00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

הילדים של מוכר השלגונים.

דנדן ילדה יקרה,
 
בפוסט "סיפור קטן על שני שובבים גדולים" סיפרתי על "גינת הנביאים" ששיחקה תפקיד משמעותי בשנותיו המוקדמות של שי הקטן.
 
בזכות פנלופה שסיפרה שירשה מאביה את הדחף ה"מביך" וכיום גם "מסוכן" ללטף ילדים קטנים, במיוחד של זרים,
נזכרתי בסיפור קטן נוסף הקשור לגינה זו, וזה הסיפור:
 
בשבת חדוה אהבה לישון עד שעה מאוחרת, סבא היה ממשכימי הקום. באותם ימים גם שי היה קם מוקדם בבוקר ודרש את תשומת הלב המגיעה לו. כדי שחדוה תוכל להנות מבוקר השבת במיטה, הייתי לוקח את שי לגינת הנביאים הסמוכה, למתקני המשחקים ולארגז החול.
 
גינת הנביאים הייתה בדרך כלל שוקקת ילדים, אך בשעות המוקדמות של שבת בבוקר, היינו רק שי ואני. סליחה, כמעט ושכחתי היו גם שני ילדים בני שש ושמונה שתמיד היו שם, רציתי לקרוא להם "ילדי רחוב" אבל מתאים להם יותר הכינוי "ילדי גינה". ביתם נשק לגינת הנביאים ואת זמנם הפנוי, והיה להם הרבה זמן פנוי, בילו בגינה.
אביהם של ילדי הגינה היה מוכר שלגונים בחוף הים.
 
בהגיענו לגינה, עוד בטרם הספקנו להתמקם, רץ אחד הילדים  ומביא לשי שלגון צבעוני, ניסיון שלי לשלם להם נתקל בסירוב נעלב אז ויתרתי.
ילדי הגינה היו חבריו של שי בן השלוש. לא היו להם חברים אחרים, היה להם רק את שי ואחד את השני, האימהות המעודנות של צפון תל אביב , לא הרשו לילדיהן לשחק עם ילדי הגינה.
 
בגינת הנביאים היו שני מפלסים והיא היתה מחולקת לטריטוריות, המפלס העליון היה של הכלבים ובעליהם, האזור הצפוני היה של הצעירים והזוגות, הדרומי היה של הסבתות והדודות, והמרכזי עם המתקנים היה של הקטנים והוריהם.
 
אחה"צ אחד נגשה אלי דודה עם שיער סגול ושואלת:
-"תגיד לי, אתה יודע איפה גרים שני הילדים המלוכלכים?, אני צריכה לדבר עם ההורים שלהם".
-"סליחה?" אני שואל, ומסתכל סביב, "כל הילדים משחקים בחול, כולם מלוכלכים".

-"אתה יודע" היא אומרת לי, "השחורים הפרועים האלה".
-"אני לא יודע, חצי מהילדים כאן שחורים ופרועים והחצי השני בלונדינים ופרועים". "ומה עשו לך הילדים?" אני מקשה.
-"הם קראו לי חתיכת חרה",
-"אוי ווי" אני מצקצק בלשוני בהשתתפות, התחלתי להבין למי הדודה עם השטיפה הכחולה, מתכוונת.
-"ולמה באת דווקא אלי?" אני שואל,
-"כי ראיתי שליטפת להם את הראש, אף אחד אחר לא מלטף אותם".
-"אבל גברת, אני מלטף להרבה ילדים את הראש, איך אדע לאיזה ילדים את מתכוונת?".
-"אהה, אתה מאלה שמלטפים ילדים קטנים?"
-"סליחה גברת, איך אמרת שהילדים קראו לך?"
-"הם קראו לי חתיכת חרה",
-"מוזר, איזה חוש ריח מפותח יש לילדים האלה, איך הם זיהו אותך מבעד לכמויות מי הקולון שאת שופכת על עצמך???..."
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת