1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

מה תשתו – קפה או תה?

משחר נעורי עסקתי בשאלה הגורלית שבכותרת.  אני לא זוכר מתי התחלתי לשתות תה, אבל אני זוכר שכבר בתור ילד נהגתי לשתות תה עם לימון והרבה סוכר. אולי בעצם זה לא היה הרבה יותר מלימונדה חמה...

 

אני זוכר גם פעם אחת בבית סבתי ז"ל כשביקשתי מאמי לטעום את הקפה השחור שהיא הייתה תמיד שותה. הטעם המר לא ממש משך אותי ובמשך שנים ארוכות לא ניסיתי לחזור על החוויה.

 

בנקודה כלשהי בחיי הרגשתי צורך לשתות משהו חם בבוקר. זה היה בכיתה י"ב, כשיצאנו למחנה עבודה בקיבוץ (רעיון מצוין אגב). קמתי כל בוקר בשעה הבלתי מוכרת לחלוטין של 04:30 והייתי חייב משהו שיעיר אותי.

הבחירה נפלה על קפה. אני ממש לא בטוח איזה קפה זה היה בדיוק ויש לי חשד סביר שזו הייתה האבקה הפופולארית באותם ימים של עלית – שכל פעם שאני רואה את הכיתוב עליה "100% קפה" אני חש שזה ממש נס שיש קשר בין האבקה הזאת לקפה.  

מאז עברו עליי רק בקרים מעטים בלי כוס קפה מיד לאחר השינה.

 

ומה עם התה?

עד הטירונות שתיתי גם תה מפעם לפעם. אבל התה של הצבא גרם לי לתגובה קשה. אחרי יותר מדי תה עם יותר מדי סוכר מצאתי את עצמי נגעל מטעם התה או מעצם המחשבה עליו.

במיוחד זכור לי אותו בוקר (ארבע בבוקר זה ממש בוקר!) בקורס מ"כים בו הוגש לנו משקה מבחיל במיוחד שהוברר אח"כ פשוט כחצי תה חצי קפה (וחצי סוכר).

הבעיה העיקרית עם התה הצבאי היא כנראה כמות הסוכר המופרזת, אבל גם שתיית תה ללא סוכר או ממתיקים אחרים כלשהם הפכה לדוחה בשבילי, כך שהיום אני שותה תה כמעט רק כשאני חולה (וגם אז זה יהיה בעיקר תה צמחים – שהוא לא באמת תה – עם דבש ולא מעט אלכוהול).

במובן הזה אשתי ואני משלימים זה את זה... אני שותה קפה פעמיים-שלוש ביום ותה לעיתים נדירות, היא שותה תה שלוש פעמים ביום ומעלה וקפה רק לעיתים נדירות.

וכאן אני פשוט מרגיש צורך לצטט את יוסף (מ"יוסף ואחיו" המעולה של קובי ניב ודודו גבע) – הבית האחרון של "שיר אהבה למחלקת התה של מחלקת המים":

"היזהרי מגברים ששותים רק קפה

צחה לשונם ודיבורם כה יפה

אך בשעת צרה כוחם רפה

ואני פה בקור למענך קופא"

(אני חושב שציטטתי את הבית הזה לאשתי מאות פעמים...)

 

אם כך סיכמתי עם עצמי שאני אדם של קפה... אבל איזה קפה?

לעיתים נדירות אני שותה קפה שחור. אם אני מאוד עייף, או אם אני נמצא במקום שיש בו קפה שחור טוב (כמו למשל במסעדות ערביות). קפה שחור עם הל זה מצוין.

בד"כ אני שותה קפה נמס, הידוע בכינוי נסקפה. כבר הזכרתי את הקפה שממש נס שהוא קפה (ועוד יש לא מעט אנשים בארץ ששותים אותו!) אבל אני לרוב שותה נסקפה מיובש בהקפאה, חזק, בלי סוכר עם מעט חלב.

חלב? הנה בעיה מספר אחת...

בשנים האחרונות, בעקבות שיטוט יתר בפורומים הלא נכונים למדתי כי (1) חלב הוא לא ממש בריא לבני אדם ו-(2) ייצור החלב עוד יותר לא בריא לפרות (ואף גרוע מזה לפרים (הזכרים - כי אין פרים נקבות).

בעקבות זאת, אני נוטה להמעיט בצריכת חלב (ומוצרי חלב) ככל האפשר. פיתחתי לי כמה אלטרנטיבות מעניינות לאותו נסקפה קלאסי לעיל:

·         חזק, בלי סוכר ובלי חלב. מים מרירים בצבע חום עם הרבה קפאין.

·         חזק, עם אבקת שוקו ובלי חלב – אבקת השוקו מרככת קצת את המרירות, בדומה לחלב

·         כשיש בסביבה – אני מחליף את חלב הפרה ב"חלב" סויה. אמנם אין הרבה מן המשותף בין חלב פרה ו"חלב" סויה (ניסיתם פעם לחלוב פול סויה? מצד שני אני בטוח שגם פרה לא בדיוק חלבתם...) אבל משקה הסויה (הבה נקרא לילד בשמו) יכול להוות תחליף הולם. הוא לבן, נוזל, מתקתק ומרכך את המרירות הנ"ל

 

ובכל  זאת, לעיתים לא נדירות אני מוצא את עצמי שותה קפה עם חלב פרה בגלל שאין משקה סויה או אבקת שוקו בסביבה ועצם המחשבה על שתיית קפה המורכב רק מאבקה ומים מעלה בי תחושת גועל מוכרת...

ובעצם, תחושת הגועל מופיעה אצלי בתדירות גבוהה יותר ויותר.

אם חושבים בהיגיון – אני מנסה להימנע מחלב פרה (גם) כי הוא לא בריא. וקפה בכלל? קשה לומר שזה בריא. (וגם לא ממש מוסרי אם חושבים על העובדים המנוצלים במטעי הקפה בעולם )

לכן החלטתי להמעיט בשתיית הקפה.  ההחלטה היא מאוד נחושה, אך הביצוע לוקה בחסר משתי סיבות עיקריות:

·         אני עדיין חש צורך לשתות משהו חם כמה פעמים ביום – ולא מצאתי אלטרנטיבה ראויה עדיין

·         אני פשוט לא מצליח להפסיק לשתות קפה (האם התמכרתי לקפאין?)

 

כך הגעתי למצב הפסיכי משהו (אך ההולם היטב את אישיותי) שבו אני ממשיך לשתות את אותן שלוש כוסות קפה כל יום, אך מצד אחד הן מגעילות אותי ומצד שני אני אומר לעצמי שאני צריך להמעיט בקפה מתוך תקווה לגמילה יום בהיר אחד (תוך 100-120 שנה)

 

ומה נשאר לי לעשות? נזכרתי לפתע שבזמן שירותי הצבאי היה לנו יועץ מחברת IBM שבשלב מסוים הפסיק לשתות קפה והתחיל לשתות מים חמים במקום. מה שהביא אותי לחשוב על הספר "האדמה הטובה" שבו האיכרים העניים שותים מים חמים ורק העשירים יכולים להרשות לעצמם כמה עלי תה במים.

אולי העתיד טמון בשתיית מים חמים?

אני מדמיין לעצמי את הסיטואציות החברתיות של העתיד... "תעלי אלי לכוס מים חמים?"  "פתחו בית-מים-חמים חדש בעיר!" (ואולי השם יהיה "בית רותחין"?) "היזהרי מגברים ששותים רק מים חמים"...

 

נראה לי שאני מתחיל להתבדר ועוד לא התחלתי לבדר. רציתי לכתוב על עוד כל כך הרבה נושאים... שוקו, תה צמחים, אחד העם וחברת ויסוצקי, מרק "נמס בכוס" ועוד...

 

אבל נראה לי שאסתפק בזאת הפעם. ואולי אחזור לנושא השתייה החמה בפעם אחרת, כשיהיה לי זמן לשבת על כוס קפה ולכתוב רשומה חדשה.

           

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת