44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לחיות בכבוד, בזכות ולא בחסד! (נכים) טיולים, אוכל ,אקטואליה

אדית ושמוליק זלצמן, ניצולי שואה.

אדית ושמוליק זלצמן, ניצולי שואה.  
לזכרם.

שמואל נפטר ב- 17.04.1998 אדית נפטרה כחמש שנים לפניו
יהי זכרם ברוך.


סיור וירטואלי ביד ושם

 

 


סרטים באתר יו טיוב של יד ושם
 

את אדית ושמוליק ז"ל הכרתי בתחילת שנות השבעים כאשר באו לבדוק בעיה רפואית במכון בו עבדתי באותם ימים בבית חולים בהדסה בתל-אביב.  אין לי הסבר לכך שהאהבה בינינו פרחה מרגע שנכנסו למרפאה,נוצר בינינו קשר שהלך והתחזק מידי שבוע והפך לקשר חם מאוד ומיוחד מאוד.

 

ארכיון הסרטים ע"ש סטיבן ספילברג

אדית ושמוליק היו ניצולי שואה, בראשית ההכרות שלנו הם לא ספרו כלום על עצמם או מה עבר עליהם. הם תרצו זאת בקושי להעביר מידע קשה לבחורה צעירה בגילי, לכן ספרו  ברמזים בלבד.

 

לאורך השנים נודע לי שהם עברו מספר מחנות השמדה.  שמוליק היה חייט, ואדית עבדה אצל מי שמחזיר שילומים לניצולים. כך סיפרה לי אדית שהייתה פתוחה יותר.  לעולם לא ידעתי את האמת בדיוק.

היתה להם דירה ברחוב יוסף הנשיא עם מרפסת אל הרחוב שם טיפחה אדית גינה קטנה.

 

הקשר הלך והתהדק, שמוליק ואדית התחילו להזמין אותי לביתם,תחילה סירבתי, לא נהוג היה ליצור קשר עם מטופלים באותם ימים. 
תחושת בטן הביאה אותי לביתם יום אחד לאחר העבודה.

הם הזמינו אותי לארוחת צהרים לכבוד יום הולדתה של אדית.  לא היה נעים לסרב.  במקום לשמוח, הם גילו לי שאין להם ילדים למרות כל הניסיונות, כן ספרו שכל משפחתו של שמוליק נספתה בשואה.  אחותה של אדית שרדה והביאה לעולם בת אחת שהפכה לבבת עיניה של אדית בעיקר לאחר שנולדו לה ילידים.

 

זה המעט שידעתי באותם ימים. מידי פעם, שמוליק היה מספר לי מעט ממה שעבר עליו.
אדית מעולם לא דברה.  ואני לא שאלתי.

מהפרטים שמסר שמוליק, לא יכולתי לחבר פאזל על מה שעבר עליהם באמת.  הייתי במספר מחנות השמדה אמר שמוליק, הורי וכל האחים שלי נספו בשואה.  גם אשתי נספתה בשואה.
אני לא יודע כיצד שרדתי. 
אז הכרתי את אדית,

המציאות, הרצון ל -משהוא חם וקרוב,חבר אותנו יחד.  נישאנו, בתנאים לא תנאים.

 
השואה ויום הזיכרון לשואה ולגבורה - מאגר מת"ל במכללת קיי-באר שבע ממכללת  באר-שבע

 

ידעתי ששניהם היו בפולניה. אבל לא מעבר לכך.

יום אחד סיפר לי שמוליק שהייתה לו מתפרה לסוודרים ארוגים מצמר וזה מה שהציל אותו.
הוא הראה לי תמונה מתפוררת של המתפרה.
בזה הסתיים המידע.

 

אדית חלתה, גילו אצלה מחלה ממארת, חמש שנים מצבה היה טוב לאחר הטיפול עד שהתגלו גרורות.  לבקשתה, הייתי באה לבקר אותם בביתם לפחות אחת לשבוע. ביתם היה קרוב לבית החולים וזו לא הייתה טרחה רבה. היה חשוב לי לעודד את אדית ולחזק את שמוליק.

מידי פעם שמוליק היה מזיל דמעה ושואל, מדוע?

לא עברנו מספיק? מגיע לנו עונש נוסף.

היה קשה לי לראות אבל חשתי שעצם היותי בביתם נתן להם מעין עוגן להישען עליו.

יום אחד התחילו לקרוא לי. את הבת שלנו. 
אין לנו איש, אנחנו רוצים לבוא לבקר אותך בביתך.

הזמנתי אותם לביתי, הם התרגשו כמו שני ילדים קטנים.  המפגש היה מאוד מרגש.

באותו מעמד הוציא שמוליק מכיסו טבעת עגולה בקוטר כדור פינג פונג מכסף, כזו שמשחילים דרכה מפיות אוכל לקישוט השולחן.

על טבעת הכסף אמר לי שמולק, חרותים ראשי התיבות שלי ושל אדית.  אני רוצה שתשמרי על מזכרת קטנה זו מאיתנו.
הטבעת הזו היא מיום הנישואים שלנו ועברה אתנו את כל הדרך. 
כל כך התרגשתי שהמילים נעתקו מפי.  הדמעות החלו לנזול על לחיי.

הם חבקו אותי חזק ואמרו, זה המעט שאנחנו יכולים להשאיר.

טבעת הכסף שמורה אצלי עד היום במקום של כבוד. 

לימים אדית נפתרה, שמוליק נשאר בודד,

הרגשתי צורך לשאול לשלומו כמעט מידי יום.

הפצרתי בו לקחת משהוא שיטפל בו במשך היום לפחות כי הוא לא היה צעיר.

לקח כמעט שנה עד שהסכים לקחת מטפלת.

כאשר פגשתי את המטפלת, ידעתי שתדאג לכל מחסורו.

 

יום אחד, ללא התרעה, שאל אותי שמוליק, היכן מוסרים עדות על מה שעברתי? החלטתי אמר לי שמוליק שלפני שגם אני אלך,חובתי להשאיר צוואה לדורות הבאים. השבתי לו שהדרך הטובה ביותר היא באמצעות יד ושם.  
הוספתי שהמפיק הידוע סטיבן שפילברג החל להסריט עדויות של ניצולי שואה. 
מאז לא אמר שמוליק דבר בנושא. לא יכולתי לחבר בינו לבין יד ושם. ההחלטה הייתה חייבת להגיע ממנו. 
זו חשיפה לא קלה בוודאי לאדם שעבר כל כך הרבה.
הבנתי שכדי לספר, צריך לעבור את החוויה פעם נוספת ולשחזר מחזות שנדחקו עמוק עמוק בנבכי הנשמה.

 

יום אחד הטלפון מצלצל בביתי, עשיתי את זה אומר שמוליק. הסרטתי את העדות שלי ביד ושם.

 

 

צמרמורת עברה בגופי. מזל ששמוליק לא ראה את הדמעות.

הרגשתי הקלה. כי לא משנה מה יקרה עכשיו.

הזיכרון של שני אנשים נפלאים אלו יישאר לדורות הבאים. שלחתי לו חיבוק גדול ונשיקה.

 

מספר שבועות לאחר מכן, מחלת הנשימה והלב של שמוליק, שרידים למה שעבר במחנות הריכוז גברו עליו. שמוליק הלך לעולם שכולו טוב.
טבעת הכסף שמורה לעד.

יהיה זכרם ברוך.

 


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

מרקים טעימים למתכונים לחצו

מרקים טעימים לחץ על הצילום

תגיות
עוף בשר מתכונים לחץ1
חצילים
טיולים בחול ובארץ 2
Bubbles
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אתי אברהמי אלא אם צויין אחרת