00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים עוברים בקליק

קפיצה קטנה בחו"ל - רכיבה בקפריסין


כבר טיילתי בחו"ל, די הרבה אפילו.

וכבר קייאקתי בחו"ל, עם הקיאק הפרטי שלי ועם קיאק ששאלתי מחברה

שטתי בהרבה נהרות, כיסיתי מרחקים נאים

ורק על אופניים טרם רכבתי בחו"ל.

בעצם, רכבתי קצת, על אופנים של חברה בדרום אפריקה, ועוד פעם אחת בנורווגיה, אבל אלו היו רכיבות קצרות, בלי קסדה (שששש!) וניתן יותר לסווג אותן תחת הכותרת של "טיול עירוני" מאשר "טיול שטח".

נסיעה פתאומית לקפריסין, בלי תכנון מדוקדק מראש, היוותה הזדמנות לחוויה שכזו.

את הבירור ערכתי דרך האינטרנט, כמה ימים בלבד לפני הנסיעה.

איתרתי חברה העורכת טיולי אופניים, הזמנתי מקום לטיול בשבת בבוקר, שלחתי פרטים אישיים (גודל ומשקל, להתאמת האופניים) קיבלתי בחזרה שעת איסוף ואת שם המדריכה.

כל מה שנשאר לי היה להביא ביגוד רכיבה.

בשבת בבוקר, עם לב ירוק מקנאה ברכיבה שפיספסתי עם קבוצת "רוכבי הצפון", שחזרו אומרי שיר הלל מהדישון הזורם, התעוררתי לרוח מטורפת ויום סגרירי.

לקראת השעה 10, שככה מעט הרוח (או שסתם התרגלתי).  אחותי התאומה נכנסה ללובי המלון לאסוף אותי, נכנסתי לג`יפ שעליו הועמסו שני זוגות אופניים ויצאנו לדרך.

הקבוצה, כך התברר, היא אני.

עם מדריכה צמודה.  קירסטי.

אל, בעלה, ינהג בג`יפ הליווי.

עלינו לאחת הפסגות בהרי האקאמאס, הסמוכים לפאפוס.
 

הרוח חיכתה לנו שם.

הנה הרגע להצטער על ההחלטה שלא לקחת חולצת רכיבה נוספת..

 לפני היציאה, התאים לי אל את האופנים, חבשתי קסדה, העמסתי על עצמי את תיק המים והאוכל ויצאנו לדרך.

עם תחילת הרכיבה, אני עורכת תיאום ציפיות עם קירסטי, מסבירה לה שאשמח לרכיבה בקצב של טיול, עם הרבה עצירות לצילומים.

היא מאושרת - לפני היא הדריכה קבוצה של טריאתלטים, שדהרו בקצב מטורף והשאירו אותה הרחק מאחור.

ואין מה לזלזל בה - היא עצמה רוכבת קרוב ל-170 קילומטרים בשבוע.

ביום החופשי שלה, כשאין לה הדרכות, היא עולה על אופני הכביש ודוהרת קצת להנאתה.

קירסטי מזהירה אותי מפני הדרך שלפנינו, מתריעה מפני סלעים ומהמורות ושואלת אם אני רוצה ללבוש מגינים.

אלא שהדרך, סלולה ברובה ומיועדת לרכבי 4X4, נראית לי נוחה ומהנה - ובטוחה הברה יותר מהדרכים אליהן אני רגילה.


הרכיבה מתחילה לאורך קו הפסגות של האקאמאס, על דרך שמזכירה מאוד את דרך הנוף בכרמל:  שמירה כללית על קו גובה, תוך כדי ירידות ועליות קצרות.

חלק מהמסלול מבוצבץ ומדי פעם אנחנו חולפות על פני שלוליות, מהן אני מנסה להתחמק בעוד קירסטי דוהרת דרכן.

ההכרה שבסופו של היום לא אני צריכה לשטוף את האופניים מחלחלת אלי לאט ולאט וגם אני מתחילה להשפריץ מי שלוליות ולדהור דרכן.

אחרי כעשרים קילומטרים, אנחנו מגיעות לאתר שבו, לטענת קירסטי, "בטוח תרצי לצלם".

שלט צהוב מתנוסס לצד הדרך, מזהיר את המטיילים מנגיעה בפסולת צבאית, מחשש להתפוצצות חומרי נפץ.

אני מסבירה לה על השלטים שאני עוברת בדרכים בהן אני רוכבת - "שטח אש לפניך, אין כניסה ללא תיאום" וגם "זהירות מוקשים", המוכר והנפוץ.

גם הנוף מסביב נראה מוכר להפליא.

קפריסין - כל כך קרובה, אותו אקלים, אותו תוואי נוף, הכל נראה כל כך מוכר ודומה, רק מסודר טיפה אחרת.

הגענו כמעט לקצה הרכס והנה אנחנו גולשות בדהירה בקו ישר אל החוף.

הגשמים חרצו את הדרך והותירו מספר קוליסים, מעליהם אני מקפצצת במהירות, נהנית מאופני המארין הקלילות שקיבלתי.


חוף הים הוא המקום להפסקת האוכל.
בתיק (למה לא בג`יפ הליווי?) מחכה לי שקית עם כריך גבינה צהובה, בננה, קופסת מיץ תפוזים וקינוח של קוראסון שוקולד.

אבל מי יכול לאכול כל כך הרבה?

ובטח שלא בסוף שבוע של נסיעת עבודה, שבו בעיקר אוכלים.

מכאן, הדרך מקבילה לזו שרכבנו - רק בכיוון ההפוך.

כדי לגוון מעט את הרכיבה, קירסטי לוקחת אותי לסינגל ליד הים, המזכיר לי את הסינגלים של מכמורת, רק קצר יותר.


עוד כעשרים קילומטרים והנה הגענו לנקודת הסיום.

קצב הרכיבה שלי, של טיול שבת מהנה, היה כנראה מהיר מהמתוכנן, לכן קירסטי, שרואה שאני עוד רחוקה מעייפות, מחליטה להאריך את המסלול ולהמשיך את הרכיבה לאורך הים.
 

אבל גם להארכה הזו יש סוף - הג`יפ מחכה לנו במפרץ חניה ואני מביטה לעבר העליה שיש מאחוריו ומבקשת "רק עוד את העליה הזו"...

התכוונתי להעפיל למעלה ולקנח בדהירה בחזרה למכונית, אבל בדרך לפסגה הג`יפ עוקף אותי ומאחורי אני קולטת את קירסטי המתנשפת (וכנראה גם קצת מקללת אותי).
 

 
מכאן, אפשר לראות את המסלול שעשינו - את קו הרכס, עליו רכבנו מערבה ואת הים, לאורכו רכבנו בחזרה.
 

כשאני נכנסת למלון, החיוך לא עוזב אותי.

תחושת האושר, זו שרק האנדורפינים המשתחררים ברכיבה יכולה להעניק, מפעמת בי.

התוספת המפנקת של צלילה אל תוך בריכה מחוממת, רק משבחת את ההרגשה.
 
                    

רק תחושת ההחמצה על הרכיבה בדישון מעיבה מעט על הסיפוק.

אבל על זה, אני יודעת, אוכל להתגבר.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אצטק קאמרה אלא אם צויין אחרת