00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם על פי צ`רלי

איזה יום...

לעזאזל... אני לא יודע מה המשפחה של יובל רוצים ממני.. לפחות אני יכול עכשיו לשבת על הברכיים של יובל, לכתוב מה שעובר עלי ויובל מלטף לי את הפרווה. מדי פעם אני ממש רגוע ולגמרי לא מרוכז בכתב ולאחר שאני חוזר לריכוז אני מגלה שהדברים שרשמתי פתאום מסודרים יותר, מנוסחים טוב יותר, וגם כשקשה לי למצוא את האותיות כי הכפתורים האלה פשוט קטנים מדי, לאחר מכן אני מגלה שהכל כתוב בצורה מסודרת. מישהו יכול להסביר לי מה קורה כאן...?
יובל מסביר לי שהוא עורך את הדברים שאני כותב, מנסח אותם טוב יותר.. יודעים מה, מתאים לי... אני שרוע על ברכיו של יובל, הוא מדי פעם מלטף אותי, אני מדבר והוא מעלה את הדברים על הכתב. באמת, למה שאני אתאמץ..?
 
יובל ואמא שלו קראו לי קודם, ואז יובל שם על הרצפה קופסה גדולה עם חורים (מינשא? שיהיה מינשא...) ואמא שלו ניסתה לדחוף אותי פנימה. לא הסכמתי. כאילו - שאני אכנס לתוך הדבר הזה?
יובל הפנה את המינשא כלפי מעלה, והוא ואמא שלו בסוף הכניסו אותי לשם וסגרו את הפתח, השאירו אותי שם לקטר על מר גורלי.
יובל ניסה להרגיע אותי, אומר שזה לטובתי (לטובתי? הייתי מעדיף פרוסת פסטרמה ומנוחה טובה). מה שכן, זמן קצר לאחר מכן אני מרגיש שמרימים אותי בתור המינשא. אני רואה את יובל לוקח אותי החוצה, אמא שלו הולכת לידו, רוח קרירה נושבת ולבסוף הוא מניח אותי על חומה קטנה, מלטף לי את הראש עם אצבע אחת, אומר שלום והולך. תוך זמן קצר אבא של יובל מגיע, מרים את המינשא, ואני רואה שהם לוקחים אותי אל דבר לבן גדול כזה, אמא של יובל מתיישבת על מה שזה לא יהיה ושמה את המינשא על הברכיים שלה, הדבר הזה זז, והיא מנסה להרגיע אותי.
תוך זמן קצר אני מגיע לבית שנראה לי מוכר ומריח שם ריח של כלבים, חתולים, פחד... ואיש אחד שנראה מוכר. פותחים לי את הפתח, ושמים אותי על שולחן. אני מביט סביבי מבולבל, והאיש הזה ממהר לדחוף לי לפה שני כדורים... הוא בודק אותי, ממשש לי את הגוף, וברגע שהוא מסיים אני מסתכל סביבי, מחפש משהו מוכר..
הו! הנה קופסה עם הריח שלי!! אני ממהר להסתתר בתוכה.
שוב מרימים אותי במינשא, שוב מזיזים אותי.. מרחיקים אותי מהמקום הזה... כמה שיותר רחוק.... זמן לא רב לאחר מכן, הרכב (אז ככה קוראים לזה?) נעצר, שם משחררים אותי לחופשי, ואני רץ יחד עם ההורים של יובל הביתה. מגיע לי משהו אחרי כל זה, לא?

יובל אומר שהוא ניצל את הזמן שלא הייתי בבית בכדי לסדר את צינור האיוורור של מייבש הכביסה אחרי שאתמול נתתי לו מכות וגרמתי לקרע בצינור, זמן קצר אחרי שאמא של יובל הוציאה אותי ממייבש הכביסה, כי היא לא רוצה שאשאיר שם שערות... מה שכן, יובל היה די מרוצה, כי אז הוא יכל לנקות את המייבש מבפנים ואת הלכלוך שהצטבר סביבו, שכולל גם שערות של חתול...  מממ.. אני לא זוכר מה זה הצינור הזה, ויובל לא רוצה להסביר לי, וגם לא ממש מעניין אותי מה קורה לפרווה העודפת שלי אחרי שמברישים אותי או שיובל מלטף לי את הפרווה בצורה שמורידה עודפים ממנה. זה פשוט נעים מדי מכדי שאביט לצדדים!

יצאתי החוצה לטייל, פתאום אני קולט מסר שכדאי להגיע הביתה כמה שיותר מהר! יללתי ופתחו לי את הדלת, ואני מוצא את יובל ליד התנור הפתוח, ממנו נודף ריח של דגים. לא ממש מעניין אותי שזה רק נוזלים מהדג, ויובל מנגב אותם. המשמעות היא אחת - אני רוצה דג!
אחרי שיובל מסיים, הוא נותן לי חתיכת דג, דבר שמשביע אותי לזמן קצר, ולאחר מכן הוא לוקח חתיכה גדולה של דג, חותך לחתיכות קטנות, ומערבב באוכל שלי. אני מוציא את חתיכות הדג, בין לבין אוכל גם מהאוכל שנגע בדג, וזהו, אני שבע...

טוב, נראה לי שיש לי כרגע דברים טובים יותר מאשר לעדכן את הבלוג... להתראות בקרוב...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל hatul אלא אם צויין אחרת