00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם של תומר

אני אוהב את יונתן

 *הסיפור נכתב ב- 12.10.02 *

חמש שנים שלמות היינו ביחד. ליתר דיוק חמש שנים ויומיים.
את השנים היפות בחיי העברתי במחיצתה. אהבנו כל כך האחד את השניה , רציתי להתחתן איתה ולהקים משפחה ,
ההזמנה לחתונה היתה כבר כמעט מוכנה.
אך במעשה אחד פזיז הכל נקטע.
כל החלומות שהיו לנו , כל התוכניות , כל התקוות , הכל נגנז ברגע אחד.
שני בגדה בי.
פשוטו כמשמעו , שני שכבה עם בחור אחר.
לקחתי את הבגידה של שני בצורה ממש קשה.
לא הכנסתי מזון לפי במשך מספר ימים ,
לא נרדמתי בלילות ולא היה לי מצב רוח לכלום.
שבועות של דיכאון וסבל.
אני חושב שלקחתי את זה בצורה כל כך קשה מכיוון שזאת לא הפעם הראשונה שעושים לי כזה דבר.
כשהייתי בן 15 , מירב , החברה שלי דאז , התנשקה עם אחר.
החברה הקודמת , שרית , פשוט אמרה לי בפרצוף שיש לה מישהו.
אך הפעם לאחר חמש שנים שלמות שביליתי לצד אותה בחורה , זה כבר היה מוגזם.
חמש שנים של יום יום להיות יחד , חמש שנים של אהבה , של ריגושים , של חוויות , של אושר , הכל לחינם.
בדיעבד , אלו היו חמש שנים של ביזבוז זמן.


כשבועיים לאחר שגיליתי ששני בוגדת בי התחלתי לחשוב מה עושים הלאה.
הפיתרון הראשון שקפץ לי לראש היה כמובן להתאבד.
בשביל מה להמשיך בחיים כאלה שכל הזמן רק פוגעים בך, מרמים אותך , משקרים לך?
אין טעם לחיים כאלה.
החלטתי לשים קץ לחיי הייסורים שאלוהים בחר עבורי.
התלבטתי אם לשתף בזה עוד מישהו או לעשות את זה לבד בחשאי.
מצד אחד אם אני אספר לאדם קרוב אליי שאני הולך להתאבד , אותו אדם יינסה למנוע זאת בכל דרך אפשרית.
מאידך אני חייב לשתף עוד מישהו בכל מה שעובר עלי , אני מרגיש שאני לא עומד בכל זה לבד.לאחר שבועיים בהם בקושי יצאתי מחדרי וממיטתי , עמדתי על הרגליים והדלקתי את המחשב.
התחברתי לאינטרנט והפעלתי את תוכנת ה-ICQ  החביבה.
תוך כדי העלאת התוכנה עלה במוחי רעיון. החלטתי לספר על תוכנית ההתאבדות ליונתן.
יונתן הוא בחור בן גילי שהכרתי דרך הדבר המופלא הזה שנקרא אינטרנט. הוא דיי גבוה , רזה , בלונדיני , בהיר , עינייו ירוקות ,
בחור יפה תואר , עם גומות חן שתמיד מופיעות על פניו ,
גם כשהוא לא מחייך(וזה לא קורה הרבה...).
לא נפגשתי איתו אף פעם פנים מול פנים , אבל מידי ערב היינו משוחחים
און-ליין במחשב. מספרים אחד לשני הכל , מחליפים תמונות אחד של השני , מתבדחים , מתייעצים.
הפכנו להיות חברים ממש טובים. אני משתף אותו בדברים שאפילו החבר הכי טוב שלי לא יודע עליי.
אני בטוח שאם הוא לא היה גר כל כך רחוק ממני , היינו עושים כיף חיים יחד גם בעולם האמיתי ולא רק בעולם הוירטואלי.
בחרתי לספר לו על תוכנית ההתאבדות מכיוון שידעתי שהוא לא יוכל למנוע ממני לבצע אותה בגלל המרחק.
המרחק מעפולה ליבנה הוא ממש גדול.


יונתן לקח קשה את כל מה שסיפרתי לו. הוא ממש צעק עליי דרך המחשב , השתמש במילים כמו:"מטורף" ,
"משוגע". הוא אמר לי שזה עכשיו יהיה על מצפונו כל החיים וניסה להניא אותי מלעשות את זה ,
ושבגלל בחורה לא עושים דבר כל כך קיצוני.
יצאתי מהאינטרנט בלי לומר לו שלום.
הוא עוד צילצל אליי לטלפון הנייד אבל לא היה לי את האומץ לענות לו.


