00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

המשך הוידוי

דנדן יקירתי,

 

סיפור קצר אינו יכול להכיל הרבה, סיפור קצר מטבעו יש לו התחלה, סוף ובאמצע אמירה תמציתית ביותר או מרומזת.

ברור לנו שהדמויות והעלילה הרבה יותר מורכבות ממה שהסיפור הקצר יכול להכיל.

בספר לעומת זאת, ניתן לפתח את הדמויות להעמיק אותן, אפשר להרחיב את העלילה ולעשותה מורכבת יותר אבל עדיין התבנית רק יותר רחבה אך עדיין חסרה.

בסרט אפשר לעשות כל זאת והרבה יותר, אפשר להתמקד על נושא, אפשר להראות גם תמונות תקריב. אחד האפקטים המשמעותיים ביותר בקולנוע זו המוסיקה, המוסיקה מכניסה אותך לאוירה הנכונה ומכינה אותך לאירוע העומד להתרחש, אם עומד להתרחש אירוע מכונן בחיי גיבור הסיפור, אתה לא יכול להחמיץ אותו, או שהמוסיקה או הקלוז-אפ יודיעו לך, טו טורו טו טורו טו, תתכונן זה מגיע.

 

 

לסיפור מהחיים  יש רק התחלה, הדמויות מורכבות ומסובכות הרבה יותר ממה שניתן לפרוש על הנייר. או על הצלולויד, האירועים קורים במקביל, בעירבוביה ללא הדגשים ללא קלוז-אפס, בלי מוזיקה, בלי קליימקס.

 

לך תדע מתי חלפה על פניך רכבת חייך בעוד אתה היית עסוק כל כולך בדבר חסר כל ערך.

(יורשה לי להשתמש כאן במטאפורה השאולה מהכותרת של חיבור שכתב שולי בני הבכור בהיותו תלמיד בעממי, "סיפורו של מנהל בכיר בבית חרושת לאסלות").

 

אחרי הקדמה כל כך ארוכה אחזור לוידוי הקטן שלי. קיבלתי תגובות רבות לסיפור הוידוי הראשון שלי, תגובות מרגשות מאוד המבקשות כמעט כולן לסיים את סיפורי הקטן בהפי-אנד, להביא מזור לנפשי הדואבת עדיין ולהחזיר את השלווה גם לנפשכם המסוערת.

 

 

צר לי חברים יקרים, היריעה הרבה יותר רחבה, העלילה הרבה יותר מורכבת, הנפשות הרבה יותר מסובכות

ואני, לא מחמת אמירת חצי אמת, רק  מאי הרצון להלאות אתכם בפרטי נפתולי חיי הבלתי נחשבים לא התוודיתי עד תום (בשתי משמעויות המילה.) תודה על עצותיכם הבאות מלב כן, אך בהמשך תבינו שהחיים אינם סרט...

 

את חיי אני פורש ופורס אט אט בבלוג זה, לפני נכדתי ולפני כל דורשי שלומי וטובתי, המשך הוידוי שלי יחשוף עוד רובד מחיי אך אינו מתיימר לספר יותר מעוד קטע מלהאיר עוד פינה ותו לא.

ואפזר עבורכם מספר אבני דרך בשביל הפתלתול של הסיפור כדי שלא תלכו לאיבוד חלילה.

 

 

David and Bat Sheba by Jan Massys

 

בסיפור הידידות התמים עם ידידתי הסטודנטית, מתעוררות מספר תהיות:

  • האם מסתתר כאן "סיפור אהבה" בלתי ממומשת?
  • האם בסיפור "התמים" לכאורה יש את מוטיב סיפור אוריה החיתי  ודוד ובת שבע?
  • מפני מה הסתתר המספר בחדרי חדרים? מהאלמנה? מעצמו? ממצפונו? אולי נבהל מפני התגשמות תפילה כמוסה? ואולי הסתתר מזעמו של צדק עליון שאין סודות מלפניו?.
  • המספר אוהב את אשתו את משפחתו את חייו וגם את חברתו האסורה, אם ימלא את חובתו החברית הוא יעשה בחירה שהוא יודע לאן תוביל, ואם יברח מחובתו החברית גם כן יעשה בחירה, ואיזו היא הבחירה הנכונה?
  • ולאחר שעשה את ה"בריחה" מחובתו, האם הבחירה הייתה בידו? או שמצא עצמו קירח מכאן ומכאן, והחיים בחרו בשבילו? יש אמירה באידיש משהו כמו "דער מענטש טראכט און גוט לאכט"  תרגום: האדם מחשב ואלוהים צוחק.

      בסוף גיבורינו מצא עצמו לא עם זו ולא עם זו.

 

בסיפור החיים, הסוף מגיע רק כאשר הסוף מגיע, כך שסיפור חיי עדיין נמשך, לעומת זאת יש סוף טוב לסיפורי הקצר, עבורכם במיוחד.

 

לאחר גירושי נפגשו גרושתי וחברתי האלמנה באירוע כלשהו והן הפכו להיות ידידות קרובות ממש ושמרו על קשר טוב, אני בעוונותי הייתי עוד אחד מנושאי שיחות הנפש שלהן.

גרושתי עליה השלום גילתה את אוזני שחברתי האלמנה הודתה באהבתה אלי, היא לא נפגעה בגין "בריחתי" מחייה היא הבינה בדיוק על מה ולמה והיא כיבדה אותי על כך. מי שצריך היה למחול לי הוא מצפוני בלבד, אני לא ביקשתי מחילה והוא אף פעם לא הצטיין ברחמיו הרבים אלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת