00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סינמסקופ

"נער קריאה", הביקורת


ב"נער קריאה" קייט ווינסלט עושה אמבטיה כי יש לה בעיה עם המקלחות

האם סרט שחצי השעה האחרונה שלו יפה ומרגשת, בעוד שהשעה וחצי שלפני כן היו בעייתיים ולא אחידים, יכול להיחשב סרט טוב? נשאלת כמובן השאלה האם לא נטשתם את האולם בשעה וחצי הראשונות. “נער קריאה" הוא יצור כלאיים משונה מאוד, לרגעים תמוה, לרגעים מכעיס, שמיכת טלאים של כוונות ואמירות שעשויה ברובה מחומר מגרד ואלרגני. רק מה: בסוף איכשהו הכל מתחבר ומצדיק את עצמו.
לסרט, המבוסס על הרומן של ברנהרד שלינק, יש שלושה חלקים. החלק הראשון מתרחש בגרמניה בשנות החמישים. קייט ווינסלט מגלמת כרטיסנית דהוית מראה שמנהלת רומן לוהט עם נער כבן 15. אח, זה סרט איכות כמו פעם: 20 דקות של סקס נונסטופ בין אשה בת ארבעים ומשהו ונער בין 15. ממש הטנגו האחרון בברלין. ומה האשה רוצה מהנער כדי להיכנס למצב רוח לאהבה? שיקריא לה ספרים. וכך הם גומעים ספרים ומנסים תנוחות. אבל לצופה היהודי בישראל כבר מאותתת נורית אזהרה לא נוחה: ברלין? 1958? אני ישר שואל את עצמי: איפה היו האנשים האלה בשואה? ואני מניח שגם סטיבן דולדרי הבמאי וגם דיוויד הייר התסריטאי רוצים שנחשוב ככה. ומכיוון ששמה הוא חנה אנחנו מצפים להגיע לרגע הגילוי הגדול בו יתברר לנו שהיא ניצולת שואה, ושהסקס עם הנער, ושעות הסיפור שלו איתה, הם הרגעים הראשונים של חום ואנושיות שהיא חווה מאז המלחמה. העור מצטמרר למרפע כשהמוח מדמיין מה הסיפור והטראומה שהאישה הזאת סוחבת איתה ושעליו היא מפצה בסקס הקייצי וחסר האחריות הזה. זה מה שאני חשבתי. ואז אנחנו קופצים כמה שנים קדימה. ומה מתברר? או, תלוי איך אתם מגדירים ספוילרים. אם אתם לא אוהבים לדעת מה קורה מעבר למערכה הראשונה של הסרט וכל ידיעה כזאת פשוט הורסת לכם את הצפייה בסרט אז א) אתם לא יודעים לראות סרטים. ו-ב) דלגו על הפסקה הבאה. לכל השאר: ספוילר הוא גילוי ההתרה, לא התסבוכת, ואת זה אני לא אעשה.
החלק השני של הסרט הוא החלק הכי מתסכל בו. כאן אנחנו מגלים שתי עובדות על הגיבורה שלנו, הגילוי שלנו חל במקביל לגילוי של הנער את העובדות האלה. זה תמיד רגע מסוכן בו הבמאי רוצה לתזמן גילוי של פרט, שאנחנו נדע אותו ברגע בו הגיבור מגלה אותו. שההפתעה וההלם שלנו יסתנכרנו להפתעה ולהלם שלו. הבעיה היא שכדי שזה יקרה אנחנו הצופים צריכים להיות במצב התודעתי של הגיבור. כלומר: בני 15. ומכיוון שאנחנו לא – וממילא "נער קריאה" אינו הסרט הראשון שאנחנו רואים בחיינו ומכיוון שיש לנו אישזהו היגיון, הרי שכבר בחצי השעה הראשונה של הצפייה אנחנו כל הזמן עוסקים בשאלות: מה הסיפור שלו? מה הסיפור שלה? לאן זה הולך? ואז כשהגיבור שלנו – שהוא בשלב הזה גבר צעיר שלומד משפטים באוניברסיטה וכבר לא תלמיד תיכון בתול ותמים – מגלה שהאשה בה התאהב היא בעצם נאצית. ושידיה כנראה מגואלות בדמם של מאות יהודים. הוא מגלה עליה עוד פרט בשלב הזה – אבל את זה כבר אשאיר לכם, בעיקר כי הגילוי הזה כה ברור מאליו: צריך באמת להיות ילד נאיבי, או צופה מנומנם, כדי לא להבין את מה שהוא מגלה ברגע המפנה המכריע של הסרט. אבל הנקודה של העבר הנאצי של הגיבורה שלנו - אסור לה להפוך בבחינת נקודת תפנית מפתיעה של הסרט, טוויסט, ספוילר. הסתרה של הפרט הזה היא שיתוף פעולה עם תחבולה עלילתית מאוד מאוד בעייתית של הסרט. לא שאני חושב שהיא אינה ראויה – מבחינה קולנועית, אידיאולוגית או אנושית – אבל זה סרט שדורש שהצופה המודע והבוגר צריך להיכנס לסרט בעיניים פקוחות וביקורתיות, ולא שיערימו עלינו בסרט המשווק כאירוטי ואז ימטירו עלינו דיון שנוי במחלוקת על אנושיות ומוסר, ועוד כשמשתמשים בשואה. הרי הרעיון הוא שבתחילה נשפוט את חנה כאדם, בלי לדעת דבר על עברה. האם לרומן שלה עם הנער יש משמעות שונה בין אם היא ניצולת שואה או נאצית שהרגה יהודים? ומרגע שגילה הגיבור את האמת על אהובתו הראשונה, האם עליו להמשיך להפגין כלפיה חמלה ואנושיות, או שעליו להפנות את גבו אליה?
השימוש בשואה, חוששני, לוקח סיפור עם רעיון אנושי מקסים ומפציץ אותו עם פצצת אטום שמחרבת כל סיכוי לדיון אמיתי באנושיות. זה לא כוחות. זה כמעט נצלני. כי לולא עניין השואה והנאציזם החומרים מהם עשוי "נער קריאה" דומים לשני סרטים אחרים שמאוד אהבתי: “הפצוע האנגלי" ו"השעות". זה בוודאי לא מקרי ש"נער קריאה" הוא סרטם החדש של התסריטאי והבמאי של "השעות" והוא הופק על ידי הבמאי והמפיק של "הפצוע האנגלי". המועמדות של הסרט לאוסקר על חשבון "האביר האפל", דבר שהפתיע אותי לפני שצפיתי בסרט, מתבררת אחרי הצפייה בסרט כהפגנת עקביות של חברי האקדמיה: כשם ש"השעות" היה מועמד וכשם ש"הפצוע האנגלי" זכה כך גם "נער קריאה" מקבל כעת את מקומו על דוכן המועמדים. כמותם זהו סרט על כוחה הגואל של האמנות. זו תימה נפלאה בסרטים. כוחן של מילים. הכוח המזכך של ההבעה המילולית, של היצירה האמנותית/הספרותית. גם ב"הפצוע האנגלי", סרט שאני נורא אוהב, הוצגה בפנינו דמות מאוד פרובלמטית מבחינת ההזדהות שלנו של מישהו שהוא אולי מרגל נאצי (רייף פיינס), אבל הסרט עשה את זה בתוך מארג שלם של דיון שנושאו נאמנות – עצמית, בין-אישית ולאומית ולכן הדמות ההיא היתה מרתקת. "השעות" עסק בכוח הטרנסצנדנטלי של המילים – על האופן שבו דברים שנכתבו בתקופה אחת ובמקום אחד אצל אדם אחד, משפיעים על שורה של דמויות במקומות ובתקופות אחרים. ב"נער קריאה" יש מניפולציה סכמטית ופשוטה, כמעט מכעיסה: אם תגלה דבר איום ונורא על מי שאתה אוהב, האם תמשיך לאהוב אותו? אולי עשה בחוכמה הבמאי שגם בתחילת הסרט, כשסיפור האהבה נפרש ללא קונטקסט, היה ברור שקורה כאן משהו פגום ואפל מאוד. כמובן שבשלב הזה אלה הטאבואים שלנו שמצפצפים לנו במוח – והרי רומן בין גילאים כאלה, אנחנו מורגלים, מקומו בכותרת הראשית שבעיתון עת מובלת האשה להארכת מעצרה (אל דאגה: מפיקי הסרט הבהירו בראיונות שגיל ההסכמה בגרמניה הוא 15. הכל כאן חוקי). ואז, אחרי שהמוח מתערפל מכל זה, הסרט לוקח אותנו בכלל למקום אחר. הרעיון טוב, הבנייה ערמומית מדי בשביל שנאמין לה שאינה נצלנית.
כאן כמעט והרמתי ידיים מ"נער קריאה". הגילויים שלו היו ברורים מאליהם ונדמה שהם רק מנסים לעורר בצופה בן-התרבות זעזוע. הם גם לא היו מאוד מעניינים לא מבחינה קולנועית ולא מבחינת הדמויות. כאן נחשפת חולשתו הגדולה של הסרט: דיוויד קרוס, שמגלם את הנער מייקל, צריך למשוך נתח ארוך של סרט ולהחזיק את העלילה על כתפיו – כשמולו ברונו גאנץ ולנה אולין – והוא חיוור וחלש כשחקן (בעוד ווינסלט מגלמת את הדמות לכל אורך 30 שנות הסרט, רייף פיינס מחליף את הנער בפאזה הבוגרת שלו).
ואכן, רק כשהסרט עובר לחלקו השלישי, בו מגלם רייף פיינס את הנער כשהוא כעת גבר בשנות השמונים (הסרט נפתח בפלאשבק מההווה של הסרט אל העבר שלו), רק אז כל חלקי הסרט מתחברים. זה המקום בו "נער קריאה" מתקרב בנשמתו דווקא ל"חיים של אחרים". החלק של הגאולה והתפקיד של המילים, האמנות והספרות בה. זה החלק שבו הסרט תפס אותי – הבימוי נהיה סוחף, המשחק מעודן, המוזיקה מרימת נפש והדיון המוסרי והאנושי במושגים של אשמה, כפרה וגאולה הופך מוצדק. היה צריך לעבור כמעט שני שליש של סרט שדי עיצבן אותי – למרות שהוא עשוי יפה, גם אם במובן המאוד המיושן של סרטי איכות אירופאים – כדי שאוכל להודות ש"נער קריאה", למרות הכל, הוא סרט שנגע לליבי.

פורסם ב"פנאי פלוס", 10.2.2009

"נער קריאה": כרטיסים ומועדי הקרנה
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יאיררוה אלא אם צויין אחרת