השעון המעורר שכיוונתי לשעה תשע העיר אותי בדיוק בזמן.
הגיע היום הגדול.
על צג המכשיר הסלולארי הופיעו שלושים וחמש שיחות שלא נענו.
כולם מאותו המספר , המספר של יונתן.
אבא ואמא כבר הלכו מזמן לעבודה , אחותי הקטנה כבר התיישבה לה על ספסל הלימודים והבית היה שקט מתמיד.
נכנסתי לחדר ההורים , הוצאתי מהשידה של אבא את האקדח שלו והתחלתי לרדת במדרגות לחצר הבית.
עמדתי בחצר , ודמעות החלו להציף את עיניי. הבטתי מבט אחרון מעלה , לעבר השמיים ואז נשמעה צעקה:
"עצור!!!"
הבטתי קדימה וראיתי מולי את לא אחר מאשר יונתן.
"תגיד לי אתה נורמלי?" הוא קפץ עליי וחטף ממני את האקדח.
"מה אתה עושה פה? איך ידעת איפה אני גר?" הייתי ממש בהלם.
"מה זה משנה , העיקר שהגעתי בזמן. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילולא הייתי מגיע בזמן." הוא אמר.


לאחר שנרגענו קצת מהאירוע המסעיר שעברנו נכנסנו יונתן ואני לחדרי.
דיברנו במשך שמונה שעות רצופות על כל דבר אפשרי.
הבן אדם הזה פשוט מדהים. הוא הגיע מעפולה הרחוקה עד אליי , במיוחד כדי להציל אותי.
לאט לאט התחלתי להבין כמה חמור מה שעמדתי לעשות.
נכון שאיבדתי את הדבר שהיה לי יקר מכל , איבדתי את שני , אבל מצד שני יש עוד דברים יקרים בחיי , יש לי משפחה ויש לי חברים ,
אפילו כאלה שבאים מעפולה כשאני צריך אותם.
בסוף השיחה התחבקנו אני ויונתן דקות ארוכות ומיררנו בבכי.
זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את הבן פנים מול פנים והרגשתי כל כך קשור אליו , כאילו אנחנו מכירים כבר עשרים שנה.


מאז אותו מפגש ראשון , אותו מפגש שהציל בעצם את חיי ,
נפגשנו עוד עשרות פעמים.
הוא האדם שהצליח להוציא אותי מכל הבאסה והדיכאון והחזיר לי קצת את שמחת החיים שהיתה כה חסרה לי.
בסוף ספטמבר קרה לי הדבר הכי מוזר שיכול לקרות לבן אדם בחיים.
אף פעם לא חשבתי שאני עלול להיתקל בכזאת סיטואציה.
זה היה יום שבת סתווי אחד בערב. יונתן ואני יצאנו לבלות באחד הפאבים באיזור הדרום.
יונתן אמור היה לישון אצלי באותו הערב.
בעודנו נוסעים בדרך חזרה הביתה מה"קיו פאב" במהירות גבוהה ,
עם מוזיקה רועמת , יונתן החליש את הווליום של המוזיקה ,
הביט לעברי ואמר לי :"היי , ס`תכל רגע".
ווידאתי שברמזור מולי דולק האור האדום , והבטתי לעברו בחזרה. הוא קרב לעברי את פניו עד כדי סנטימטר ממש מהפה שלי.
משום מה הרגשתי צורך אדיר לעשות את זה , קירבתי גם אני את פי לעברו והתנשקנו.
תהליך הנשיקה לקח מספר שניות עד שהטויוטה מאחורה החלה לצפור בעצבנות. התעשטתי מהר והמשכתי לנסוע. הוא הביט בי ואני מנסה להביט גם לעבר הכביש חוץ מלעברו.
שתקנו מספר דקות עד שהוא שבר את השתיקה הכל כך רועמת ואמר:
"מצטער , לא התכוונתי לעשות את זה."
"יונתן , זה באמת היה דיי מוזר , אפילו מוזר מאוד אבל אין לך על מה להצטער , אני זרמתי איתך." עניתי לו.
באותם רגעים הרגשתי בעננים. נהניתי יותר מאשר שנהניתי כשהייתי לצד שני. לרגעים היה נדמה לי ששכחתי בכלל מי זאת שני וכל כמה דקות במשך הנסיעה היתה חולפת בראשי התמונה של הנשיקה שלי
עם יונתן. הרגשתי כל כך מאושר , כל כך טוב עם עצמי וחשבתי לעצמי כמה מזל יש לי שיונתן מנע ממני להתאבד. הוא ממש החזיר לי את החיים במתנה. גם את החיים וגם את שמחת החיים.
הגענו הביתה בשלוש לפנות בוקר. כל בני משפחתי כבר ישנו שנת ישרים. יונתן ואני לא דיברנו יותר על מה שקרה במכונית
והמשכנו להתנהג כאילו כלום לא קרה , כרגיל.


עלינו למיטה אני והוא , שנינו לבושים רק בתחתוני בוקסר , אמרתי לו לילה טוב והוא אמר לי בחזרה.
עצמתי את עייני ובעודי מתחיל להירדם הרגשתי לפתע את ידו של יונתן מזדחלת לעברי ומלטפת לי את הבטן.
להפתעתי הרבה זה נעם לי מאוד ולא הפסקתי אותו. הוא המשיך ללטף אותי וירד אט אט למטה , לעבר איזור המפשעה.
הוא החל ללטף בעדינות את איברי המזדקר. הסתובבתי לעברו ונישקתי אותו. התחלתי גם אני ללטף אותו ולהסיר
מעליו את תחתוני הבוקסר שלו.
זה היה הדבר המדהים ביותר שעשיתי בכל ימיי חיי.
שכבתי עם גבר.
שכבתי עם יונתן.
זה לא הגעיל אותי , זה לא הפחיד אותי , זה היה מהנה , מרגש , וכיף יותר מאשר כל אקט מיני שעשיתי עם שני בעבר.
הרגשתי האדם הכי מאושר עליי אדמות.

בבוקר למחרת התיישבנו יונתן ואנוכי בבית קפה ודיברנו על החוויה המסעירה מליל אמש.
אמרתי לו שבחיים לא שיערתי שהוא הומו והוא אמר לי שגם הוא בעצמו לא ידע , זה בא לו בספונטניות , לבד.
הוא טוען שהוא הרגיש משיכה לא מובנת אליי. אותו הדבר קרה לי. פעם ראשונה שאני נמשך בצורה כזאת לגבר.
נכון שמידי פעם בעבר הסתכלתי מספר פעמים על בנים אבל זה היה ממש מספר פעמים מועט ואף פעם לא חשבתי שאני יישכב יום אחד עם בן. תמיד נמשכתי לנשים , אהבתי נשים ופתאום משהו חדש.
שכבתי עם יונתן , יונתן שכב איתי.
אני לא הומו , גם הוא לא.
יונתן היה הדבר המקסים ביותר שקרה לי בחיים.
אני הייתי הדבר המקסים ביותר שקרה ליונתן בחיים.
יונתן הציל את חיי והציל בנוסף את חיי האהבה שלי.
הוא החזיר את החיוך לפניי ונתן לי סיבה לחיות שוב.
הגיע יום והגעתי למסקנה שאני אוהב את יונתן.
בגיל 15 אהבתי את מירב.
בגיל 16 אהבתי את שרית.
בגיל 18 אהבתי את שני.
בגיל 23 אני אוהב את יונתן.

אני בטוח שבעתיד אני עוד אתחתן עם בחורה שאהב והיא תאהב אותי
ונקים משפחה ונביא לעולם איזה ילד קטן , אבל בינתיים , רק לבינתיים , אני אוהב את יונתן...

שבע שנים אחרי, אני קורא את הסיפור הזה שכתבתי בגיל 20. אמנם חלק מהפרטים שם לא אמיתיים ולא קרו במציאות אך זה עדיין הזוי לקרוא את הכתיבה שלי, את התפיסה שלי, את החשיבה שלי, את הפחד שלי מהדבר הזה - להיות הומו. הזוי גם ששלושה חודשים אחרי הרגשתי את אותה אהבה עצומה לגבר בפעם הראשונה במציאות והכרתי את החבר הראשון שלי שהייתי איתו שנתיים וחצי. היום שבע שנים אחרי, אני מודע לזה שאני הומו, מקבל את זה, אחרי שתי מערכות יחסים מדהימות, שתי אהבות גדולות, המשפחה מקבלת אותי ואני בכלל לא חושב שאתחתן יום אחד עם בחורה... מעניין מה אני אחשוב על עצמי בעוד שבע שנים כשאקרא את הפוסטים בבלוג הזה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל tomeriko t אלא אם צויין אחרת