00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ארבעים ודקה

שבריריות

בימים הלא רבים בהם מזג האוויר סוער בחוץ, הרוח משתוללת ושורקת, הגשם מצליף בחלונות והברקים מפלחים את השמים כמו פלאשים בוהקים – אני מרגישה חשופה ופגיעה. משהו בסערה המתחוללת בחוץ מפחיד אותי.

 

למרות מוחי המתסרט, אין לי הרבה פחדים קיומיים. אני לא משקשקת בכל פעם שמישהו יוצא לכביש או לצבא, אני לא חושבת על אסונות טבע אפשריים, אני לא פוחדת להסתובב בלילה בחושך  וכו` וכו`, אבל הסערה מפחידה אותי. פתאום אני מרגישה את קירות הבית כאילו היו עורי והוא חשוף ועירום ונתון לפגעי מזג האוויר.

 

החלונות מוגפים אבל כשאני שומעת את שריקות הרוח, אני חשה צינה מחלחלת במורד עמוד השידרה שלי ולשניה נדמה לי שעוד שניה היא עוקרת את קירות הבית, מעיפה את הגג ופורצת אל גבולותיי, מותירה אותי רועדת וחשופה.

 

הרעמים מתגלגלים בשמיים כמו avalance (מפולת שלגים) הרסני, ולי נדמה כמו עוד שניה הכול מתמוטט תחתיי כמו מגדל קלפים שברירי. פתאום כל מה שנראה היה בטוח ויציב ומגונן הפך דקיק ופריך ובעל ממשות חמקמקה.

 

אני נכנסת למיטה החמה, מתכסה בפוך עד הסנטר, מתחפרת ומתכרבלת, עוצמת עיניים ומנסה לא לשמוע כלום, לא לחשוב כלום ורק ליפול לזרועותיהם של חלומותיי הצבעוניים.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

73 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דקה לארבעים אלא אם צויין אחרת