00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

סוזאן זונטאג או חשיפת יתר 1



 
 מתוך היומנים של סוזאן זונטאג.
הקטעים ראו אור לפני כשלושה שבועות במוסף "הארץ".
לקריאת המאמר, כאן.
 
קטעים נבחרים:

31/12/57: 

על כתיבת יומן.

זה יהיה שטחי לתפוס את היומן רק ככלי קיבול למחשבותיו הפרטיות, הסודיות של אדם - כאיש סוד חירש, אילם ושאינו יודע קרוא וכתוב. ביומן, לא זו בלבד שאני מבטאת את עצמי בפתיחות רבה יותר מכפי שהייתי יכולה לעשות עם כל אדם; אני בוראת את עצמי. היומן הוא כלי לתחושת העצמיות שלי. הוא מייצג אותי כעצמאית רגשית ורוחנית. לפיכך (אבוי) הוא לא פשוט מתעד את חיי היומיום הממשיים שלי אלא - במקרים רבים - מציע להם חלופה.

לעתים קרובות ישנה סתירה בין משמעות פעולותינו כלפי אדם מסוים ומה שאנחנו אומרים שאנחנו מרגישים כלפי אותו אדם ביומן. אבל אין משמעות הדבר שמה שאנחנו עושים הוא רדוד, ושרק מה שאנו מודים בו בפני עצמנו הוא עמוק. וידויים, וכוונתי היא לווידויים כנים כמובן, עשויים להיות רדודים יותר ממעשים. אני חושבת עכשיו על מה שקראתי היום (כשהלכתי  לבולוואר סן ז`רמן מספר 122 כדי לבדוק אם קיבלה דואר, ביומנה של ה` - אותה הערכה תמציתית, לא הוגנת ולא מחמיאה שלה עלי, שמסתיימת בכך שהיא אומרת שהיא ממש לא מחבבת אותי אבל שתשוקתי אליה מתקבלת על הדעת והולמת. אלוהים יודע שזה כואב, ואני מרגישה זועמת ומושפלת. רק לעתים רחוקות אנחנו יודעים מה אנשים באמת חושבים עלינו (או, למעשה, חושבים שהם חושבים עלינו)... האם אני מרגישה אשמה על כך שקראתי מה שלא היה מיועד לי? לא. אחד התפקידים (החברתיים) העיקריים של היומן הוא בדיוק להיקרא בסתר על ידי אנשים אחרים, אותם אנשים (כמו הורים + אהובים) שלגביהם היה האדם אכזרי בכנותו ביומן. האם ה` תקרא את זה אי-פעם?

כתיבה. זה משחית לכתוב בכוונה להטיף מוסר, לרומם את אמות המידה המוסריות של אנשים.

דבר לא מונע ממני להיות סופרת מלבד עצלות. סופרת טובה.

למה הכתיבה חשובה? בעיקר מתוך אנוכיות אני מניחה. משום שהייתי רוצה להיות הפרסונה הזאת, סופרת, ולא משום שיש משהו שאני חייבת לומר. ומצד שני, למה לא גם זה? עם קצת בניית-אגו - כמו העובדה המוגמרת שהיומן הזה מספק - אני אגיע אל הביטחון שלי (לי) יש משהו לומר, שיש לאומרו. ה"אני" שלי הוא קטנטן, זהיר, שפוי מדי. לסופרים טובים יש אגואים שואגים, עד איוולת כמעט. אני השפויה, מבקרים, מתקנים אותם - אבל השפיות היא פרזיטית על יכולתו היצירתית של הגאון.

19/11/59

הגעתה של האורגזמה שינתה את חיי. אני משוחררת, אבל זו לא הדרך לומר זאת. חשוב יותר: זה הצר אותי, זה סגר בפני אפשרויות, זה גרם לחלופות להיראות ברורות וחדות. אני כבר לא בלתי מוגבלת, דהיינו, כלום.

מיניות היא פרדיגמה. קודם לכן, היתה המיניות שלי אופקית, קו אינסופי שאפשר לחלקו עד אינסוף. כעת היא אנכית; או שהיא עולה ונגמרת, או כלום.

האורגזמה ממקדת. אני משתוקקת לכתוב. הגעתה של האורגזמה אינה הגאולה, אלא דווקא הולדת האגו שלי. אני לא יכולה לכתוב עד שאמצא את האגו שלי. הסוג היחיד של סופרת ש[אני] אוכל להיות, הוא הסוג שחושף את עצמו... לכתוב פירושו לבזבז את עצמך, להמר על עצמך. אבל עד היום אפילו לא אהבתי את הצליל של שמי. כדי לכתוב חובה עלי לאהוב את שמי. הסופר מאוהב בעצמו... ויוצר את ספריו מתוך המפגש הזה והאלימות הזאת.

 

 

 

בצילום למעלה, פינת העבודה של סוזאן זונטאג.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת