00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

השוקולד הוא אינו תחליף לאהבה...האהבה היא תחליף לשוקולד

מתקלפת בזהירות.....

מוסיפה עוד קצת קליפות תפוזים לערמה  
 
1. למי הייתי מעדיף להיות דומה, לאבא או לאמא?
מעט מאוחר לדבר על העדפה- אני דומה לשניהם , לאבא ז"ל במראה , ב"מעופפות",ביצירתיות ובאהבה לשירה. ולאמא מעט במראה, מעט באימהות והרבה בזריזות הידיים ובכישורי הבישול.
 
אבא ואמא
 
2. שיר שמזכיר לי את המשפחה שלי?
 
השיר של איב מונטאן "עלי שלכת" מכיוון שאבא שלי דמה בצעירותו לאיב מונטאן ואת השיר הזה הוא אהב במיוחד ואני הייתי מזמזמת את המנגינה.
( בתחתית הבלוג שלי אפשר למצוא את השיר מיוטיוב).
 
3. אוכל שרק במשפחה שלי יודעים להכין (אפשר לצרף מתכון...):
 
הספגטי הראשון של הנכד שלי.
 
לא רק במשפחה שלי יודעים להכין ספגטי אך את הספגטי של אמא שלי ( ועכשיו גם שלי) אף אחד לא יודע להכין.
חבילת ספגטי מס` 8
1/2 קופסת רסק עגבניות גדולה 28/30BX
שמן זית בנדיבות
4 שיני שום טרי מגורדים בפומפיה
כפית סוכר שטוחה
מלח ופלפל שחור.
הכנה:
מבשלים את הספגטי ומסננים
שמים בסיר את שמן הזית ואת רסק העגבניות ומטגנים מעט, מוסיפים את שאר החומרים ומבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב עד שהצבע הופך לאדום כהה .מכבים את האש,  מוסיפים את הספגטי המבושל לתוך הרוטב , מערבבים היטב וזוללים.
 
4. מדור הבושות - הייתי רוצה שאמא/אבא/אח/ דוד/סבא... יפסיקו לעשות:
 
בושות? במשפחה שלי?
5. איזה סיטואציות מביכות בני המשפחה שלכם טורחים להזכיר לכם ללא הרף?
 
כשהייתי בת חמש בבית הילדים שבקיבוץ ששכן בגליל המערבי על הגבול, הבנים בחדר שיחקו בלתפוס פרפרי לילה בחושך - אותי זה הפחיד ועברתי לישון בחדר אחר מתחת למיטה של החברה הכי טובה שלי, אבא שלי ז"ל שהיה שומר לילה בא לכסות אותי ומצא מיטה ריקה, ההיסטריה היתה גדולה והזעיקו כוחות צבא אשר הדליקו את גדר המערכת בחיפושים אחריי , רק בבוקר נמצאתי מחייכת ומפהקת ובעיקר לא מבינה על מה הרעש. אני חושבת שבלילה ההוא אבא שלי מאס סופית בלינה המשותפת.
להורים שלי זו היתה "פדיחה" איומה.
 
"פדיחה "ב` : באותו גיל בערך הלכתי לאיבוד בחוף הים , ומכיוון שלא מצאתי את ההורים ( שישבו בצל מתחת למגלשה) התחלתי ללכת ברגל לכיוון "שום מקום" ובעזרת נהג האוטובוס שאליו עליתי  ילדה קטנה בתחתונים וכרטיס אוטובוס משומש הגעתי בסופו של דבר הביתה, בבית "חיכו" לי נוסף להורים ולסבים המודאגים חבורת שוטרים חסרי טאקט אשר הבטיחו חגיגית שעד הבוקר גופתי תפלט מהמים , עד היום אמא זוכרת ומזכירה את היום הנורא הזה.(מה כבר עשיתי?)
 
6.שאלה משלך: הוסף שאלה "משפחתית" משלך לששת הבלוגרים הבאים.
שאלה משפחתית לכבוד שבת - עד כמה אתם מייחסים חשיבות לארוחות שבת משותפות ולארוחות משותפות בכלל?
  
ולשאלה של מוזהבת: 
האם מימשתם בחייכם את השאיפות שלכם, הרצונות
כמו עבודה, לימודים אהבה....בטוח שלא את כל השאיפות
אבל משהו שחלמתם מימשתם?
 
המימוש שלי החל מאוחר יחסית , כן, מרגישה טוב במקום בו אני נמצאת היום , כבת כאמא וכסבתא , בזוגיות אני "לא משהו" , לא מתפשרת ולא עושה הנחות - לא לעצמי ולא למי שאיתי. בעבודה אני נמצאת במקום הטבעי שלי משתדלת לא לשמוח יותר מידי כדי שלא יתקלקל (אמונות תפלות קוראים לזה).
המתקלפים הבאים: (ואין לי מושג איך מכניסים קישורים)
ריש עלום השם
SIV30 (אל תהרגי אותי)
הקלפטה הפולניה
מיסתורי הנפש והלב
אורמש (מי אתה? )
 
 ואם כבר קלפתי למה שלא אנצל את הקליפות להכין משהו מתוק וכתום לשבת?
 

1 ק"ג קליפות תפוז , 1 ק"ג סוכר, 3 כוסות מים

הכנה:

שמים את הקליפות בסיר גדול ומכסים במים. מביאים לרתיחה , מניחים למים להתקרר כחצי שעה, ואז שוטפים היטב במים קרים. חוזרים על הפעולה עוד פעם מסננים את הקליפות מהמים וחותכים בסכין חדה לרצועות דקות  ,

את הסוכר שמים בסיר עם 3 כוסות מים. מחממים לסף רתיחה ומערבבים עד שהסוכר נמס ומתקבל סירופ. מוסיפים לסיר את רצועות הקליפה ומערבבים, כך שיצופו בסירופ. מבשלים על אש קטנה מאוד, ללא מכסה, עד שהנוזלים מתאדים והסירופ כולו נספג בקליפות (כ-3 שעות). בזמן הבישול מקפידים לערבב מדי פעם, 

כאשר הנוזלים  מתאדים, מנמיכים את האש כדי למנוע סכנת חריכה. כשכל הנוזלים נעלמו מתחתית הסיר, מורידים את הקליפות מהאש ומעביריםלמגש מצופה בנייר אפייה.

משאירים את הקליפות להתייבש באוויר הפתוח כמה שעות,  ומאכסנים בצנצנת סגורה היטב.

שבת שלום ומבורך!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

44 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 1954טל אלא אם צויין אחרת