44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

שושנת יעקב צהלה ושמחה

בעיניי, אחד הצדדים הבהמיים והדוחים של חג הפורים הוא השמחה על תליית המן האגגי על עץ גבוה, יחד עם כל בני משפחתו. ולא סתם על עץ, על העץ שהוא הכין בשביל מרדכי. זה לא שיש לי משהו נגד שמחה לאיד, זו חולשה אנושית שאני בהחלט יכול לחיות איתה. אבל, אני מעדיף שהיא תהיה יותר מוצנעת, יותר מרומזת. כמו בדיחה גסה, שכאשר היא מרומזת היא עשויה להצחיק, אבל כשהיא מפורשת ומלווה בתיאורים פלסטים, היא עלולה לעורר גועל.

מצד שני, אני יכול לראות את הקסם בסיפור שנגמר במין צדק פיוטי, כשהרשע נענש בעונש שכאילו נתפר במיוחד למידותיו. אני יכול להתענג על האירוניה העסיסית שיש בסיפור על איש נשוא פנים ומלא מעצמו, שמפיל את עצמו בפח שיוהרתו זימנה לו. חטא היוהרה. היבריס. בספרות הקלאסית, מי שחוטא בחטא היוהרה תמיד בא על עונשו. מגילת אסתר היא דוגמא טובה לכך.

אני חושב על המן בן המדתא, בכיר בעל השפעה בממלכת פרס, בעל ואב לתפארת, איש מצליח לכל הדעות. יש לו אויב, מרדכי היהודי, שלא ממש מסכן את מעמדו, אבל מה-זה-מעצבן אותו. רבאק, אני אומר, יכולת לקחת את עשרת הבנים שלך, ללכת אליו הביתה ולפוצץ אותו במכות. אבל לא. היית חייב להפעיל את המלך ואת החצר. היית חייב להראות לכולם שאתה בעל הבית האמיתי. היית חייב להפוך את החשבון הקטן והפרטי שלך למלחמת אזרחים, שתירשם בספרי ההיסטוריה. אלמלא התעקשת לעשות כזו דרמה, לא היית נדפק ככה.

- -

בשנתיים וחצי האחרונות שלי ב"תנופה מערכות" ישבתי במשרדי חברת נטוורקס, כיועץ של עופר. מתוך זה, כשנה ומשהו ישבתי איתו באותו משרד. עופר היה גבר באמצע שנות העשרים שלו, איש מקצוע גרוע ומנהל גרוע. הוא היה גס רוח, כוחני, גזען, פזור דעת, היפראקטיבי, תאב כבוד וגם לא חכם גדול. את הטייטל שהוענק לו בחטיבה פירש פרשנות מרחיבה, ואיש לא מיחה בעדו. אולי משום שהתפעלו מהכוחנות שלו, אולי משום שהנושא שהופקד עליו היה נושא חדש וחשוב, נושא שאף אחד בנטוורקס לא ידע בדיוק מה עושים איתו. גם אני לא ידעתי, ועופר ידע שאני לא יודע.

בתחילה ניסה עופר לנפנף מעליו את היועץ שהצמידו לו, אבל בהמשך למד להנות מהעובדה שיש לו כפיף, ועוד אחד אקדמאי, שגם מבוגר ממנו ביותר מעשר שנים. פעם בכמה שבועות הטיל עלי לכתוב איזה נוהל שאיש לא יקרא או להכין לו איזו מצגת שאיש לא יראה. אבל, רוב הזמן זה הייתי אני שהמצאתי לעצמי מטלות, יזמתי פגישות סרק והצפתי את עופר במסמכים כדי להצדיק את קיומי. זו הייתה התקופה שאחרי האינתיפאדה השניה, המשק היה במיתון, ורציתי לשמור על מקום העבודה שלי שם.

ישבתי איתו באותו משרד. ראיתי איך הוא מזמן אנשים לפגישות אצלו וקורא מיילים בזמן שהם מדברים אליו. שמעתי אותו מדבר בטלפון עם חברים שלו מהישיבה, ומתלונן על הערבים האלה שמרימים את הראש שלהם יותר מדי. קראתי את המיילים העילגים שהיה טורח לשגר מפעם לפעם בתפוצות נרחבות. הצטמררתי כל פעם שהיה טורק את הדלת או את שפופרת הטלפון. האזנתי להשתפכויות ההתפעלות העצמית שלו.

עופר התגאה במיוחד ביכולת שלו לתקתק דברים ובערוץ הישיר שהיה לו אל זוננפלד, מנהל החטיבה וסמנכ"ל נטוורקס. זונצ`וק, כפי שקרא לו עופר. בין עופר לבין הסמנכ"ל הפרידו שני דרגי ניהול, אבל היה לו ערוץ ישיר לשם, גם בגלל תכונותיו האישיות וגם בגלל הנושא עליו היה מופקד. כשהעבירו את עופר למשרד מרווח יותר ואותי העבירו לשבת עם קובי, נשמתי לרווחה. עדיין הייתי כפוף לו, אבל לפחות לא הייתי צריך לסבול את נוכחותו. אחרי שנתיים וחצי הסתיים חוזה הייעוץ שלי ולא חודש. פוטרתי מ"תנופה מערכות", ישבתי חדשיים וחצי בבית, ואז מצאתי את מקום העבודה הנוכחי שלי, המיטיב הרבה יותר.

בארבע השנים שעברו מאז, נשארתי בקשר מיילים עם קובי. הוא שולח לי בדיחות, אני שולח לו, לפעמים מוסיפים כמה מלים. מקובי למדתי, שרוב מנהלי החטיבה שהכרתי נשלחו הביתה בסבבי הפיטורים הרבים שעברו על נטוורקס. זוננפלד היה אחד הראשונים.

- -

והנה, קצת לפני פורים, קובי כותב לי שעופר פוטר מנטוורקס. אני מביע השתתפות בצער, וקובי מפרט לי כיצד בדיוק זה קרה. עופר פנה לסמנכ"ל ואמר לו שהוא לא מסוגל לעבוד ככה, עם כל הקיצוצים בתקציב ובכח אדם. הסמנכ"ל ביקש מעופר להעביר את תלונתו בכתב. את תלונתו הכתובה של עופר העביר למשאבי אנוש בצירוף הוראה לטפל בה כבהודעת התפטרות. עופר עוד ניסה להסביר שלא זו הייתה כוונתו, אבל שום דבר לא הועיל, הוא היה בחוץ.

רבאק, אני אומר, אתה קורא עיתונים, אתה יודע שהכלכלה העולמית בצרות, אתה יודע שהחברה שאתה עובד בה מחפשת כל הזמן איפה לקצץ, יכולת לשבת בשקט ולחפש דרכים להצדיק את קיומך. אבל לא. היית חייב להשתמש בערוץ הפתוח שלך אל הסמנכ"ל. היית חייב לדבר אליו במלים גדולות של קודקודים בכירים. אלמלא התעקשת לעשות כזו דרמה, לא היית נדפק ככה. אולי היית נדפק, אבל לא ככה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת