00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נמש ואני

מאה אמהות, מאה זכרונות/ענת הררי

הארגז*
 
אני זוכר את היום שהיא אימצה אותי.
שיחקתי איתה, ועם כל החברים שלה. הייתי עצמי, מה שאומר שהייתי מתוק במיוחד. אני לא זוכר מה קרה למשפחה הביולוגית שלי, אני רק יודע שביום שנפגשנו הייתי כבר לבד. הייתה שם איזו אחת, עם שיער בצבע של הפרווה שלי. היא נתנה לי חלב. אמא ליטפה אותי הרבה, ולא הפסיקה להגיד שאני מתוק. היא הייתה נחמדה, ועשתה לי נעים מאחורי האוזניים, כמו שאני אוהב. בערב היא כבר נתנה לי להתנמנם לה על החזה, והוציאה ממני את הפרעושים. הדבר היחיד שלא מצא חן בעיני אז היה האיש שאמר לה שאני נקבה. נו טוב, הוטרינר החזיר לי את הכבוד העצמי למחרת.
אני זוכר שהיא שמה אותי בתוך קופסה, וחגרה אותה בחגורת בטיחות באוטו שלה. היא תמיד דאגה שאני אהיה בטוח.
בבית שלה, פגשתי את סבא וסבתא, רק שאז עוד לא ידעתי שזה מה שהם. שם קיבלתי יוגורט. זה היה טעים. היא החזירה אותי לתוך הקופסה, והלכתי לישון. זה היה נעים, כי הקופסה המרופדת הרגישה לי בטוחה. לא הכרתי בכלל את המקום שהיא הביאה אותי אליו, אחר כך למדתי שזה הבית. ישנתי קצת, ואז קמתי לחקור את הסביבה החדשה. אני זוכר שהיה שם מאוד מעניין, עם הרבה דברים לרחרח ולטפס עליהם. זה היה נחמד, אבל מה שהיה הכי נחמד - כשהתכרבלתי לאמא בשקע של הצוואר, וישנו ככה ביחד.
 
נמש, 2008
אמא של נמש, 1982
 
****************************************
 
את הספר מאה אימהות, קיבלתי לסקירה מתפוז (תודה בצלאל!).
 

 
הכריכה האחורית מתארת:
מאה כותבים וכותבות בגילאים שבין שבע-עשרה לתשעים ושמונה הסכימו לבחור זיכרון אחד בלבד מאמם ולתארו במילותיהם.
הזיכרונות מרכיבים פסיפס מרתק ומרגש של אמהוּת, על צדדיה השונים, השגרתיים ויוצאי הדופן. מחלקם של הזיכרונות מנשבת רוח של פייסנות, מאחרים רוח של הערצה או סלחנות, ומקצתם עולים בבירור כעס ואכזבה וכולם אמיתיים.
הזיכרונות משקפים לא רק את הסגנון האמהי הפרטי, אלא גם את רוח התקופה, את הנהגים התרבותיים השונים ואירועים מתולדות העולם והארץ.

עוד לא סיימתי לקרוא אותו, אבל אני בוחרת לכתוב עליו דווקא עכשיו, כשאני בתוך חוויית הקריאה. חוויה עוצמתית, יש לציין. יש זכרונות שאורכם חצי עמוד, ויש זכרונות של מספר עמודים. כל זיכרון מעביר אותי חוויה רגשית אחרת, והכותבים מטיבים להעביר את התחושות שלהם דרך הכתיבה.
 
לאורך הספר אני פוגשת לא מעט ילדים, וגם הרבה מאוד אמהות שונות. יש זיכרונות אליהם אני מתחברת מאוד, מרגישה כאילו נכתבו על ידי, יש זכרונות שמרגשים אותי (לא פעם ולא פעמיים כבר עלו לי דמעות תוך כדי קריאה), יש זכרונות שצובטים לי את הלב בעצב, ויש אמהות, שהייתי רוצה לפגוש, אחרי הקריאה של הזיכרון שהותירו בילדיהן.
 
זה ספר שהוא כל כולו חוויה רגשית. אני אוהבת ספרים כאלה, ספרים שממשיכים איתי אחרי שאני מניחה אותם מהיד, אחרי שאני מסיימת אותם.
 
אני ממליצה בחום.
 
מאה אמהות, מאה זכרונות. ענת הררי, בבל הוצאה לאור, 88 ש"ח.
 
*הזיכרון נכתב כמו שהזכרונות מופיעים בספר, עם השמות (לעיתים בראשי תיבות) של הילד/ה והאם.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של נמש אלא אם צויין אחרת