00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבה בהכחדה

כשמקבלים מספר של בחורה, מה עושים איתו?!

סיו נתנה לי את מספר הסלולארי של בת-דודה שלה.
"רגע," שלחתי מסרון ספקני, "היא יודעת שמישהו עלול להתקשר?"
 - "לא שיתפתי אותה" היא ענתה לי, כאילו הכל כרגיל.
אני צריך להסביר רגע על עצמי: אני לא יודע בשום צורה איך להתנהל עם המין השני. פשוט אין לי מושג.
היו לי חברות, עם כולן ערכתי מערכות יחסים ארוכות טווח של מינימום חצי שנה. אבל בתקופת התיכון זה היה אחרת:
אוגר המחץ נרגן על התקופה הנוסטלגית ההיא, ש"כל מה שעשינו כל היום באמת, זה להזדיין אחד עם השנייה! זה לא באמת משנה כמה מכוער היית, כולם שכבו עם כולם, ובשביל זה, בעצם נועד התיכון. כאילו, היה את הקטע המצחיק הזה של בגרויות, אבל לא בשביל זה הגענו לשם כל בוקר." הוא נשען על הזיכרונות המתוקים. "עכשיו, מה? עכשיו זה העולם האמיתי. כולם מנוכרים אחד לשני." פסק בייאוש.
אצלי זה התבטא בזה שמעולם לא באמת התחלתי עם מישהי. זה פשוט בא. כלומר, אני לא איזה stud מטורף, פשוט כל הקטע של ה`התחלה` לא היה נחוץ. כולם הכירו את כולם. ואם מישהו לא הכיר, אז בטח הסתובב בחברת מי-שזה-לא-יהיה מבלי לדעת.
מערכות היחסים שלי התפתחו רק אחרי ידידות ממש טובה, או אקסית מופרעת שעקבה אחר אוגר המחץ דרכי, ובכל זאת התאהבה בי על הדרך. כלומר - לא עשיתי דבר, והיו לי מערכות יחסים. לא בריאות, רובן הסתיימו רע, אבל היו.

אבל מאז שסיימנו את התיכון, הפסטיבל הזה הסתיים, ואנחנו נדרשנו להתמודד עם העולם האמיתי: בשביל להשיג בחורה - צריך להתחיל איתה. אין לי כלים להתמודד עם זה!
פעם אחרונה שביקשתי מחבר מספר של מישהי שהיכרתי באיזו מסיבת חברים משותפת, התחלתי איתה את השיחה ב: "שלום. אני איש זר לחלוטין".
אחרי שהיא שאלה בבהלה מי זה, עניתי בכעס: "מה את לא מבינה? אני לפני שנייה אמרתי שאני איש זר לחלוטין, אז איך את שואלת מי זה?!".
היה דייט אחד. הבנו שזה לא ילך בינינו.

היום, קיבלתי את המספר מסיו.
"תקשיבי, זה נראה לך הגיוני? אם היא לא יודעת שאני אתקשר - כלומר מישהו שהיא בכלל לא מכירה מתחיל איתה פתאום בטלפון - זה כאילו אני מטריד אותה מינית!" (הפנמתי את לקחי הדייט ההוא).
ובאמת, כעבור זמן היא שלחה לי: "אמרתי לה, היא סבבה עם זה" וכך נוצר לי אור ירוק.
מכאן, לא היה באמת מושג מה עושים. נלחצתי מעצם המחשבה שאני עלול באמת להתקשר אליה.

יום שישי, השעה כבר 14:00 בצהריים. ידעתי טוב מאוד שככל שעובר הזמן, כבר לא יהיה טוב שאתקשר.
עצם המחשבה הזאת גרמה לי להרגשה כאילו מקרר כבד מחובר לקרביים שלי ומושך אותם למטה.
שטרוזי ישב לי על הצוואר: "תתקשר כבר אליה! נו תעשה את זה כבר!". הוא דחף לי את האוזניה של המכשיר לאוזן וחיפש אותה ברשימה כדי להתקשר אליה בכוח, למרות הפצרותי שהיא ממילא לא שם.
משהבין שזה נכון, הלך חסר אונים הצידה. "תקשיב," המשיך במסע השיכנועים, "בוא נעשה סימולציה. אני אהיה בחורה ואתה תדבר איתי! הנה, אני אתחיל: הלו?".
אני בתגובה רצתי ודחפתי את הראש שלי לתוך שק שינה בזעקות אימה שזה לא ילך, "הלו? הלו? מי זה המטרידן הזה!" המשיך שטרוזי בשלו.
משיצאתי משם, התחלתי לעשות סימולציות בראש למה שאני אמור להגיד בעצם.
"תהיה רציני, תגיע ישר ולעניין. השיחה הזאת לא אמורה לעבור את השלוש דקות. תגיד שלום, אני סרג`, תשאל אותה מה שלומה. תשאל אותה! ואז תקבעו וזהו. זה לא כזה מסובך. ואל תעשה צחוקים, את כל זה תעשו בפגישה הראשונה." והוא השתמש בקול יציב ונמוך כדי להדגים את איך שאני אמור להשמע.
"אה.." הגבתי, "אם היא לא תעשה איתי צחוקים עוד בשיחה הראשונה בינינו, אז כנראה שזה לא זה."

קבעתי לעצמי שאני שותה תה, ומיד לאחר-מכן אתקשר. התה, כרגיל, יצא בטעם בוץ. במזרח ירושלים יש למים טעם של גופרית. יופי, אני אפילו לא ארגע עם תה.
יצאתי החוצה. הישתנתי, עשיתי תרגילי נשימה ולחצתי על הכפתור הירוק שבמכשיר.

"נו? התקשרת כבר?" קידם אותי שטרוזי.
"לא ענתה!" אמרתי ושמחה ריצדה בליבי. עכשיו, הכל תלוי בה. עכשיו היא תתקשר כדי לבדוק מי זה. עכשיו אני אשחק אותה קול.

כעבור כמה זמן היא התקשרה, ולגמרי לא הצליח לי לשחק אותה קול.
"שלום, התקשרת מהמספר הזה"
 - "אה, כן." גובה הקול שלי הרקיע שחקים. "את בת-דודה של סיו. טוב, אני גר איתה, אני בן גרעין שלה, סרג`."
 - אה, שלום" ועוד משהו שאני לא זוכר שאמרה.
ניסיתי להבין איך אני ממשיך מכאן, והתחלתי לעמוד לפי הסימולציה שבניתי לעצמי בראש. רק שהסתבכתי עם עצמי ופתחתי ב: "אה.. טוב, אז כמו שכבר הבנו - את במקרה מכירה את סיון? יש לך בת-דודה כזו..." אכן, חלקלק לאין שיעור.
היא הגיבה בצחוק. "כן, במקרה אני מכירה אותה..".
משם הבנתי שאני יכול גם לעשות קולות וחיקויים כושלים ושיהיה בסדר.
הצעתי לה, אחרי פתיח ארוך למדי, שנפגש על איזה כוס מיץ תפוזים ואולי נפתח שיחה.

מה אתם יודעים, היא הסכימה.

"היא עשתה איתי צחוקים על השיחה הראשונה, סימן שהיא בסדר!" סיפרתי לאוגר המחץ, כעבור כמה ימים.
 - "אם היא עשתה איתך צחוקים, אז סימן שהיא לא בסדר!" אמר כלאחר-יד. הוא תמיד חשד בכל מי שהייתה בסדר איתי.

טוב, בוא נקווה שזה יצלח את הפגישה הראשונה. מעולם עוד לא ראיתי אותה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מכסח המדפסות אלא אם צויין אחרת