22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


משה רבנו והיום

 
משה רבנו

היום, בעידן ה-sms ותוכניות הריאליטי שמציפות את מסך הטלוויזיה שלנו, כמעט כל שבוע אנחנו מכתירים גיבור חדש בתואר סלבריטי. זה יכול להיות מישהו שיש לו כישרון אמיתי, נגיד בריקוד או בשירה, וזה יכול להיות סתם מישהו שפשוט התגלגל איכשהו לתודעה הציבורית ומאז נשאר שם.

נושא הכתבה שלפנינו הוא משה רבנו. בחור ביישן, מגמגם, אחד שלא היה עובר אודישנים לטלוויזיה. אמנם היתה בו הרבה חוכמה, והוא ניחן בחוש צדק מפותח וגם באופי צנוע - אבל תכונות כאלה לא תמיד זוכות לתשומת

 

 משה רבנו (אתר בריינפופ)

ליבם של בני האדם. למרבה המזל, בתקופה שעליה אנחנו מדברים, תקופת התנ"ך, מי שקבע את הכללים היה אלוהים. ומשה רבנו היתה הבחירה שלו.

 

 

התחלה לא משהו  

משה נולד במצרים, בנם של יוכבד ועמרם. הוא בא לעולם בתקופה ממש לא מוצלחת, כי בני ישראל היו אז משועבדים לשלטון המצרים, ופרעה הטיל עליהם גזרות קשות מנשוא. בין היתר, ציווה כי יש להשליך לנהר היאור כל זכר שיוולד. יוכבד, אמא של משה, החליטה לנסות ולהציל את חיי התינוק שלה ולכן הניחה אותו בתוך תיבה והשיטה אותה על הנהר.

 

באותו זמן, לא רחוק משם, ישבה לה בתו של המלך פרעה על גדת הנהר, ופתאום הגיע לאוזניה בכיו של תינוק מבין השיחים. היא מצאה את התיבה שבתוכה שט משה, הוציאה אותו מן המים (ובשפת התנ"ך "משתה" אותו מן המים, ולכן ניתן לו השם "משה"), ולקחה אותו אליה לארמון.

 


בת פרעה מגלה את משה בתיבה. איור מהמאה ה-18 (מתוך מאגר גטי אימג` בנק ישראל)

   

צדק צדק תרדוף 

 

משה גדל בארמונו של מלך מצרים מבלי לדעת את עברו. רק כשהתבגר נודע לו שבעצם הוא ילד מאומץ, ואינו מצרי כי אם עברי. התנ"ך אינו מספר לנו הרבה פרטים על ילדותו והתבגרותו של משה (את זה הוא משאיר לדמיון שלנו), אלא מתמקד באירוע אחד משמעותי שהתרחש כשמשה כבר היה עלם צעיר. יום אחד, בעודו מסתובב באזור שבו עבדו בני ישראל בפרך, ראה משה איש מצרי מכה מכות נמרצות עבד עברי. משה, שלא יכול היה לסבול חוסר צדק (תכונה שבגללה הסתבך לא מעט פעמים בחיים), רצה להגן על העבד העברי, והרג את האיש המצרי. השמועה על המעשה נפוצה מהר מאוד והגיעה לאוזניו של המלך פרעה. משה נאלץ לעזוב את הבית שבו גדל ולברוח ממצרים למדיין. במדיין מצא משה מקלט אצל יתרו, ועד מהרה התחתן עם ציפורה, בתו.

 

הסנה הבוער  

 

יום אחד, בזמן שמשה רעה כהרגלו את הצאן של יתרו בהרים, נתגלה לנגד עיניו סנה בוער - כלומר,

הידעת?
היאור שעליו מסופר בתורה הוא הנילוס של ימינו

שיח שעולה באש אבל אינו נשרף. לפתע נשמע קולו של אלוהים: "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא". משה עשה מיד כפי שהתבקש, אבל הופתע מאוד לשמוע את המשך התוכנית של אלוהים, לפיה הוא עומד להיות המנהיג של בני ישראל, האיש שיוציא אותם מעבדות לחירות.

 

אפילו בעלי הדמיון המפותח ביותר וודאי יתקשו להיכנס לנעליו של משה ולדמיין איך זה לראות את אלוהים ולדבר איתו פנים אל פנים. בכל התנ"ך, משה הוא הנביא היחיד שאלוהים נתגלה לפניו בצורה שכזו, והתגובה שלו ביחס לתפקיד שאלוהים מייעד עבורו, מעידה גם על אומץ גדול וגם על פחד, גדול עוד יותר. אומץ - משום שמשה מתחיל להתווכח עם אלוהים, פחד - משום שהוא מרגיש שאין לו שום סיכוי להצליח במשימה שהוטלה על כתפיו. בסופו של דבר, אלוהים כמובן מנצח, ומשה יוצא לדרכו החדשה. מכאן ואילך, האדם הצנוע, הביישן והמגמגם, הופך לבן בריתו של אלוהים הגדול והנורא. השניים מתחילים לנהל ביניהם מערכת יחסים של ממש.

 

משה מעיז להתווכח עם אלוהים, להתמרד כנגד ההחלטות שהוא מקבל, ומדי פעם הוא אפילו מצליח לגרום לו לשנות את דעתו. משה הוא לא רק המנהיג של בני ישראל, אלא גם האיש שצריך לתווך בין המוני בני אדם שחלקם הגדול עדיין רגיל לחשוב כמו עבדים ולא כמו אנשים חופשיים, לבין אלוהים, הכוח הכי גדול והכי בלתי ניתן לתפיסה על ידי המוח האנושי. אם תחשבו על זה לרגע, אין שום עבודה במציאות שלנו היום, שמשתווה לעבודה של משה.

 

מעשים במקום דיבורים  

 

המצב של בני ישראל במצרים ממש גרוע, ומשה אינו מבזבז זמן. לצד הגיבוי שיש לו מהשמיים, מתייצב לצידו גם אחיו, אהרון. השניים באים אל פרעה ומבשרים לו את דרישתו של אלוהים: "שלח את עמי!". פרעה לא מתרגש מאלוהים של עם אחר, והוא משלם על כך מחיר כבד מאוד. עשר מכות ניחתות על המצרים, עד שהמלך מבין את המסר ומשחרר את בני ישראל: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.

 


נראה מוכר? שולחן ערוך לליל הסדר בפסח, בו מספרים את סיפור יציאת מצרים (צילום: זיו קורן, לע"מ)

 

יציאת מצרים  

 

המסורת היהודית מספרת שמשה היה בן 80 כשסוף-סוף יצאו בני ישראל ממצרים. אמנם ייתכן שחישוב השנים בתקופת התנ"ך היה שונה מזה המקובל בימינו, וגיל שמונים של פעם זה לא בדיוק גיל שמונים של היום, אבל הנקודה החשובה היא שבצאתו להנהיג את העם מעבדות לחירות, משה כבר היה אדם מבוגר, בעל חוכמת חיים, ביטחון עצמי וניסיון, מישהו שאפשר לסמוך עליו.

 

קצת אחרי שעזבו בני ישראל את מצרים, החליט פרעה לרדוף אחרי עם העבדים. כשהגיעו בני ישראל לחופו של ים סוף ומאחור נראה צבאו של פרעה הולך ומתקרב - היטה משה את ידו מעל הים, כפי שציווה עליו אלוהים לעשות. לפתע נבקע הים לשניים ונוצר שביל יבשה שבתוכו הזדרזו בני ישראל לעבור. מיד כשסיימו לחצות את הים, היטה משה ידו מעל הים פעם נוספת, והים חזר לקדמותו. כל מרכבות צבא פרעה טבעו, ובני ישראל היו חופשיים להמשיך בדרכם.

 

כמו שאתם בטח זוכרים, סיפור יציאת מצרים מסופר בהגדה של פסח, אותה מקריאים מדי שנה בחג הפסח כמובן.

 


ים סוף נבקע לשניים, ובני ישראל עברו בבטחה (מתוך מאגר גטי אימג` בנק ישראל)

 

מתן תורה  

 

שבעה שבועות אחרי שיצאו ממצרים, הגיעו בני ישראל אל הר סיני. משה עלה אל ההר לבדו, ושם כתב את עשרת הדיברות על לוחות הברית, כפי שהנחה אותו אלוהים לעשות. מקץ ארבעים ימים, כשירד מההר, גילה לתדהמתו את כל בני ישראל חוגגים סביב עגל זהב - מעשה שהיה אסור לעשותו בשום פנים ואופן. משה, מאוכזב ופגוע עד עמקי נשמתו, לא חיכה להנחיותיו של אלוהים ושבר על דעת עצמו את לוחות הברית.

 

כשנרגע משה מזעפו, טיפס ועלה שוב אל ההר וכתב מחדש את לוחות הברית. את מעמד הר סיני שבו קיבלו בני ישראל את התורה, אנחנו מציינים עד היום כאשר אנו חוגגים את חג השבועות.

 

על טעויות צריך לשלם 

 

לא קלה היתה דרכו של משה בהנהגת בני ישראל. הם התלוננו וקיטרו כל הזמן, והביעו חוסר אמון באלוהים ובמשה בכל פעם שנתקלו בקשיים. יום אחד היו בני ישראל כל כך צמאים (אל תשכחו שהם הלכו במדבר),
שהם הצהירו בפני משה שעדיף היה להישאר עבדים במצרים במקום לסבול מצמא כל כך נורא במדבר.

 

אלוהים שמע את תלונותיהם של בני ישראל בפני משה והחליט לעשות נס שירגיע את הרוחות. לכן הורה למשה לאסוף את העם מול סלע, ואז להורות לסלע שייצאו ממנו מים. משה באמת אסף את כולם בהתאם להוראות שקיבל מלמעלה, אבל אז הוא עשה טעות חמורה מאוד: הוא לא רק אמר לסלע שייצאו ממנו מים, הוא גם השתמש במטה שלו כדי להכות בסלע. ברגע אחד קטן של חולשה, פתאום מתברר לנו שגם משה לא היה לגמרי בטוח בכוחו של אלוהים לעשות את הנס רק באמצעות דיבור, ולכן ניסה "לעזור" לו עם המטה.

 

אחרי כל הדרך הארוכה שמשה ואלוהים עברו יחד, אלוהים לא סלח למשה על הטעות הזו. העונש שגזר עליו היה שלא יזכה להגיע אל ארץ ישראל, לא יוכל לראות את התגשמות החלום שנרקם במשך ארבעים שנה במדבר. בגיל 120 מת משה, אחרי שלפחות זכה להשקיף על הארץ המובטחת מרחוק, מפסגתו של הר נבו.
 
יציאת מצרים
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת