00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בדמינטון בלוג

פינת הנוסטלגיה - 1979 - חלק א`

 
1979 - חלק א`
נבחרת ישראל קמה
 
 אליפות אירופה לקבוצות 2009 הסתיימה השבוע עם השתתפות של ישראל בין 32 המדינות. מיכאל שניידמן לוקח אותנו 30 שנה אחורה לייסודה של הנבחרת וההשתתפויות הראשונות בזירה האירופאית.
 
 
בכתבות הקודמות סיפרתי על קבלתנו לארגון האירופאי "הנוצית המוזהבת" הלא היא   La Plume D`or  הארגון נוסד ב 1973 ע"י איגודי הבדמינטון של שוויץ, בלגיה, צ`כוסלובקיה, פורטוגל וצרפת והיה בעיקר בשליטה של הצרפתים (עד כדי כך שהתקנון תורגם לאנגלית רק ב 79`). לאחר שנוסד, הארגון גדל והוסיף מדינות נוספות, אך חייו היו קצרים. משמעותו כארגון המדינות המתפתחות פחתה משמעותית כאשר הוקם גביע הלבטיה (Helvetia Cup), אליפות אירופה דרג ב`. שנות נ-90 היו קו הסיום עבור הארגון.

 
כשנדרשנו לשלוח קבוצה לתחרות היה עלינו לקבוע הרכב לנבחרת שתייצג את המדינה. ההרכב היה מוגדר כלא פחות מ-5 שחקנים ( 3 גברים ו-2 נשים ) ולא יותר מ-7, קרי ניתנה אפשרות של גבר ו/או אישה ברזרבה. כל מפגש כלל משחק יחידות, 3 משחקי יחידים ומשחק 1 מכל סוגי זוגות – 7 משחקים בסך הכול. אף שחקן לא היה רשאי להשתתף  ביותר מ-2 משחקים. ההכנות החלו למעשה עוד ב 1978, מייד עם קבלתנו לארגון. היה הרבה קושי רב למצוא מימון לנסיעה, בסופו של דבר השחקנים, המאמן וראש משלחת - כולם נאלצו להשתתף בהוצאות ולחסוך כל גרוש. אבל אתמקד בצד הספורטיבי בלבד.
 

הזמנתי לנבחרת 7 נשים: חיה גרינשטיין, קרול סילמן, פנינה בן שושן, גילה רפופורט, ויויאן מארוביץ, פלומה רייכברט ואווה אונגליק ו-9 גברים: ניסים דוק, ויקטור יוסים, יצחק סרויה, מיכאל רפופורט, אברהם האס, יעקב פלינקר, יהודה בן שימול, פנחס אלישע, ראובן מוזס ואת עצמי. בסוף נבחרו לנסיעה חיה, פלומה, ויקטור, ניסים, יצחק. אני כמאמן ושחקן השלמתי את ההרכב. ג`ף גפן היה ראש המשלחת.
 
הופעתנו הראשונה בתחרות הייתה מוצלחת ביותר. כולם ניבאו לנו את המקום האחרון, אך זכינו במקום החמישי בין 7 משתתפות. ניצחנו את איטליה 7:0 ופעמים את ספרד - פעם  6:1 ופעם שנייה 5:2. מלבד הההתמודדות על המגרש הרגשנו שקיבלו אותנו בחום רב, כתבו עלינו בעיתונים של פורטוגל ושל ליסבון, שם נערכה התחרות, כי הרי בזמנים ההם הופעה בינלאומית של ישראלים בכלל וישראלים בבדמינטון בפרט הייתה אטרקציה.גם שגרירינו בפורטוגל בא לעודד אותנו דבר אשר תרם למוראל של השחקנים.

 
La Plume D`or  יצרה מסורת יפה: בתום התחרות התקיימו האליפויות הפתוחות של המדינה המארגנת. כך יכולנו, גם לראשונה בהיסטוריה שלנו, להשתתף באליפות מדינה פתוחה בחו"ל - אליפות פורטוגל פתוחה. כאן הייתה לי ולויקטור חוויה מיוחדת במינה. במשחקי זוגות הוגרלנו לשחק מול אלופי אירופה האנגלים סטיבנס וסטוארט. התחלנו את המשחק בצורה מזהירה: 4:0 לטובתנו. התעודדנו, הרגשנו שהולך לנו ו... נשארנו על אותן ארבע נקודות עד הסוף. זכור לי שכל פעם שאחרי שחבטתי בכדור וניתקתי ממנו את מבטי ראיתי שאחד היריבים כבר מחכה לכדור בדיוק במקום נחיתתו. יכולת החיזוי והתנועה  שלהם היו כאלה מהירים, שלא נותר לנו שום סיכוי. ניסינו דברים שונים והתוצאה? -  אותה תוצאה. אחרי המשחק שאל אותי סטוארט האם אני מאוכזב. רק חייכתי לו בתגובה, הרי הפער ברמה היה עצום.

 
מעניין מאוד היה ללמוד מן הפורטוגלים את תוכנית פיתוח בדמינטון שלהם. בדיעבד, ברור שתוכניתם הצליחה בגדול, האיגוד שלהם היה אחראי על תחרויות, נבחרות, קשרים בינלאומיים – כל מה שאיגוד ספורט אמור לעשות ולא הייתה להם אחריות על פיתוח. זאת דאגה של המדינה ומשרד הספורט שלהם שהיו אחראיים על מועדונים חדשים, אימון ילדים, נוער, לימודי מדריכים, מאמנים וכו`. המתמצאים בדברים אלה יגידו שכך גם אצלנו, לא איגוד, אלא אגודות ספורט אחראיות על כך. ההבדל הגדול הוא בכך שאגודות אצלנו (מכבי, הפועל) היו מעורבות תמיד ועדיין מעורבות בהישגיות וגם בנעשה בקבוצות צמרת וב"פוליטיקה". בפורטוגל החליטה המדינה (רשות הספורט במושגים שלנו) לפתח את הבדמינטון ולהגדיל את כמות הקבוצות והשחקנים. הם בנו תוכנית והקציבו כסף שמיועד רק לפיתוח. איך עשו זאת מעשית? – כל קבוצה חדשה קיבלה ציוד, תקציב הדרכה ובשנה ראשונה להשתתפותה בליגה שולמו עבורה התשלומים לאיגוד. התמיכה, כמובן, הוגבלה בזמן והייתה תחת ביקורת קבועה, אך הקבוצה יכלה לצאת לעצמאות רק לאחר שהתבססה.
 
 
אצלנו, כידוע, "העידוד" של קבוצות חדשות הוא בדיוק הפוך – קבוצה חדשה בליגה לא מקבלת בשנה הראשונה גרוש מאותה הקצבה הדלה שמגיע לה מרשות הספורט, יותר נכון מטוטו. זו גם לא הקצבה ממשלתית, קרי, לא מתקציבה של המדינה המבטיח יציבות. זו גם לא הקצבה שוויונית. ההגיון אומר שענפים הקטנים צריכים לקבל יותר, כי קשה להם לגייס ספונסרים. אצלנו הכדורגל מקבל את רוב העוגה והקטנים נשארים קטנים. יש אצלנו עיריות ואגודות ספורט שתומכות, אך אין להן שום מחויבות כמו בפורטוגל. שם, מרגע שהוקמה הקבוצה, המדינה אוטומטית מחויבת לה.
לא רציתי לגלוש לנושאים כאלה, כפי שגם אין לי כוונות לעסוק ב"פוליטיקות" למיניהן, אך הקינאה בפורטוגלים עדיין "אוכלת" אותי במקום מסוים.
 

 
בפרק הבא אספר על משחקי הפועל ועל התקדמות הליגות והתחרויות בארץ.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בדמינטון ישראל אלא אם צויין אחרת