00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כשיוהאן גוטנברג חייך

מחלת האבנים- מילנה אגוס

הוצאת הספריה החדשה והוצאת כתר
תרגום מאיטלקית: מרים שוסטרמן
122 עמודים
 
גילוי נאות: הספר התקבל לסקירה מההוצאה.
 
מילנה אגוס בראה בספרה דמות שבקשתה העיקרית מהעולם הזה לזכות באהבה, להיות נאהבת. הדמות הראשית לא שגרתית, אינדיבידואלית מעזה לשלוח מכתבי אהבה לגברים או אולי שירים ארוטיים? לפי עדויות ממשפחתה.
 
אחרי מלחמת העולם השנייה, בני משפחתה מסרדיניה נותנים לניצול המלחמה מקלט, פת לחם וקורת גג אחרי שהוא איבד את כל משפחתו וכל אשר היה לו. הוא כתודה מבקש את ידה של בת משפחתם "המטורפת".
 
מעתה הגיבורה הראשית תזכה כל חייה בכבוד לעתים גם בהערכה, אך באהבה מבעלה לא. היא מתפללת ומוחה אפילו על קיום חייה, מה הם שווים בלא אהבה. גם ילדים אין היא יכולה להביא לעולם בגלל אבנים בכליות, כל הילדים שהיא הרה איתם היא מפילה בהפלות ספונטניות בחודשים הראשונים להריון.
 
יום אחד היא מחליטה ללכת למעיינות מרפא ושם מתרחשת תפנית בסיפור, את התפנית לא אכתוב כאן, תצטרכו לקרוא ולדעת.
 
הסיפור מסופר מנקודת מבט של הנכדה שהעריצה את סבתה הלא שגרתית ובצד מסעות ברחבי העולם עם אביה ואמה וביקורים באולמות מפוארים שאירחו את הקונצרטים של אביה, היא תמיד התגעגעה להתארח בבית סבתה.
 
בהעדר האהבה שכה כמהה לה הסבתא, היא פיצתה את עצמה בעולם פנימי עשיר והתנחמה בכתיבת זכרונותיה במחברת משלה.
 
הסיפור שזור כשתי וערב בין עובדות אמיתיות ובדיון. הסופרת בנתה תשתית של אמון ולא כל מה שנראה על פני השטח כנכון מתגלה כך גם בסיום העלילה. הסיום די מפתיע.
 
דעתי על הספר: לא התחרטתי שקראתי את הספר, יש בו לא מעט קטעים שכתובים בצורה מלבבת ומעלה חיוך, הסופרת בראה דמות ראשית שמעוררת תהיה אך גם חיבה והכתיבה לא פעם מקסימה, ומצד שני לא אוכל למנות את הספר הזה כבין הספרים הטובים ביותר שקראתי. הספר חביב אך לא יצירת מופת בלתי נשכחת. היתרון הגדול שהספר מונה רק 122 עמודים, כך שאם נמצאים בתקופה לוחצת ואין הרבה זמן לקרוא הספר בהחלט שווה את ההשקעה וישנם שם גם לא מעט קטעי קריאה מלבבים ונעימים. לעתים אופן כתיבת הספר של מילנה אגוס  הזכיר לי במעט את ארי דה לוקה שלוקח אירועים טראגיים וממתיק אותם בדרכו המיוחדת והן גם לעתים בשזירת השפה המיוחדת הישירה כ"כ בצד פיוטיות.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ifat28 אלא אם צויין אחרת