1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

הרהורים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

הרהורים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

עמדתי לפרסם היום רשומה משעשעת למחצה העוסקת במשחקים בטלפון, כאשר זוגתי הזכירה לי שזהו ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובהחלט לא זמן ראוי להתבדחויות.

 

תהיתי האם פשוט לחכות עד שיום הזיכרון יחלוף לו או לסטות ממנהגי ולשם שינוי לכתוב רשומה רצינית על נושא רציני. ההחלטה נפלה על רצינות.

 

בד"כ בימי הזיכרון אני משתדל להקדיש לפחות חלק מהזמן למחשבות על אותם המונים שסבלו ונרצחו במה שנדמה כרשע בלתי נתפס. אני משתדל גם לראות תוכנית או סרט בטלוויזיה העוסקים בנושא כדי באמת "לזכור ולא לשכוח".

 

פעמים רבות אני מוצא את עצמי תוהה מה היה עולה בגורלי לו הייתי נולד שלושים, ארבעים או חמישים שנה מוקדם יותר כיהודי באירופה. האם הייתי מזהה את הסכנה שבנאציזם? האם הייתי משכיל להימלט בזמן (אם הייתי מסוגל?) ואם לא, מה הייתי עושה כשהרע מכל היה מגיע אליי ואל משפחתי? האם הייתי נלחם או נכנע? האם הייתי מנסה להצטרף לפרטיזנים או למחתרת? לחילופין, האם הייתי מתייאש ומתאבד?

 

לצערי, מהיכרותי רבת השנים עם עצמי אני חושש שפשוט לא הייתי עושה כלום. אני הרי קונפורמיסט ידוע. בהתחלה הייתי חושב שלא ייתכן שהגרמנים אכן זוממים להשמיד את כל היהודים. עם כל הידרדרות במצב הייתי מסביר שעוד יכול להיות יותר גרוע ואולי אפילו מצליח להצדיק את הצעדים נגד היהודים

ובסוף הייתי מת או אולי שורד במזל – כי ההישרדות בתנאים ההם הייתה תלויה לא רק באומץ, בתושייה, בחוכמה או בנחישות אלא בהרבה במזל.

 

ולפעמים אני תוהה אם בעצם המצב שלי בסיטואציה מסוימת לא דומה במשהו למצבם של היהודים אז שעמדו על סף השמדה ולא עשו כלום כדי להציל את עצמם. האם יש דרך לדעת מראש שאני עומד להיכנס למלכודת שאי אפשר לצאת ממנה? איך אפשר לדעת לברוח בזמן?

 

מה ייחד את המפלצת הנאצית מכל שאר מפלצות האדם שקמו ועדיין קמות להשמיד את השונה?

לדעתי רק המימדים, היעילות והשיטתיות הגרמניות שהופנו (בין היתר) כנגד אזרחים תמימים שכל חטאם היה השתייכות לקבוצה הלא נכונה.

רוצחים, שנאה וגזענות היו ויהיו תמיד לצערנו. שואת העם הארמני, רצח העם בדארפור או בבוסניה ודאי כאבו לא פחות. ההבדל היחיד הוא במימדים. השואה "שלנו" נמשכה למעלה מחמש שנים ארוכות (תלוי איך סופרים...) ו"מיטב" הטכנולוגיה, כח האדם והמשאבים הופנו כדי לרצוח מספר גדול ככל האפשר של אנשים בזמן קצר ככל האפשר.

לפעמים נראה לי שזהו נס שהיהודים כעם שרדו את השואה והנאצים לא הצליחו לכבוש את כל העולם.

ולפעמים נראה לי שזה רק הגיוני שבסופו של דבר הרשע הושמד ושזה היה רק עניין של זמן (יותר מדי זמן) עד למפלתו של הנאציזם.

 

האם שואה כזו יכולה לחזור? לצערי הרב התשובה שלי היא שכן. השואה תוכננה ובוצעה ע"י בני אדם. בני אדם רבים שבבסיסם לא היו שונים מבני אדם בכל מקום וזמן אחרים.

השואה הבאה יכולה להתחיל היום או מחר באפריקה או בסין או בכל מקום אחר בעולם. ואולי היא מתרחשת ואנחנו פשוט לא מודעים אליה.

כל שאנו יכולים לעשות הוא לזכור ולא לשכוח ולהשתדל לפקוח עיניים כדי לזהות את השואה הבאה ולעשות ככל יכולתנו למנוע אותה.

 

ואסיים בציטוט משירו הידוע של מרטין נימלר (שבטעות הוא מיוחס פעמים רבות לברטולד ברכט. מצאתי ברשת גרסאות רבות לשיר, הציטוט לקוח מוויקיפדיה) :

 

"לא הרמתי את קולי

 

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,

אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,

ואז הם לקחו את היהודים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,

ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,

ואז הם לקחו את הקתולים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,

ואז הם לקחו אותי,

אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת