00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוסי רגב

לאה גולדברג – הרוחות לא מחו את עקבותיה

לאה גולדברג – הרוחות לא מחו את עקבותיה
בקיצור: קצת על חייה ומשהו על שירתה. $$$ [1107]

      - 1,919 איש כבר קראו את המאמר הזה -

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

 

       סופות החול של הזמן מחו את עקבותיהם של רבים וטובים. סופרים, משוררים ומוזיקאים, אשר היו נערצים בזמנם, ואילו היום הם רק כרכים מאובקים בספריות האקדמיות, פרקים נשכחים בתולדות הספרות והמוזיקה. ספרים נפלאים, שבזמנו הרטיטו לבבות רבים – היום אין להם דורש. אחת המעטות שנמלטו מגורל השכחה, היא לאה גולדברג. ספריה, שיריה, זיכרונותיה, ספרים עליה, ובמיוחד ספרי הילדים האהובים שלה ממשיכים להופיע וממשיכים להימכר. לאה גולדברג היא המשוררת הכי מולחנת מכל המשוררים בעברית. שיריה ממשיכים להישמע ברדיו ולדבר אלינו – גם היום.

       בחייה, לא נהנתה לאה גולדברג מן התהילה כך. ספריה ושיריה נדפסו ונמכרו, אבל היו מבקרים ומשוררים שהטילו בה דופי. כאשר היא כתבה במשקל ובחרוז, היו משוררים ש"ידעו" שמשקל וחרוז הם נחלת העבר. היא כתבה את כאב בדידותה האישית בשעה שכולם כתבו את שירת הדור. היא לימדה באוניברסיטה העברית בירושלים והרצאותיה זכו לקהל אדיר, אולמות גדושים. אך כשבאה השעה להעלאתה בדרגה, התנגדו לכך כמה מהפרופסורים.

       לפני זמן מה התקיים בבית ההארחה "מעלה החמישה" סמינר על לאה גולדברג, במסגרת "אבות ומייסדים" ומרכז זלמן שזר. מעט ממה ששמעתי וממה שלמדתי שם אספר לכם היום, מדברים ששמעתי מד"ר ענת וייסמן, מפרופ` חמוטל בר יוסף, שתיהן מאונ` בן גוריון ומגדעון טיקוצקי מאונ` תל-אביב.

       לאה גולדברג הייתה אישיות מיוחדת, דמות יוצאת דופן. כבר מגיל 5 התחילה לכתוב שירים ברוסית, שהייתה שפת הדיבור בביתה. לעברית הגיעה דווקא במקרה, אבל כשהגיעה אליה החליטה לכתוב בשפה זו, התגברה על כל הקשיים בדרך והפכה ליוצרת בעברית, מתוך החלטה.

       לאה גולדברג נולדה בקניגסברג בשנת 1911 וזמן קצר לאחר לידתה חזרו הוריה לקובנה שבליטא, אז חלק מן האימפריה הצארית. בשנת 1915, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, החליט הצאר הרוסי להגלות את כל היהודים הגרים במרחק של 40 ק"מ מן החזית, משום שלא סמך על נאמנותם לרוסיה. 120 אלף יהודים מקובנה וממקומות רבים אחרים, נאלצו לגלות ממקומם. משפחת גולדברג גלתה לבלאשוב שברוסיה. כשנסתיימה המלחמה רצתה המשפחה לשוב לביתה שבקובנה, כעת בירתה של ליטא העצמאית. בגבול עצרו אותם שוטרי משמר הגבול הליטאי, האנטישמים. הם החליטו להתעלל באבי המשפחה. שבעה ימים הוחזק האב במעצר. בכל יום ביימו השומרים את הוצאתו להורג, העמידו אותו בפני כיתת יורים, ואז החזירו אותו למעצר. שבע פעמים חזרו על התרגיל האכזרי הזה עד שהאיש יצא מדעתו, ממש.

       לבסוף שוחרר האב והמשפחה חזרה לביתה בקובנה. האב אושפז בסנטוריום בגרמניה, הוא נשאר שם עד שעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, ואז, יש להניח, נספה. האם, צציליה לבובנה, נאלצה לצאת לעבודה כפקידת בנק, כדי לפרנס את עצמה ואת ביתה. את לאה, בת השמונה, שלחה האם ללמוד בגימנסיה פרטית שנקראה על שם המנהל "גימנסייון שוואבה", גימנסיה שהונהג בה יום לימודים ארוך, מה שאפשר לאם לעבוד. מלכתחילה היתה זאת גימנסיה רוסית ללימודי המסחר. בליטא שזה עתה זכתה לעצמאות, אחרי שנות כיבוש ממושכות, הרוסית לא הייתה חביבה על הציבור. יתר על כן, חוזה ורסאי, לפיו הוקמו כל המדינות החדשות באירופה, נתן זכויות נרחבות למיעוטים הרבים בכל המדינות הללו, כולל היהודים. לפיכך נאספו כל ההורים של תלמידי בית הספר, ש-80% מהם היו יהודים, והחליטו להפוך אותו לגימנסיה עברית. ההחלטה עוררה את זעמם של התלמידים בכיתות הגבוהות, ביניהם עמנואל לוינס, שכבר למדו ממילא רוסית, גרמנית וצרפתית, ועכשיו נאלצו להוסיף עליהן ליטאית ועברית. לפיכך הוחלט לוותר להם, אבל לאה וחבריה כבר נכנסו למשטר העברית, וכך הגיעה לאה גולדברג אל העברית, כאמור במקרה.

       בגיל 15 כבר פרסמה לאה גולדברג משיריה, בכתב עת עברי בקובנה. בכיתתה הייתה מוכרת בתור "המשוררת שלנו". היא אהבה את המשוררת הרוסיה אנה אחמאטובה ואף חיקתה אותה בשיריה הראשונים. את התנ"ך היא אהבה, בזכות מורהּ משה פרנק. היא התאהבה בו ולמדה בע"פ פרקים מן התנ"ך, כדי למצוא חן בעיניו. שנה אחר כך, כשמורה אחר בא במקומו, אמרה לאה: המורים משניאים עלינו את התנ"ך הנפלא.

       לאחר בחינות הבגרות למדה לאה גולדברג באוני` קובנה, בהמשך נסעה לגרמניה ועשתה דוקטורט באונ` בון. המנחה שלה היה פאול ארנסט קאהְלה, מזרחן מפורסם, פרוטסטנטי. נושא הדוקטורט שלה היה "תרגום התורה השומרוני" ועיקרו היה ניסיון לגלות את הנוסח המקורי של התורה, זה שהתקיים לפני שבאו חכמי המסורה וקיבעו אותו. הנאצים כבר עלו לשלטון וגולדברג חששה שלא יותן לה לסיים את הדוקטורט שלה. האווירה באוניברסיטה היתה קשה ועוינת כלפי היהודים. היא הייתה יושבת באוניברסיטה, קוראת את "כתובים", כתב העת העברי מא"י, מקווה לגלות עוד דוברי עברית בשטח, אך דווקא האנטישמים, רק הם שמו לב לעברית שלה.

       בסיום לימודיה הפרונטליים, באוגוסט 1933, עזבה לאה גולדברג את גרמניה, חזרה לליטא והפכה למורה בעיירה רַאסֵין. שנה שלמה היא לימדה שם, סיימה את הדוקטורט וגם כתבה את ספר השירים הראשון שלה "טבעות עשן", אותו היא שלחה לאברהם שלונסקי לפרסום בארץ. בתום אותה שנה, החליטה לאה גולדברג לעלות לארץ. היא התחתנה בנישואין פיקטיביים עם משורר ליטאי-עברי אחר, שימל גנס (שמעון גן), וכך הגיעה לארץ. בשנת 1935, כחודש לאחר עלייתה, הוציא אברהם שלונסקי את ספר שיריה לאור. כשהובא לה העותק הראשון, היא פתחה אותו בשמחה, עיינה בו, ראתה כמה רבו בו שגיאות הדפוס ופרצה בבכי. לאה גולדברג הקפידה מאד על כל מה שיצא מתחת לידיה והנה הספר שלה – מלא שגיאות.

       בארץ היא התיישבה בתל-אביב, קרובה לשלונסקי ולחבורת "יחדיו" ועבדה בעיתונים "דבר" ו"דבר לילדים". כדי להתפרנס היא חיברה גם פרסומות וביניהן הפרסומת: "אפשר לבלבל בני אדם, אך לא את בני המעיים, קנו שמן `מגד`". היא חיברה גם מערכונים ושירים לתיאטרון "המטאטא" וביניהם את השיר "ויהי בימי פרוספריטי" המושמע לפעמים ברדיו.

       לאחר כמה שנים התקבלה לאה גולדברג להוראה באוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילה רק קורס אחד, "סוגיות בספרות", ובהמשך למשרה מלאה בחוג לספרות השוואתית וכללית, שהיא הייתה בין מקימיו. היא עזבה את דירתה ברח` ארנון בת"א ועברה לגור בירושלים ברח` וושינגטון ואח"כ ברח`אלפסי. היא גרה תמיד עם אמה שטיפלה בכל ענייני היומיום שלה, כדי שלאה תוכל להתמסר לכתיבתה. היא מעולם לא התחתנה, כנראה כי חששה שירשה מאביה את הגנים של מחלת הנפש.

       ליזה קרונזון ע"ה, דודתה של האישה שאתי, הייתה חברתה מנוער, מקובנה. בכל פעם שהייתה ליזה מגיעה לת"א, הייתה מבקרת את אחייניה בבית ברגר וגם את חברתה לאה. פעם אחת אפילו לקחה את אחייניתה חיה איתה, אבל האישה שאתי אינה זוכרת דבר מאותו ביקור, מלבד עצם הביקור. יום אחד הגיעה לאה לביקור אצל ליזה בחיפה, הביאה את הספר "ידידי מרחוב ארנון" וכתבה עליו הקדשה: "לידידי מרחוב גאולה".

       טענו כנגד לאה גולדברג שלא התייחסה לשואה שבה נרצחו כה רבים מיהודי ליטא. לאה גולדברג סירבה לכתוב על נושאים לאומיים חשובים שהם עניין למאמרים בעיתון, אך לא לשירה. אך עם זאת, בשנת 1948, בספר "מוקדם ומאוחר" כתבה בשיר "סיום" את השורות הבאות:

א

בַּלֵּילוֹת בְּעָצְמִי אֶת עֵינַי רָאִיתִי עָלֶה.

רַק עָלֶה - וְיָדַעְתִּי כִּי טוֹב.

הַנְּהָרוֹת הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא,

וְלָכֵן יָדַעְתִּי כִּי טוֹב.

אֵי בָּזֶה עַל קִבְרֵי מֵתַי דֶּשֶׁא רַךְ עוֹלֶה

דֶּשֶׁא רַךְ וְיָרֹק רַעֲנָן וְרָטֹב.

וְדָמָם זָרַם אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא,

אֱלֹהַי הַבּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, הַמַּצְמִיחַ אִילָן וְעָלֶה,

אֱלֹהַי, הַאֻמְנָם זֶה טוֹב?

ב

הָלַכְתִּי מִשָּׁם וְלֹא שַׁבְתִּי,

אַף לֹא רָצִיתִי לָשׁוּב.

עֲבָרִי אֲשֶׁר לֹא אָהַבְתִּי

שׁוּב נִהְיָה עֲבָרִי הָאָהוּב,

בְּעוֹלָם אֲשֶׁר עָזַבְתִּי,

בִּשְׁלָגִים, בִּקְמִילָה, בְּלִבְלוּב.

 

       בשנת 1942 פירסמה לאה גולדברג את "שיר בכפרים", שבו היו שירים המבוססים על שירי עם ליטאיים: שיר הנערה ושיר הלענה. נשאלת השאלה, מדוע דווקא שירים ליטאיים? לאה גולדברג תירגמה לעברית יצירות רבות מרוסית, מגרמנית ומצרפתית. אבל ליטאית? פרופ` בר יוסף [[1 יוסי רגב]] חקרה את הנושא, ואף נסעה לקובנה כדי לחפש בארכיונים. היא מצאה את הארכיון של "גימנסיון שוואבה" שגולדברג הייתה כאמור מתלמידותיו, וראתה כי בגימנסיה זו עסקו לא מעט בתרבות הליטאית. בשנת 1928 כשלאה גולדברג הייתה בת 17 הוציא ד"ר משה ירדני-זקהיים, אחד ממורי הגימנסיה, ספר בעברית בשם "הסיפרות הליטאית העממית". בספר הזה מופיעים כמה שירים מתורגמים מן הליטאית. התרגום התבצע בידי לאה משורר. מי היא לאה משורר? לאה גולדברג בת ה-17.

       והרי לפניכם אחד השירים הליטאיים "זרעתי ערבה":

זרעתי ערבה, זרעתי מנתה,

זרעתי חבצלת רכה;

זרעתי נעורי, ימי עלומי

כערבה הירקרקה.

 

צמחה ערבה, צמחה מנתה,

זרעתי חבצלת רכה;

צמחו נעורי, ימי עלומי

כערבה הירקרקה.

 

עלתה ערבה, עלתה מנתה,

עלתה חבצלת רכה;

עלו נעורי, ימי עלומי

כערבה הירקרקה.

 

בשלה ערבה, בשלה מנתה,

בשלה חבצלת רכה;

בשלו נעורי, ימי עלומי

כערבה הירקרקה.

 

נבלה ערבה, נבלה מנתה,

נבלה חבצלת רכה;

נבלו נעורי, ימי עלומי

כערבה הירקרקה.

 

       נשאלת השאלה: מדוע בשנת 1942 שבה לאה גולדברג ועסקה בשירה ליטאית? זוהי תקופת השואה, אבל בארץ עוד לא היו מודעים להיקף האסון. ואם כן, למה ליטאית ולא יידיש? אמרה גיסיה פרג, אחת השומעות: בשנת 1940 השתלטה ברה"מ על ליטא העצמאית, במסגרת חוזה מולוטוב-ריבנטרופ והתחילה לדכא את התרבות הליטאית בתהליך של רוסיפיקציה. הוסיף ישראל ויינשטיין, אחד השומעים: ביומניה מתקופת הגימנסיה מזכירה לאה גולדברג שוב ושוב את מורתה לספרות ליטאית, אשר השפיעה עליה יותר מכל יתר המורים בגימנסיה ואשר לעולם תהיה חייבת לה תודה. ובכן, לא השואה היא שמאחורי השירים, אלא המלחמה בליטא, ארץ מולדתה עליה היא כתבה בספרה "ברק בבוקר" בשיר "אורן":

אֶקְרָא מוֹלֶדֶת לְמֶרְחַב-הַשֶּׁלֶג,

לְקֶרַח יְרַקְרַק כּוֹבֵל הַפֶּלֶג,

לִלְשׁוֹן הַשִּׁיר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

 

אוּלַי רַק צִפֳּרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת -

כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם -

אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת.

 

       בשנת 1970, בגיל 59, הלכה לאה גולדברג לעולמה, אבל שיריה וספרי הילדים שלה עדיין חיים איתנו.

 

עוד

       זה מה שרציתי לספר לכם היום. עוד עליה תוכלו לקרוא בויקיפדיה, בספריה, ביומניה ובספרים עליה, שרשימה שלהם מופיעה בויקיפדיה, בכתובת:

http://he.wikipedia.org/wiki/לאה גולדברג

       התמונה לעיל לקוחה מתוך:

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=48451

וכל הזכויות ליצירה שמורות להנקניק מצייטלין.

       לאחרונה יצא לאור ספר "כל הסיפורים" של לאה גולדברג, בעריכת גדעון טיקוצקי ופרופ חמוטל בר יוסף. עוד על הספר הזה תוכלו לראות בכתובת:

http://www.text.org.il/index.php?book=0901033

       תודה לגדעון טיקוצקי שעבר על הטיוטה שלי וניכש ממנה עשבים שוטים וכן לו, לענת וייסמן ולחמוטל בר יוסף, שהתירו לספר לכם על מחקריהם.

 

 

     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 153,951 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

 

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

 

                                       דרגו אותי באינדקס הבלוגים

                                         עשו קליק כאן

 

תגיות: ביקורת והמלצות, סיפרות, שירה, לאה גולדברג, הסטוריה, יהודים, ילדים, משפחתי, אבות ומייסדים, נשים, קרונזון, גיסיה פרג, ויינשטיין ישראל

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

סטטיסטיקה
מספר כניסות לבלוג מה - 02/2006
857,505
תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יוסי רגב אלא אם צויין אחרת