00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סינמסקופ

"לב של דיו", הביקורת




נער קריאה
"לב של דיו" היה יכול להיות "הנסיכה הקסומה" או "הסיפור שאינו נגמר" של ימינו. הוא לא

תעצרו אותי אם זה נשמע לכם מוכר: אב מקריא לבתו ספר, ומה שהוא מקריא אכן קורה במציאות וקם לתחייה. רגע, לא ראינו את הסרט הזה לפני רגע וקראו לו "סיפורים לפני השינה"? אז הנה עוד אחד כזה. “לב של דיו" הוא עיבוד קולנועי בריטי ברובו לספר הילדים הגרמני של קורנליה פונקה. נקודת המוצא חיננית למדי. והליהוק - הלן מירן, ג`ים ברודבנט ופול בטאני (שהביא איתו את אשתו, ג`ניפר קונלי לתפקיד אורח קטן) - מעניק לסרט ניחוח אריסטורקטי. דווקא ברנדן פרייזר, שחקן שאני מחבב מאוד, יוצא כאן לא במיטבו, כשהוא מגלם את הגיבור עם פני הדביל מול שחקנים שנראה שהם לוקחים את עבודתם ברצינות יתרה. ההברקה העיקרית של הסרט: אנדי סרקיס, שגילם את גולום ב"שר הטבעות", מגלם את הנבל, והוא עושה את זה בצורה גרנדיוזית ומבדרת.
אבל מה שנראה כמו וריאציה על סיפור כמו "הנסיכה הקסומה" – כלומר סיפור שעוסק במלאכת הסיפור, אגדה ארס-פואטית, בה מה שקורה בספר הופך למציאות, וחלקיקים מסיפורים מוכרים - “הקוסם מארץ עוץ", “המלך ארתור" וכו` – מתערבבים פנימה לסיפור-שבתוך-הסיפור-שבתוך-הסיפור - נותר רעיון שלא מנוקזת ממנו חינניותו, והוא נותר בגדר פוטנציאל מוחמץ. במרכז העלילה נמצא ספר בשם "לב של דיו", שגיבורנו שיחרר מתוכו את כל דמויותיו, ועכשיו עליו לגייס את הסופר (ברודבנט) כדי להשתלט עליהם. המפגש בין הסופר ובין הדמויות שהמציא – שהפכו בשר ודם – מאפשר דיון מעניין בנושאי אלוהות, בריאה ובחירה חופשית. אבל כל פעם שנדמה ש"לב של דיו" הולך לכיוון חינני, הוא נשאר מקורקע בגלל בימוי נטול מעוף בתפאורות שנראות עשויות קרטון. לרגעים זה נראה כמו הפסטיגל.

פורסם ב"פנאי פלוס", 25.2.2009

"לב של דיו": כרטיסים ושעות הקרנה
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יאיררוה אלא אם צויין אחרת