00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סוס עם כתם על המצח

בכל זאת משהו חסר

אתמול בצ`אט עם ה`, היא מספרת שהיא שוקלת לשוב אל המיתולוגי.
אינני חושב שזה הצעד הנכון עבורה, אך מצד שני אינני חושב שדעותיי רלוונטיות כרגע. אני חושב שעוד ועוד עצות מבחוץ רק יקשו עליה ויגבירו את הקונפליקט בין מה שהיא מרגישה כנכון למה שאחרים רואים כנכון. אז אני לוקח צעד אחורה, ומנסה להסביר לה שעליה לבטוח בעצמה ובמה שהיא מרגישה. גם אם כולם חושבים אחרת (כולל אני). גם אם התוצאה בסוף לא תהיה לרוחה, לפחות היא תדע שהיא הלכה אחר הלב.
 
ואז היא אומרת עליו:
"אף אחד לא הצליח מעולם לרגש אותי כך.
להיות בזרועות שלו כשאני איתו מרגיש לי כמו המקום הכי בטוח."
 
שני המשפטים האלה מזיזים אצלי משהו.
מעלים איזה עצב שכזה שמתחיל לרחף לו בקירבי.
תחילה הוא חבוי מתחת. אני מתחיל להבחין בהשפעותיו, אך אינני מבחין בו עצמו עדיין.
אלא שלאט לאט הוא עולה ומציג את פניו.
 
אני נכנס למיטה, מבין. קורא לו בשמו...
אני גם רוצה שמישהי תאמר עלי דברים כאלה.
אני גם רוצה לומר זאת על אחרת.
בניגוד לעבר, איני מחפש כתף לבכות עליה. איני מחפש מישהי שתמשוך ותוציא אותי מהמעמקים ששקעתי אליהם.
אני פשוט מחפש מישהי שתהיה כאן, נוכחת, שותפה, מעניקה.
מישהי שתרגש, מישהי שתעניק בטחון וחוזק.
ואני שואף לאחת שתתרגש ממני. ממי שאני.
אחת שתמצא שקט ובטחון מעצם נוכחותי, מהחיבוק שלי.
 
יש בי הרבה אהבה. ואני נהנה להעניק ממנה לסובבים אותי.
אני מוקף באנשים שאוהבים אותי, ומראים זאת כל אחד בדרכו שלו.
אבל עדיין חסרה לי אותה אחת מיוחדת.
 
איני תלוי בכך. זוהי לא חזות הכל.
טוב לי כיום כפי שאני, גם לבד.
אבל אני פשוט שואף ליותר.
 
 
 
היום, כבר עובר עלי אחד מאותם ימים איטיים שכאלה.
בהם אני נע מבירוקרטיה אל עבר פגישות ודיונים וחזרה לבירוקרטיה. וכשנגמר כל זה כבר איבדתי לחלוטין יכולת ריכוז.
אני מתלבט קצת, ומחליט לבסוף להמתיק לי את סוף היום בהופעה של יהוא ירון. אבל איכשהו גם הדרך אל עבר ההופעה מצליחה להסתבך, וממשיכה להוציא אותי משלוותי. לבסוף אני מגיע להופעה בדיוק באמצעו של השיר הראשון. אמנם לא במצב אידיאלי, אבל ההופעה שמחה ומהנה כצפוי, ואני נותן למוזיקה לעטוף אותי.
אך לאחריה אני חוזר לאותה תחושה עמומה.
לא בדיוק עצב, לא הייתי קורה לזה כך.
יותר כמו ההרגשה החסרת שם הזו שמקננת בפנים, הרגשה שבכל זאת משהו חסר.
 
לפחות הבוקר קיבלתי במתנה חבילה של דיסקים כדי שאכתוב עליהם. מסתבר שבכל זאת יוצא משהו מלכתוב ברחבי האינטרנט בעקביות ;)
ומחר הרי כבר חג.
אז מוכרחים להיות שמח :).
כך שאני אופטימי.
ואני יודע שיהיה רק טוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל melquiadess אלא אם צויין אחרת