה.
הודיעה לקטנה שהכינה לאמא טופס למילוי (24 עמודים - בהם חייבים לפרט בפרטי פרטים הכל) ובזמן שאמא תמלא את הדפים היא אומרת בקול רם וחזק את ואני נשאר כאן ונשחק.

נשחק היא אמרה כאילו זו מילת קסם.
הקטנה שלי כבר הודיעה לכל  עם ישראל ואשתו במסדרון שבחדר הזה אין כמעט מה לעשות ואין בו משחקים. היא באמת צודקת. העוסית שבמקרה עברה במסדרון ופתחה את דלת חדרה העמוס בספרים ובמשחקים שמעה אותה ואמרה לה בואי את יכולה לשחק כאן  עד שיקראו לכם או שתבחרי לך משהו ותקחי אותו איתך למסדרון לשחק.

לשחק - אורו פניה של הקטנה, מיד ניגשה לפינת המשחקים ופישפשה היטב היטב שמא מתחבאת שם בובת חתול לא משנה איך היא נראית שהסתירו ממנה. לא מצאה אחת כזו והסתפקה בבובת עכבר מכוערת למדי ובשני דינוזאורים שנראה שעברו הרבה מאוד בחייהם עד שהגיעו למחלקה הזאת ובבובה זעירה שכמעט ולא נותרו שערות בראשה. והייתם צריכים לשמוע את הסיפורים שהיא המציאה עם הבובות. וכן איך שכחתי היה שם גם מטוס זעיר שהוא היה בן הטיפוחים של אחד הדיזנוזאורים ואיתו הדינו שיחק.

סוף סוף אחרי שהסכימה לשים את המשחקים בצד, ואני יצאתי מהחדר שמעתי אותן מתחילות לעבוד על הטופסים של ה-WICS עוד מבחן חדש לגילוי סימני אוטיזם שגם אותו אנחנו לא מכירים. זה כנראה אחד מהמבחנים שעוברים ילדים ומבוגרים שעברו את גיל 6.

ועוד מחכה לי ה-ADOS שגם פה אני לא יודעת בדיוק מה זה מלבד העובדה שזה יצולם בוידאו וינותח אחר כך ואני אשמע הכל ואראה הכל כי אהיה נוכחת.

אני פותחת את הטפסים. שומו שמיים כמה מידע אני צריכה לדחוף ב-24 דפים. בהחלט לקח לי 30 דקות למלא, לכתוב לסמן, לחשוב, ושוב לכתוב, להוסיף הערות שוליים במקום שאין בו מקום לכתוב הערות שוליים. לפעמים אין תשובה אחת על מה שאתה נשאל וצריך לסמן כמה. לפעמים לא רק שהם לא קולעים במה שנכתב בטופס אלא שבאמת התשובות שהם נתנו שם לא תואמות את מה שהילדה עושה ושוב אני מחפשת איך להוסיף את התשובה שלי כי אפילו המילה אחר עם קו ארוך לתוספת לא קיים שם. על זה אפילו לא חשבו.

לבסוף אחרי 30 דקות ואחרי שהספקתי להרטב מהמנקה שבאה לנקות את החדר בדיוק איפה שישבתי ואחרי שהפריעה לי אישה מהצוות שכירסמה לה בשצף קצף פלפלים ללא הפסקה ועשתה לי חור בראש עם הרעש שנשמע כמו דריכה אין סופית על חצץ, בדיוק מה שאני לא יכולה לסבול (רעשים מהסוג הזה מונוטוניים ומתמשכים) סיימתי למלא את הטופס הארור.

מרוצה מזה שסיימתי. אני חוזרת לחדר לגלות את הבת שלי, כמובן לא לפני שעברתי דרך המטבחון להשיג לה פרוסת לחם שכן היתה מאוד רעבה לפני שהתחלתי את האבחון היום, ואני נכנסת.

מגלה שהשתיים בדיוק עסוקות בספרון בשאלות בחשבון. והיא ממשיכה לעבוד איתה על הספרון. עוד 2 דפים וסיימנו אותנו בקשיים רבים שכן ברגע שנכנסתי היא הפסיקה לשתף פעולה עם המאבחנת.
זו ציינה אם את לא יכולה להתרכז בי ולעבוד אני אבקש מאמא לצאת מהחדר. לא פרצה זעקה כאילו שוחטים את הילדה ומקיזים את דמה.

טוב התרצתה ההיא, אמא תישאר אבל את ממשיכה לעבוד איתי.
אני יושבת בשקט בפינה ומתבוננת בשתיהן עובדות. השאלות בחשבון נשאלות. הקלות אכן זוכות למענה ותשובה נכונה, וכמובן גם נמדד זמן בשניות כמה לוקח לענות תשובה, אך הנה מגיעות הקשות כמו למשל כמה זה 6+8, ברור לכל הדיוט שהתשובה היא 14, אך לבתי למודת הסבל אין תשובה לשאלה, מנסה באצבעות ומגלה שיש לה להפתעתה רק 10 אצבעות ולכן אי אפשר לתת תשובה ואחרי דקה וחצי או אפילו זה נראה יותר מגיעה התשובה: לא יודעת.

השאלה הבאה אפילו קלה יותר כמה זה 12 פחות 5, שוב נשלפות האצבעות לא לפני שהילדה כבר נמצאת בסוף הכיסא בקושי  יושבת רק נוגעת בכיסא ומתנדנת ומזמזת אולי מפה יבוא הגואל מהקולות שהיא עושה כדי להתרכז ושוב לאחר 3 דקות הפעם גם אני מדדתי ואחרי שהמאבחנת מביטה בי במבט עצוב נשלפת התשובה הידועה: לא יודעת.

משחק עליז אנחנו מנסים לעשות תבניות מקוביות עץ. שכחתי את שם המבחן הזה שבודק עקביות והתאמה דרך הקוביות. מצויר עליהן ריבועים ומשולשים בשני צבעים וצריך לפי קלפים לעשות את מה שרואים בקלף אם יש פה 4 ריבועים אדומים הרי שצריך להרכיב ריבוע אדום גדול מ-4 קוביות שצידן אדום וכך הלאה. אחרי 2 קלפים שאחד הצלחנו נפלא, בשני כבר איבדה את הידע ונגמר הסוס.

טוב אומרת המאבחנת אנחנו עוברים למשהו אחר. נכון שאת יודעת לצייר היא פונה לילדה ואפילו שמעתי שאת אלופה. חיוך. איזה יופי של חיוך אומרת לה המאבחנת תשמרי עליו חזק. ונעבור לצייר.
מיד היא פותחת לה את סוף חוברת האבחון שלה, שם יש תבנית של 5 פריטים ובתוכם מצוירים עוד 5 פריטים.
דפנה מתחילה לעבוד ולציר יש 6 שורות או 7 שצריך לסדר את התבנית גם לא בסדר שבא מופיעים הפריטים (בעלי אומר שזה לבדוק את הזכרון שלה לטווח ארוך - כמה היא זוכרת ומתי נשבר הרצף בזכרון וצריך ריענון) ואכן אחרי 2.5 שורות באה השגיאה הראשונה ונתקעה. לא נורא אומרת לה המאבחנת תסתכלי תתקני ותמשיכי הכי מהר שאת יכולה הלאה. תיקנה והמשיכה והספיקה עוד 1.5 שורות ושוב שגיאה. שוב מתקנים וממשיכים והספקנו עוד חצי שורה ובסך הכל 5.5 שורות מתוך מה שהיה שם. כנראה קבלה פרק זמן מדוד של זמן לביצוע המטלה.

אנחנו מפסיקים יש לנו ילדה חסרת חשק להמשיך לעשות דברים עם המאבחנת. נסתיימו לנו 2 הפגישות שעליהן משלם קופת חולים. עכשיו צריך לחשוב איך עוברים את ה-2 שנותרו. למזלי ועקב טעות גורלית שעשה קופת חולים לעצמו יש לי טופס 17 שקיבלתי בטעות שיכסה גם את הפעם הבאה שתהיה כנראה שעתיים בה ננסה לסיים את העניין. אכן לפעמים גם הממסד עושה  בלגן הפעם זה לטובתי.

ועכשיו כל מה שנותר לי לחכות לקבל את הזימון ל-ADOS, לפניו יהיה לנו עוד ריפוי בעיסוק ואני מקווה שאחרי זה פגישה אצל ד"ר גביס לסיום העניין ועוד שבועיים או פחות הם חייבים כי הוועדות לשנה הבאה  כבר התחילו ואין לי כל כך חשק לעלות לוועדת חריגים אבל אם לא תהיה ברירה זה מה שיקרה. אני מקווה שלא.

יצא ארוך מצטערת. זה סיכום בשבילי לא לשכוח את הדברים.

כמובן שצריך גם לסיים את היום בכייף.
אז בטח. זורמים עם הילדה שגם הודיעה לי בקול רועם ששמע כל מי שהיה לידינו שנוסעים מפה הביתה אחרי המסעדה במונית.
בתל השומר בתוך בניין המיון הגדול יש מסעדה של י.ע.ל. האוכל אומנם צמחוני למהדרין אבל טעים בטירוף וגם לא יקר יחסית.
הקטנה אפילו ידעה בדיוק מה היא רוצה ואכן זה מה שהזמנתי. בהכירי אותה ואותי הזמנתי לשתינו מנת צהריים גדולה ולידה 4 תוספות די גדולות ושתיה.
שני מגשים לקחתי והיידה לשולחן לשבת ולאכול.
המילה הראשונה שנשמעה מבתי מיד איך שישבנו: אמא את מפנקת אותי המון היום. אני אוהבת אותך באה התשובה וכשאוהבים מפנקים.
אכן אם אני אספור מה היא אכלה זה היה שוס. פעם ראשונה שדפנה אכלה חצי דג + מנת צ`יפס כמעט מלאה + סלט ועוד חצי בקבוק קטן של שתיה. זה המון בשבילה.

הגענו הביתה ותוך 3.5 שניות בדיוק היא מתכנתת את הטלויזיה על ערוץ הופ, מתקלחת, מתפג`מת והופ היא במיטה. 2 שניות חולפות אני סוגרת את הטמבליויזיה ונרדמת לצידה.

מתעוררת לגלות שהיא התעוררה הרבה לפני הצחוקים והקולות שהיא משמיעה על הקשת שכל הבוקר היו מהוסים וחלשים וכאילו מישהו ישב עליהם וגיהץ אותם הפעם הם חזקים ורבים. היא חייבת לשחרר את כל מה שלא הוציאה בבוקר וככה היא מחכה לאבא עם הקולות והמשחקים שלה.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת