1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

עוד חוזר הסיפור (לשבת)

והפעם בפינתנו סיפור לשבת, סיפור חדש על נפתולי הגורל, אהבה נואשת ושמחה גדולה.

וכמובן, גם מוסר השכל בצידו.

ומה יותר טוב מקריאת סיפור לשבת ביום שישי בצהרים?

 

כמו בכל סיפור, גם לסיפור זה יש גיבור, אלא ששמו של הגיבור חסוי מטעמי בטחון שדה. מכיוון שהשימוש בשמות בדויים כבר מיצה את עצמו בסיפורים הקודמים לשבת, אסתפק הפעם בלקרוא לגיבור מ.

למ. הייתה אהבה גדולה – אהבה לצבא ולמדים,  לנשק ולביטחון. (האם מרגישים שגם את הרשימה הזאת אני כותב בזמן שרות מילואים, בתקופת ההמתנה?)

מ. היה גבר מרשים. אמנם לא היה גבוה וגם לא שרירי, אבל מ.  הקפיד תמיד לגלח את ראשו, להרכיב משקפי שמש כהים במיוחד (בפנים או בחוץ, בימי שמש ובימי גשם) וגם המגפיים עם העקבים הגבוהים סייעו לו לטפח את תדמית הגבר המרשים.

 

איתרע מזלו של מ. ובצעירותו הוא סווג כבעל פרופיל נמוך, רק בשל אסתמה קלה (שאותה ניפח היטב ע"י פרוטקציה קלה אצל רופא המשפחה). שרותו הסדיר של מ. ארך כשנה וחצי אותן בילה בתפקיד הנחשק של מש"ק משמעת ביחידה עורפית.  במסגרת תפקידו עסק מ. רבות במתן אזהרות על צחצוח וגילוח לקויים, אך למרבה הצער, דווקא כשהתחיל לחשוב על קריירה כרס"ר משמעת (ואפילו התחיל לגדל זקן) נאלץ מ. להשתחרר מהצבא בטרם עת בזכות קשריו הטובים אצל הרופא.

 

כפי שציינתי בתחילת הסיפור, למ. הייתה אהבה לצבא ולביטחון ויותר מכך למדים ולנשק, ולכן ניסה להתקבל לשב"כ. משום מה הפרוטקציה אצל רופא המשפחה לא סייעה כאן ועל כן מ. פנה לעדיפות השנייה שלו – עבודה כמאבטח במסעדה.

 

הימים היו ימי הפיגועים הגדולים וכל מסעדה שכיבדה את עצמה התהדרה במאבטח שישב (או עמד) בפתח ופשפש בכליהם של האורחים.

מ. הצליח בקלות יחסית להתקבל לעבודה כמאבטח במסעדת סטייקים מכובדת אך מהר מאוד החלו הלקוחות להתלונן כי הבדיקות הביטחוניות שהוא עורך ארוכות מדי, קפדניות מדי ונוטות להיות פולשניות.

לאחר מספר אזהרות ממנהל המסעדה, שמ. לא שעה להן מכיוון שלדבריו "הביטחון קודם לכל", פוטר מ. מעבודה זו.

מ. לא התייאש ופנה לחברו מנוער ש. שהיה ראש צוות בכיר בחברת אבטחה (וניקיון) יוקרתית. למרבה הצער, הסתבר למ. כי ש. הוא אמנם ראש צוות בכיר בחברת אבטחה (וניקיון) יוקרתית, אבל הוא אינו ראש צוות אבטחה אלא ראש צוות (וניקיון).

מכיוון ש"כל עבודה מכבדת את בעליה", אך יותר מכיוון שהחברה בכל זאת הייתה חברת אבטחה (וניקיון) יוקרתית,  קיבל מ. את העבודה לצידו של ש. כסגנו ויד ימינו.

למען האמת מ. לא כל כך העריך את אמנות הספונג`ה, אבל בעידודו וסיועו של ש. הוא התמקד בצד הביטחוני של העבודה – כלומר הוא ערך את התחקירים הביטחוניים המקיפים לצוות המנקות (רובן ככולן עולות חדשות ממדינות חבר העמים לשעבר).

למותר לציין שמ. לא וויתר על המדים, האקדח, משקפי השמש והקרחת וכשהיה יוצא לבלות בערב נהג לספר לכל העולם (אך לא לאשתו, מכיוון שלא היה נשוי) על מעלליו הביטחוניים החשאיים שהשתיקה יפה להם (אבל באמת).

מעולם בתולדות חברת האבטחה (והניקיון) היוקרתית לא נשפכו כל כך הרבה מילים על דברים שהשתיקה בהחלט יפה להם!

 

כך חלפו  להם (ביעף) תשרי וחשוון, כסליו וטבת וגם שבט היה והלך, וכשנכנס אדר (ועלה ניחוח מהפרדסים) קיבל מ. את ההזדמנות הגדולה לה הוא ציפה כל חייו (או לפחות מאז שהתחיל לעבוד בחברת האבטחה (והניקיון) היוקרתית) – עבודת ניקיון במשרד של לא אחר מאשר מר יובל רבין, בנו של ראש הממשלה המנוח.

 

כששמע מ. על העבודה החדשה, פנה כולו נרגש (עד כדי הסרת משקפי השמש) אל ש. ודרש ממנו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים להיות ראש הצוות האחראי על הניקיון והאבטחה של (משרדו של) מר רבין.

מ. הנרגש הבטיח כי האבטחה (והניקיון) שאותם יספק יהיו טובים בהרבה ממה שהשב"כ סיפק.

 

אך גם ש. לא היה מוכן לוותר על ההזדמנות החד-פעמית שנפלה לידיו ולאחר דין ודברים הוחלט כי מ. וש. יכהנו ברוטציה כראשי צוות האבטחה (והניקיון) של (משרדו של) מר רבין.

ולא היה אושר גדול יותר למ. וש. באותו חודש אדר מאשר להיתקל באקראי במר רבין, לשמוע ממנו בקשה כלשהי ולענות לו – "מר רבין, בשמחה!"

 

ומוסר ההשכל הוא די ברור...

"מ. ש. נכנס אדר, מר רבין בשמחה."

 

(ועוד מוסר השכל קטן... לא כל קרח חמוש במשקפי שמש ובאקדח הוא בהכרח סוכן שב"כ)

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת