00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוסי רגב

אנשים שהשפיעו עלי: (ח) רות רזניק, פרס ישראל באיכפתיות

אנשים שהשפיעו עלי: (ח) רות רזניק, פרס ישראל באיכפת...
בקיצור: חברה, לוחמת כנגד אלימות כלפי נשים. $$$ [1105]

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

      - 1,017 כניסות כבר היו לקטע הזה על הישגיה של רות רזניק -

 

       כל האנשים שכתבתי עליהם עד היום בסידרה "אנשים שהשפיעו עלי" היו מורים שלי ומנהיגים שעימם הלכתי, ומהם למדתי. רות רזניק היא בראש ובראשונה חברה, חברה שגם ממנה למדתי הרבה.

       רות היא כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשס"ט, על כך פורסם בימים האחרונים. על רות רזניק, סופרת, משוררת, מחלוצות ומובילות הפמיניזם בישראל, כתבה ועדת הפרס כי "פעולותיה תרמו לשינוי מוחלט בעמדות החברה לתופעות האלימות בחברה ובמשפחה ולמעורבות ממשלתית וציבורית הולכת וגוברת לביעור נגע זה, ובעצם להעלאת הנושא על סדר היום הציבורי דרך קבע". כיום רות היא יו"ר וועדות הרווחה, הבריאות וקישרי חוץ של עירית הרצליה. אני היכרתי אותה לראשונה בשנת 1973 כאשר פעלנו שנינו להקמת "ר`צ - התנועה לזכויות האזרח" בראשות שולמית אלוני. היכרתי אישה חושבת, חכמה ואיכפתית, שדואגת לזולת. מבחינתי, מגיע לה פרס ישראל באיכפתיות.

       רות רזניק נולדה בירושלים. בנערותה עוד הספיקה להיות חברה באצ"ל. אחר היא עבדה בשגרירות ישראל בלונדון, מילאה תפקידים שונים ואז התיישבה בהרצליה, הקימה עם בעלה דניאל עסק לתירגום ולפירסום והפכה לפעילה חברתית. היא היתה ממקימות התנועה הפמיניסטית בישראל בשנת 1972 ואף היתה אז מזכירת התנועה. היא הקימה את המיקלט לנשים מוכות בהרצליה, המיקלט השני בארץ. היא לוחמת למען זכויות הנשים, ובמיוחד בנושא המאבק נגד אלימות כלפי נשים.

       בשנת 1973 הקימו פרופ` שמואל קניאל (מן האונ` העברית בירושלים) ופרופ` בועז מואב (ע"ה, אז מאונ` ת"א) את התנועה לזכויות האזרח. הם פנו לשולמית אלוני (עליה כתבתי בבלוג הזה) שתעמוד בראש התנועה החדשה. שולמית התלבטה ובסופו של דבר, ברגע האחרון, היא ענתה בחיוב. רות רזניק מילאה תפקיד חשוב בהקמת התנועה ואני הצטרפתי אל התנועה כמה ימים לאחר מכן. אז היכרתי אותה. עבדנו יחד, כפי שאספר בהמשך. גם לפני כן הייתי תומך בזכויות הנשים, ובמיוחד בנושא "מסורבות הגט", אבל רק מרות למדתי את הנושא לעומקו, ואת חומרת הבעייות של קיפוח הנשים ושל אלימות כלפי נשים. רק ממנה ומחברותיה למדתי את נושא הפמיניזם כבעייה חברתית עקרונית.

       להלן אני מביא שני קטעים ממחקר שלי על תולדות "התנועה לזכויות האזרח":

       שולמית אלוני הסכימה לעמוד בראש הרשימה רק שלושה ימים לפני התאריך האחרון להגשת הרשימות לבחירות של שנת 1973 . צריך היה תוך שלושה ימים להכין רשימת מועמדים, להשיג מימון לפיקדון ולאסוף חתימות של אוהדים, שתומכים ברשימה, 750 במספר. שולמית פנתה לרות רזניק, מזכירת התנועה הפמיניסטית, והציעה לה לצרף את הפמיניסטיות לרשימה ובלבד שהן תאסופנה את 750 החתימות. בשכר זה הציעה להן שולמית אלוני שרות רזניק תקבל את המקום השלישי ברשימה. איש לא האמין שהרשימה תקבל יותר ממנדט אחד, וגם זה היה בספק גדול, לכן מקום שלישי ברשימה היה בכלל דבר שאין בו ממש. רות רזניק הסכימה, אלא שהיא עמדה אז בפני ניתוח אורתופדי שהיה מפריע לה לעסוק במלאכה ברצינות ולכן היא הציעה שאת המקום המוצע תקבל מרשה פרידמן, מרצה באונ` חיפה, שהיתה זו שהביאה את בשורת הפמיניזם מארה"ב לישראל. הצעתה של רות רזניק התקבלה. מרשה וחברותיה התפרשו ברח` הרצל בחיפה, דפי החתימות בידיהן ושאלו כל עובר ושב אם הוא בעד זה ששולמית אלוני תרוץ לכנסת. רבים מהנשאלים ענו בחיוב ואף הסכימו לחתום למענה. גם בהרצליה ובאוניברסיטת ת"א נערכו החתמות ברוח דומה וכך נאספו כל החתימות הדרושות תוך 48 שעות. רם רון (ע"ה) הצטרף לתנועה, הפך למנוע האירגוני שהריץ את התנועה, וגם הביא את כספי הפיקדון, אותם היה מפסיד, אם התנועה לא היתה עוברת את אחוז החסימה. אני הצטרפתי לתנועה כשחזרתי מן המלחמה והקמתי את סניף באר שבע של התנועה.

       הרשימה הוגשה ובבחירות ההן, 31.12.1973 , מייד אחרי מלחמת "יום הכיפורים" זכינו בשלושה מנדטים. כך ניכנסה מרשה פרידמן לכנסת, ולא רות רזניק. לאחר הניצחון כינסתי את כל החברים בבאר שבע ויחד איתם בניתי מיסמך שקראנו לו "תוכנית באר שבע", איך לארגן תנועה ברוח דמוקרטית, יותר מכל התנועות שהיו קיימות אז. גם במקומות אחרים בארץ היתה דרישה של פעילי התנועה להקים תנועה מאורגנת עם מוסדות נבחרים. שולמית אלוני לא אהבה את הרעיון והתחילה לדבר על "אד-הוקרטיה", כלומר החלטות ופעולות אד-הוק, ולא עם מוסדות קבועים.

   בחודש פברואר 1974 זימנו רם רון ובועז מואב כנס באולם קולנוע "תכלת" בת"א אליו הם הזמינו את כל האנשים שפעלו בבחירות. שולמית אלוני לא היתה מוכנה לשנות את דרכה. שמואל קניאל, מייסד התנועה, קם ואמר לה: "את גרועה יותר מגולדה!" והלך הביתה. רם רון, שהיה המנוע שהריץ את כל מערכת הבחירות פרש מפעילות תוך אכזבה נוראה על מה שיצא מן המאמץ הגדול שלו. אני לא פרשתי. ראיתי את כל האנשים הנפלאים שהתכנסו שם באולם קולנוע "תכלת" והחלטתי שאנו לא נלך הביתה. התנועה לזכויות האזרח איננה רק של שולמית אלוני. גם לי ולכל חברי יש חלק בה, ואני לא מוותר. אבל מה יכול אני הקטן לעשות, כששולמית אלוני, המנהיגה שלנו מתנגדת? מסרתי את "תוכנית באר שבע" לדפוס וחשבתי ליצור קשר עם החברים במקומות השונים. ראשית פניתי לרות רזניק, בהרצליה. רות קראה את התוכנית שלנו, התלהבה ממנה ושיכנעה אותי שיש מקום להמשיך ושחשוב להמשיך. כשקיבלתי את העידוד מרות רזניק פניתי לרחל ניישטאט בחיפה, לאביטל מוסינזון (ע"ה) בירושלים, לאורגד ורדימון בת"א, לד"ר עלי לאש באשקלון, לשלמה גבעולי (ע"ה) ולחברים אחרים ביתר המקומות. אני אומר "חברים אחרים" ואיני מציין את שמותיהם, שכן אני כותב את הדברים מן הזכרון, ואין תחת ידי תיעוד כתוב. בכל מקום ביקשתי לזמן את כל הפעילים המקומיים לפגישה עמי. בכל פגישה כזאת הצעתי להקים באותו ישוב סניף, על בסיס התוכנית שהבאתי. בכל המקומות התקבלו דברי בחיוב. איש לא תמך ב"אד-הוקרטיה" של שולמית אלוני. איש לא אמר: "חבל על הזמן". התקופה (אחרי מלחמת "יום הכיפורים") היתה קשה ולכולם היה ברור שיש הכרח לפעול. כך עברתי ממקום למקום והקמנו תנועה, בניגוד מפורש לרצונה של מי שהיתה אמורה לעמוד בראשה. כשהוקמו הסניפים התקיימו הבחירות בהן נבחרו מועצה (עם 70 חברים) ומזכירות (עם 13 חברים), שלשתיהן נכנסנו גם רות רזניק וגם אני.

   את ההמשך, ניתן יהיה לקרוא במחקר השלם, אפרסם בעתיד.

עוד

       על כל פעולותיה ומאבקיה של רות רזניק תוכלו לקרוא בויקיפדיה, בכתובת:

http://he.wikipedia.org/wiki/רות רזניק

ואת מאמריה ודעותיה תוכלו לקרוא בכתובת:

http://www.mezia.co.il/articles/?idname=68

על ספרה "המקלט שהיה לבית" תוכלו לראות:

http://www.am-oved.co.il/Htmls/product.aspx?C1010=16530&BSP=13486

על שולמית אלוני כתבתי בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=771142

 

     האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

       מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 153,580 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

 

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

 

                                       דרגו אותי באינדקס הבלוגים

                                         עשו קליק כאן

 

תגיות: הסטוריה, פוליטיקה, ר`צ, שולמית אלוני, נשים, נשים מעמדן וסגולותיהן, פמיניזם, מסורבות הגט, רות רזניק, אלימות, נשים חשובות, אלימות נגד נשים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

41 תגובות

סטטיסטיקה
מספר כניסות לבלוג מה - 02/2006
855,954
תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יוסי רגב אלא אם צויין אחרת