00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן המורה

מראה מראה שעל הקיר

במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מראיין נחום ברנע את דני זמיר, מנהל המכללה הקדם-צבאית באורנים. זה האיש שכינס את תלמידיו לדיון על המבצע בעזה, דיון שעורר סערה בעקבות פרסומו בעיתון הארץ ובערוץ 10. מבלי להיכנס לפרשה הזאת, אני רוצה להתייחס לדברים שהוא אומר בראיון עם ברנע על החיילים הדתיים, ובעקיפין על התלמידים של מערכת החינוך הממלכתית-דתית מול מערכת החינוך הממלכתית:

"...אומרים שריבוי החיילים הדתיים הופך את צה"ל לברוטאלי. זאת התחמקות של החברה הישראלית מלהביט במראה. תוצרי החברה הישראלית הם ילדים בבתי ספר חילוניים שאומרים שיצביעו ליברמן. בוגרי המכינות הצבאיות הדתיות מציגים רמה גבוהה בהרבה.
אני איש שמאל. יש לי מחלוקות עמוקות עם הימין, אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהם שם, בצבא הקבע, ביחידות הקרביות, גם בגרעינים חברתיים. הם סוחבים את האלונקה יחד איתי. בוגרי תנועות הנוער שלנו לא שם."

אני לא מאלה שמודדים הכל לפי מי סוחב את האלונקה ומי ממלא את בתי הקברות יותר. הייתי בצבא והשירות איננו מה שמטריד אותי, כמו את דני זמיר. הבעיה  היא שאני רואה את התלמידים שלי יוצאים אחרי 12 שנות לימוד במסגרת חילונית ואיני רואה שם שום עומק, שום מטען תרבותי רחב שאיתו הם יוצאים. אולי אנחנו מייצרים מהנדסי אלקטרוניקה לא רעים, עורכי דין ממולחים או סוחרים מצויינים, אבל מעבר לזה כמעט כלום.

אני חוטא כמובן ללא מעט תלמידים אחרים שאינם מתאימים לתיאור הזה. חלק מתלמידי היו הראשונים שהלכו לאותן מכינות קדם-צבאיות חילוניות, כמו זו באורנים ורבים מהם הולכים לשנת שירות לפני הצבא בכל מיני מקומות בארץ. הלוואי שהייתי יכול להגיד שהם הרוב. הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
במסגרת עבודתי החינוכית אני נפגש עם מדריכים שונים מכל מיני עמותות. כמעט ללא יוצא מן הכלל, המדריכים הדתיים הם רציניים, מורכבים, עמוקים ובוגרים הרבה יותר מעמיתיהם החילוניים. זה בולט מאד בעמותת גשר, בה יש מדריכים חילוניים לצד דתיים.


קצת קשה למורה לכתוב על זה, אבל "במבחן התוצאה", כלומר בדמות התלמיד שאנחנו משחררים בסוף י"ב לחיים אנחנו נכשלים. יש בטח מיליון תירוצים, אבל גם לנו חלק גדול בכך. כמה אנחנו דורשים מהם לחשוב, כמה אנחנו מאתגרים אותם מעבר לאופן בו יש לענות היטב על מבחן הבגרות, כמה אנחנו יכולים להוות עבורם דמות לחיקוי שתביא אותם להתפנות קצת מהעיסוק היומיומי המגוחך בכל השטויות המרכיבות את חיינו? כנראה שלא מספיק.

לכל מערכת חינוך ישראלית יש את הבעיות שלה: החרדית לא מעניקה לבניה אפשרות להתמודד עם העולם המודרני, החילונית מוציאה מתחת ידיה אנשים בורים ושטחיים והמערכת הממלכתית-דתית לוקה בחינוך לדמוקרטיה וחלק גדול מבניה אינם מרגישים מחוייבות לשלטונות המדינה ולחוקיה.
אני כבר לא ממש בטוח היום מה יותר בעייתי, מה יותר בלתי-הפיך.
חג שמח (וכשר)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יומן המורה אלא אם צויין אחרת