00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמנון כרמל - על עתידנות, טכנולוגיה, פילוסופיה והעולם הגדול

קיצור תולדות הזמן - על הדרכים היצירתיות למדידת הזמן

21/02/2009
קיצור תולדות הזמן

הרצון ליצור כלים למדידת זמן הוא שאיפה משותפת לכל התרבויות. להלן כמה מהשיטות הנפוצות למדידת זמן לצד שיטות אקזוטיות יותר

 

הזמן ריתק את בני האדם מאז ומעולם. אותו מימד נסתר שאי אפשר לראות אותו או לחוש בו, הפך להכרחי על מנת לשמור על קיום החברה האנושית. אנו מכירים רק חלק זעיר מהשיטות השונות למדידת הזמן, פשוט מכיוון שרובן המוחלט של תרבויות האנושות נעלם מבלי להותיר שריד או עדויות כתובות. אבל גם במעט התרבויות שאנו מכירים ברחבי התבל אפשר למצוא גיוון רב ורעיונות מקוריים ומיוחדים למדידת זמן, שהתפתחו במקביל באותן תרבויות..

רבים נוטים לראות את מחזוריות הזמן כמושלמת, ואפילו תולים בכך את הסדר המוחלט שהשליט אלוהים כזה או אחר. אלא שהיקום פועל בצורה אקראית גם כאשר מדובר בתופעות בעלות מחזוריות קבועה, כמו תנועת הכוכבים. הדרך שלנו למדוד זמן עוברת בשלושה מחזורים עיקריים – סיבוב כדור הארץ על צירו שיוצר את היום והלילה, הקפות הירח מסביב לכדור הארץ שיוצרות את החודשים (יש כמובן גם שיטות אחרות לספירת חודשים) והקפות מלאות של כדור הארץ מסביב לשמש שמעניקות את השנים. לכל אחד מהמחזורים האלו יש חישוב שונה ואף אחד מהם אינו מותאם מתמטית לגורם אחר, ואין בכך פליאה. אין לצפות מהטבע להתחשב ביכולות המתמטיות של האדם. חוסר האחידות הזה מוביל מצד אחד לשלל בעיות מורכבות מאוד הקשורות לחישוב הזמן, ומצד שני לדרכים מעניינות ומקוריות שפותחו בידי תרבויות שונות, במטרה להכניס קצת סדר בכאוס שמסביבנו.

שיטות הספירה

עד כמה שידוע לנו מדידת הזמן היא אחד הדברים המשותפים כמעט לכל התרבויות האנושיות מאז ומעולם. מדידת הזמן נעשית בדרך כלל באמצעות ספירה כלשהי – ימים, חודשים, שנים וגילוי מחזוריות שמאפשרת את הספירה הזו. לכן כדי להתחיל לדון בדרכים לחישוב הזמן, חייבים קודם כל לדון בדרך שבה אנו סופרים. קל להבין את הפשטות שבספירה לפי בסיס עשר – יש לנו עשר אצבעות בידיים ומאוד קל להשתמש בהן כדי למנות עצמים בעולם שסביבנו. כל ילד יודע לעשות זאת, ונתקלתי לא אחת גם במבוגרים שעדיין מבצעים חישובים פשוטים באמצעות האצבעות. אבל המקריות שולטת גם במספר האצבעות של האדם. לנו אמנם יש חמש אצבעות בכל אחת מהגפיים, אבל במהלך התהליך האבולוציוני נוצרו חיות שונות עם מספר `אצבעות` שונה. כך למשל לחולייתנים הראשונים היו שש, שבע או שמונה `אצבעות` בכל אחת מהגפיים שלהם, וקל לדמיין את המתמטיקה שלנו על בסיס שתים עשרה או שש עשרה לו ההתפתחות האבולוציונית שלנו הייתה שונה במעט.. הטבע שמסביבנו לא היה משתנה בעקבות כך כמובן, אבל דרך החישוב והספירה שלנו הייתה נראית אחרת.

למרות שלכל בני האדם יש עשר אצבעות בידיהם, לא כל התרבויות אימצו את אותן שיטות מתמטיות לספירה על בסיס עשר. כך למשל תרבות המאיה שבמרכז אמריקה השתמשה בשיטה לפי בסיס 20 (או בסיס ויגסימלי), כנראה משום שהם ספרו גם את האצבעות בידיים וגם ברגליים או שאולי משום שהם פיתחו שיטה לספור כל אצבע פעמיים. אצל הבבלים, שככל הנראה ירשו את שיטת החישוב מהאשורים ומהאכדים, השתמשו בבסיס 60 לספירה (בסיס סקסגסימלי). שרידים לחישוב לפי בסיס 60 נפוצים עד היום בחישוב השעות, הדקות, השניות והמעלות (והדקות של המעלות) במעגל. תרבויות אחרות כמו למשל בנפאל, הודו ובתרבויות נוספות השתמשו בבסיס 12 (בסיס דואודצימלי). זה נשמע כמו מספר מוזר למדי לאמץ, אבל עמים רבים השתמשו בשיטת ספירה של פרקי האצבעות באמצעות הבוהן כדי למנות 12 עצמים (נסו זאת בעצמכם ותראו כמה זה פשוט).

כשמדברים על בסיס 60, 12 או 20, הכוונה היא בין היתר לכמות הספרות ולחישוב יחידות לפי בסיס זה. כך למשל חישוב לפי בסיס 20 משתמש בספרות שונות לציון המספרים 0-19, ובשביל לספור "עשרות" משתמשים בכפולות של 20 במקום בכפולות של 10, וכך גם לגבי מאות ואלפים שהופכים ל"ארבע-מאותים" (20 כפול 20) ו"שמונת-אלפיים" (20 כפול 20 כפול 20). כשמחשבים לפי בסיס 12 או 60 החישוב יהיה כמובן שונה לחלוטין. מבלי להיכנס לעקרונות מתמטיים משעממים, די לומר כי היתרון הגדול של בסיס 12 ובסיס 60 מתבטא בחלוקה הנוחה יחסית למספרים רבים יחסית. 12 מתחלק ב- 2, 3, 4, ו-6 לעומת המספר 10 שמתחלק רק ב- 2 ו-5. עובדה זו הופכת את המספר 12 (ואף יותר מכך את המספר 60 מסיבות דומות) לקל יותר לחישוב שברים כמו שלישים, רבעים ושישיות. במילים אחרות, אם יש לאיכר יחידה של 12 תפוחים, יהיה לו קל לחשב כמה זה חצי, שליש, רבע ושישית והתוצאה תתקבל בתפוחים שלמים, בניגוד לחישוב לפי בסיס 10 שיאלץ את האיכר לחתוך את התפוחים באופן לא נוח כדי ליצור חלוקה שווה, אלא אם הוא מעוניין בחצי או בחמישית מהכמות.

עד היום אנו משתמשים בחישוב לפי בסיס 12 לחישוב שעות היממה, שיטה ששורשיה בתרבות המצרית העתיקה, שפיתחה את שעוני השמש הראשונים. חיזוק נוסף לחשיבות המספר 12 מגיע ממקור אסטרונומי – הירח מקיף את כדור הארץ כ-12 פעמים בשנה. אנו רואים עדויות נוספות לבסיס 12 במילים "אחת עשרה" ו"שתים עשרה" בשפות ההודיות-אירופאיות. שמות מספרים אלה שונים מהותית משמות המספרים בשיטה העשרונית. כך למשל אומריםEleven  ו- Twelve  ולא Oneteen ו- Twoteen, עם הסיומת teen כפי שנוהגים בשאר המספרים. בנוסף יש מילים מיוחדות שהומצאו למספר 12– Dozen ובעברית – תריסר, המסמלות את חשיבותו.

כדאי לשים לב גם לאפס. אנו משתמשים כיום בלוח השנה הגרגוריאני כדי לספור שנים לפי השיטה העשרונית, אבל אנו נתקלים בבעיה מהותית במדידת הזמן, שכן השנה הראשונה למניין הייתה `שנת אחד` ולא `שנת אפס`, פשוט משום שהמונח אפס כלל לא היה ידוע בעת ההיא. מושג ה`אפס` התפתח במאה השישית בהודו, משם עבר אחרי כמאתיים שנה לערבים והגיע לאירופה רק במאה ה-11. אם אנחנו רוצים באמת לדייק בספירת תאריכים מתחילת הספירה או לפני הספירה, צריך לזכור להוסיף שנה נוספת.

כיוון שהדרך שבה אנו מחשבים את הזמן התפתחה באופן שונה בתרבויות שונות, אנו מוצאים ערבוביה שלמה בדרך שבה אנו מחשבים את הזמן בהווה – אנו סופרים 60 שניות בדקה ו-60 דקות בשעה, אבל 12 שעות ביום ו- 12 שעות בלילה וגם 12 חודשים. אבל בעוד שהשעות הן עניין של חלוקה שרירותית שנקבעה בידי האדם, 12 החודשים הושפעו בין היתר ממחזור הירח. בכל חודש יש בערך שלושים יום ובכל שנת שמש – בערך 365 יום (כפי שאסביר בהמשך), אבל גם זה נתון אסטרונומי ולא נקבע בידי בני אדם. ולעומת כל אלה את מניין השנים אנו סופרים לפי השיטה העשרונית – השנה נכון להיום היא 2008, ואנו מייחסים חשיבות מיוחדת לכל מאה שנה ולכל אלף שנים (ראה חגיגות המילניום).

 

`שנת שמש` ו`שנת ירח`

אם כן, תרבויות שונות הותירו את חותמן על הדרך שבה אנו מודדים את הזמן, והדבר יוצר בלבול גדול, אבל בכל זאת יש כמה דברים שהם אוניברסליים. באזורים שבהם עונות השנה נבדלות זו מזו בצורה מובהקת, ניתן לספור בקלות יחסית כמה ימים עוברים בין חורף אחד למשנהו. (באזורים הטרופיים קשה מאוד להבחין בין עונות השנה, שכן מזג האוויר כל הזמן חם ולח). זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש נקרא, אם כן, `שנת שמש`.

ניתן גם למדוד את `שנת הירח`. תרבויות רבות אימצו את המעקב אחרי חודשי הירח כדי לקבוע את חלוף הזמן. קל לראות מה מצבו של הירח ואת ההשתנות שלו מיום ליום, ויחד עם סימנים אחרים הניכרים בטבע, כמו: עונות השנה, גשמי מונסון, נדידה של חיות, פריחה של צמחים וכו`, ניתן בקלות יחסית לראות את הקשר שבין מחזור הירח לבין מדידת הזמן על פי סיבוב כדור הארץ סביב השמש. `שנת ירח` נהוגה בסין הקיסרית, בלוח השנה היהודי והמוסלמי ובעוד חברות רבות שעל חלקן ארחיב בהמשך. אלא שלמרות שהסידור הזה נשמע נוח ופשוט, הוא אינו מדויק. לירח נדרשות 29 וחצי יממות כדי להקיף את כדור הארץ, או ליתר דיוק 29.53059 ימים. ומכאן ש`שנת ירח` אורכת בערך 354 יום. לעומת זאת `שנת שמש` אורכת 365 יום, 5 שעות, 48 דקות ו-45.96768 שניות (או במילים אחרות, 365.242199 יום). המספרים הלא שלמים האלה מקשים מאוד על המדידה והחישוב, וכשמנסים להתאים את שנת הירח לשנת השמש נוצרת סטייה בעייתית של כ-11 יום. חוסר הסנכרון בין שנת השמש לשנת הירח, וחוסר הדיוק של הקפת הירח את כדור הארץ והקפת כדור הארץ את השמש גרמו ל`כאב ראש` נורא לזקני השבט ולכוהנים כמעט בכל תרבות ותרבות בעולם. מי שניסה להיעזר בירח כדי לספור חודשים, מצא עצמו עם שנה קצרה מידי בערך בשבוע וחצי. ומי שניסה לספור ימים של `שנת שמש` נאלץ להסתפק בלוח שנה לא מדויק. היה צריך להמציא דרך לספור חודשים תוך התעלמות מהירח, שכביכול נותן סימנים ברורים כל כך למדידת הזמן.

תרבויות שונות אימצו גישות שונות כדי לפתור את הבעיה. כאמור, דרך אחת היא התבססות על `שנת שמש` ויצירת לוח שנה המבוסס על 365 יום בשנה. 365 הוא המספר השלם הקרוב ביותר ל`שנת שמש`, אבל עדיין משאיר בערך רבע יממה בכל שנה שיש לתת לה פתרון. פרופ` סטיבן ג`י גולד כותב בספרו "תהפוכות המילניום" על שתי שיטות מעניינות שנוצרו בדרך זו: "חברות רבות התבייתו, כל אחת בפני עצמה, על הרעיון של חלוקת 360 ימים ליחידות שוות (18 "חודשים" בני 20 ימים כל אחד אצל בני מאיה, שוחרי המספר עשרים; 12 חודשים קרויים בשמות חדשים, בני 30 יום כל אחד, אצל המהפכנים הצרפתים בלוח השנה שכוננו ב- 1792 על יסוד טיהור מוחלט של השטח והתחלה מחדש) – ובהמשך לכך הכרזה על חמישה ימים מיוחדים לעיגולה של השנה (שנראו כבישי-מזל במיוחד לבני מאיה, אבל כסיבה גדולה למסיבה ארוכה לצרפתים). יפה למדי, ועדיין נותר לנו לטפל בתוספת הטורדנית ההיא של רבע יממה בכל שנה. לכן הוסיפו הצרפתים עוד יום מיוחד, שישה בסך-הכל, אחת לארבע שנים".

כדי לפתור את רבע היממה החסרה, פיתחו תרבויות שונות כל מיני שיטות, אשר אחת הנפוצות שבהן היא השנה המעוברת – הוספת יום, כמה ימים או חודש שלם אחת לכמה שנים. הרעיון פותח בסין הקיסרית, וגם בבבל, ובעקבותיהם הוסיפו היהודים חודש שלם אחת לכמה שנים (אדר ב`). אבל גם זה לא פשוט כמו שזה נשמע. בלוח השנה היהודי יש לעבֵּר שבע שנים מבין כל תשע עשרה כדי לשמור על דיוק מקסימלי, ולכן היהודים מעברים כל שנה שלישית, שישית, שמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה בכל מחזור של תשע עשרה שנים. כמנהג היהודים, יש לכך אפילו קיצור בגימטריה – גוחאדז"ט. המוסלמים, לעומת זאת, לא משתמשים בשיטה של שנים מעוברות, ולכן מספר הימים בשנה נותר קבוע ותואם ל``שנת ירח``, והשנה שלהם קצרה יותר משמעותית מ`שנת שמש`. זו הסיבה שהחגים המוסלמים נעים בהתמדה לאחור על פני השנים – `שנת הירח` שבה הם משתמשים פשוט קצרה יותר מ`שנת השמש`, שלפיה מודדים את הזמן בעולם המערבי.

לוח השנה הגרגוריאני

זו הזדמנות מצוינת לדון בהיסטוריה של לוח השנה הגרגוריאני, שבו משתמשים כיום בעולם המערבי. יוליוס קיסר פיתח את הלוח היוליאני שקרוי על שמו. לוח השנה היוליאני החליף את לוח השנה הרומאי שהיה נהוג לפני כן ברחבי האימפריה הרומית והיה לוח שנה ירחי, שבו 355 ימים בלבד. על פי לוח השנה היוליאני השנים חושבו כבנות 365 יום ורבע בדיוק, על ידי ספירת 365 ימים בשנה והוספת יום אחד בכל ארבע שנים (שנה מעוברת). אלא שכאמור אורכה של `שנת שמש` קצת יותר מ-365 ורבע יום. יש עוד בערך אחת עשרה דקות וארבע עשרה שניות בשנה שלא נותר להם מענה. זה נשמע זניח, אבל מדובר על שבעה ימים בכל אלף שנה. מכיוון שהחברה האירופאית ייחסה חשיבות גדולה לתאריכים כמו העשרים ואחת במארס, שהוא יום שוויון האביב, ומכיוון שלוח השנה התרחק יותר ויותר מיום זה ומתאריכים חשובים אחרים בחלוף מאות השנים, נדרש הוותיקן למצוא פתרון לעניין. האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר הקים לקראת סוף המאה ה-16 ועדה שתבחן את נושא לוח השנה. הוועדה שהקים גרגוריוס הציגה פתרון מדויק ויעיל, גם אם אינו ממש פשוט, שמשמש אותנו עד היום. באופן חסר תקדים נמחקו בשנת 1582 עשרה ימים מלוח השנה, כדי להתאים את הסטייה שנוצרה למצב השמש והטבע. תחשבו על הסיוט הלוגיסטי הכרוך בכך (גביית מיסים, חישובי זמנים להובלה של סחורות, חישובים חקלאיים וכו`), ועל העובדה שהיה צריך להחיל את לוח השנה החדש בכל רחבי אירופה שהייתה מחולקת למלכויות, נסיכויות ושבטים רבים מאוד באותם הימים. האנגלים למשל ראו בלוח השנה החדש מזימה אפיפיורית והמשיכו להשתמש בלוח היוליאני הישן עד שנת 1752, אבל עד אז כבר נוספה יממה נוספת, כך שהם נאלצו להשמיט לא 10 אלא 11 יממות מלוח השנה. רוסיה אימצה את לוח השנה הגרגוריאני רק בשנת 1918, והכנסייה האורתודוכסית המזרחית עדיין לא השלימה עם לוח השנה הגרגוריאני עד עצם היום הזה.

גרגוריוס אמנם פתר באמצעות מחיקת הימים את הסטייה בלוח השנה שהצטברה עד אותו התאריך, אבל היה עליו גם ליצור לוח שנה מדויק מעתה והלאה. לשם כך הוחלט על שנה מעוברת אחת ל-4 שנים (29 בפברואר), כפי שנהוג היה בשיטה היוליאנית, וכדי להוסיף דיוק בשביל לטפל באותן 11 דקות חסרות בכל שנה, הוחלט להשמיט את השנה המעוברת בגבולות מאה, אחת למאה שנים, אבל להשיב אותן בגבולות מאה שנחלקת ל-400 ללא שארית. זה נשמע מסובך, אבל זהו לוח השנה הגרגוריאני בו כמעט כולנו משתמשים כיום. הוא עדיין משאיר חוסר דיוק מסוים – יממה אחת כל כ- 2,800 שנה, אלא שזה מדויק מספיק לרוב צרכיהם של בני האדם כיום.

חישובי זמן אקזוטיים

אל לנו לשכוח שלוח השנה הגרגוריאני אינו הדרך הבלעדית לחישוב זמן. כמעט כל חברות האדם באשר הן פיתחו שיטה כזו או אחרת לחישוב הזמן, ועד כמה שידוע לנו, כך היה המצב עוד מן התקופה הפרהיסטורית. הנה כמה דוגמאות מעניינות לחישובים שונים למעבר הזמן בקרב תרבויות שונות:  

שבט הברסנה (Barasna) הוא שבט זעיר שמונה כיום רק כ- 300 איש ומתגורר ביערות האמאזונס בברזיל. הם נוטים לראות את מעבר הזמן בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. הדת שלהם גורסת כי העולם הספיריטואלי מתקיים לצד העולם המציאותי. במקום מעקב אחרי מיקום השמש או הירח, הם עוקבים אחרי מעבר הזמן בין היתר באמצעות קבוצת כוכבים שהם קוראים לה "זחל יגואר" (אותה קבוצת כוכבים ידועה בעולם המערבי כקבוצת `עקרב`, מה שמראה שתרבויות שונות אימצו רעיונות דומים, אך כינו אותם בשמות שונים). אנשי שבט הברסנה גרים באזור טרופי ועונות השנה כמעט ואינן מורגשות בו, ולכן הם מצאו פתרון יצירתי אחר למדידת הזמן. בתקופה שבה קבוצת הכוכבים "זחל יגואר" מופיעה גבוה יותר ויותר בשמיים, מתרבים הפרפרים והעשים, והזחלים שלהם בוקעים ויוצאים לחפש מזון. בני השבט מאמינים ש"זחל יגואר" הוא `האב` של כל הזחלים ואחראי באופן ישיר לגידול בכמות שלהם. הקשר הישיר בין כמות הזחלים להופעת מערכת הכוכבים, או במילים אחרות הקשר בין העולם הספיריטואלי לעולם המציאותי, מוכיח את עצמו כקבוע שנה אחר שנה. בעיניהם של אנשי שבט הברסנה מדובר במשהו כמעט מדעי – סיבה ותוצאה. שיטות אלה לחישוב הזמן חיוניות כדי למצוא מקורות מזון ולשרוד בסביבה הקשה שבה מתגוררים אנשי שבט זה.

דוגמה אחרת ניתן למצוא בשבט המורסי (Mursi) בדרום מערב אתיופיה. שבט זה משלב מזה אלפי שנים חקלאות מסורתית וחיי נדודים. הם שותלים צמחים ונודדים מגדות הנהר למעמקי היער בזמנים קבועים. לאנשי השבט אין לוח שנה מדויק במובן המקובל. הם אמנם נוהגים לחשב את לוח השנה על ידי מחזורי הירח, אלא שהם סופרים 13 מחזורי ירח ולא 12 ומתאימים את התאריכים באמצעות תצפיות. במילים אחרות הם יודעים בערך מה התאריך, אבל התאריך עובר התאמה לטבע. זקני השבט בוחנים היטב מתי פרחים מסוימים פורחים, מתי ציפורים מזן מסוים מתחילות לנדוד ובאמצעות תצפיות אלו ואחרות עורכים התאמות כדי לשמור על דיוק בלוח השנה שלהם. הם עוקבים לא רק אחרי הירח, אלא גם אחרי כוכבים מסוימים, וכשכוכבים אלו `שוקעים` (לפי האמונה שלהם, הכוכבים נמסים משום שהם שוקעים יחד עם השמש), כלומר מופיעים בגובה נמוך יותר ויותר בשמים עד שהם נעלמים מהעין, הם יודעים שהנהר עומד להיות מוצף ושהגיע הזמן לנדוד. הם סופרים את הזמן באמצעות ספירת `ברגו` (Bergu) – משהו שניתן לראות בו חודש לפי מופע הירח, אבל כאמור זה לא מדויק. הם אמנם יודעים למשל כי בברגו אחד הם שותלים את הצמחים ובברגו שמונה גשמים עזים מגיעים, אבל איש אינו יודע בדיוק מה מספר הברגו כרגע, משום שזה תלוי במצב הטבע שמסביב. הם משתמשים בתאריכים לציון אירועים בעבר או בעתיד, אבל אין להם תאריך מדויק להווה.

שיטה שונה למדידת זמן ניתן למצוא בשבט ההופי (Hopi) – ילידים אמריקאים שמתגוררים באריזונה של היום. אנשי ההופי פיתחו שיטה מדויקת לתאריכים באמצעות שימוש בתוואי הנוף. לוח השנה שהם פיתחו מגיע לרמות דיוק מרשימות למדי, למרות שהם עדיין סוטים משנת השמש המדויקת בכיומיים או שלושה בשנה. לפי המסורת שלהם, הם נמצאים במרכז העולם (כידוע, הם לא היחידים שפיתחו חשיבה שכזו). הם ראו בכל יום כיצד השמש שוקעת מאחורי ההרים שבמרחק, ומדדו את הזמן באמצעות המיקום שבו שוקעת השמש באופק. כך למשל, כששקעה השמש בפסגת הר אחד, ידעו זקני השבט כי התאריך הוא 17 בדצמבר. פסגת הר אחר הצביעה על תאריך אחר, וכך ניתן היה לדעת מה התאריך המדויק בכל יום לפי מיקום השמש בזמן השקיעה. לבני ההופי היה מחזור טקסים מורכב שלפיו בוצעו בתאריכים השונים ריקודים מסורתיים, מירוצים, טקסים דתיים ועוד, וכל זאת על מנת לשמור על יציבות העולם ולהבטיח שהגשם יגיע במועדו.

ריצ`רד דוקינס טבע את המונח "מם" (Meme) בספרו המהפכני והמפורסם – "הגן האנוכי". מם הוא יחידת מידע שמשתכפלת בצורה לא ביולוגית. כך למשל בדיחה היא סוג של מם. אם הבדיחה לא מצחיקה, איש לא יספר אותה והיא תיעלם מהזיכרון האנושי. אבל אם הבדיחה מוצלחת, היא תעבור מפה לאוזן, וכיוון שאנשים לא מספרים את הבדיחה מילה במילה, היא גם תעבור שינויים מידי פעם. אם השינויים יהיו מצחיקים עוד יותר, השינוי יתפוס ויהפוך לחלק מהבדיחה וכן הלאה. כך שלמעשה יש כאן אבולוציה מסוג שונה – אבולוציה של רעיונות ומידע. מדידת הזמן היא  גם סוג של מם – תרבויות שונות פיתחו שיטות שונות, כאשר הרעיונות הטובים ביותר שרדו ועברו מדור לדור ומתרבות אחת לאחרת תוך שהם צוברים שינויים ושיפורים עם חלוף הזמן. התוצאה הסופית נכון להיום היא שילוב של הרבה מאוד רעיונות שונים שהתפתחו במקומות שונים על פני העולם הישן. בפעם הבאה שאתם מסתכלים על התאריך היזכרו בעדויות האילמות האלה לכל אותן תרבויות עתיקות שברובן כבר נעלמו מהעולם.

 
**********************************************************************************
 

 אם נהנתם ממאמר זה, ייתכן ותמצאו עניין גם במאמרים הבאים:

* המצאת הגלגל והשפעותיה על האנושות

* סופם הטראגי של האבוריג`נים בטסמניה

* על הרפתקאותיו ותגליותיו של קפטן קוק - על הספר "קווי רוחב כחולים"

* מהפכת הדפוס ומהפכת המידע והשפעתם על מהפכת המדע

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמנון כ אלא אם צויין אחרת