00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סוס עם כתם על המצח

זה פשוט מדבק!

אתמול בערב.
הופעה של קיצו בבאס בירושלים.
שוב מנצל הזדמנות שלהקה שאני אוהב מופיעה בבירה כדי לגרור את אחותי להופעה. האם זה יצליח כמו בפעם הקודמת? עוד נראה...

את קיצו אני רוצה לראות כבר מאז אינדי-נגב.
כשאני התלוננתי לאחר הפסטיבל שלא פגשתי אף הרכב חדש שהפיל אותי, אז אנשים מיד אמרו לי, אבל היו את האלה עם הג`ינג`ית נו איך קראו להם... קיצו!
מסתבר שנכנסתי לפסטיבל בדיוק כשהם סיימו ולא זכיתי לראותם.
השבחים השוו לאיטליז, דיברו על ניחוחות של רדיוהד, ואני מצידי נכנס למייספייס ושומע בעיקר את פורטיסהד. ומה רבה שמחתי, הרי פורטיסהד במיוחד מאז האלבום האחרון הן אחת האהבות הגדולות שלי :). אבל רגע מה זה?! אההה יש כאן גם עברית! טוב אני כבר חייב לרוץ לראות אותם לייב.
אז לאחר שפעם אחת כבר פיספסתי אותם. הפעם לא הרשתי לעצמי לוותר.

אנחנו מגיעים לבאס כרבע שעה לאחר השעה הרשמית. תוהים האם הירושלמים ינהגו כחבריהם מהחוף ויתחילו את ההופעה באיחור מכובד?
ומגלים שהתשובה היא כן...
הבאס הוא מעין פאב מעוצב היטב, שהעיפו ממנו את כל השולחנות על מנת להשאיר מקום למסיבות והופעות. בפינה מיקמו במה פיצפונת, אבל סך הכל המקום משרה אווירה טובה.
לבסוף לאחר שעה קלה עולה מאיה דנון למופע הפותח.

קשה לי לומר הרבה על המופע של מאיה מלבד העובדה שהוא ממש לא התאים לערב הזה. אני באתי לשמוע רוק אלקטרוני מהפנט, סוחף. ייתכן שמאיה דנון היתה משתלבת מצויין בערב נוייז או אוונגרד ואז הייתי מצליח להתחבר ליצירה שלה. אך כאן המוזיקה האיטית והמינימליסטית שלה ממש לא התאימה למצב הרוח שלי וכנראה גם של שאר הקהל.

לאחר כשעה וחצי מהרגע שהגענו עולים המתופף הגיטריסט והבאסיסט לבמה. כאשר מתוך הקהל עולה לו בחור עם אקורדיון והם מתחילים בנגינה איטית ואווירתית. ביום אחר אולי הייתי נהנה מהפתיחה האיטית אך הפעם לאחר המופע הפותח הייתי מעדיף משהו שיותר יקפיץ אותי בשביל ההתחלה.
אך ברגע שהזמרת אדומת השיער מצטרפת אליהם העסק מתחיל לצבור תאוצה.

קל לי מאוד להתחבר למוזיקה ולתת לגוף לזרום ולרקוד.
בשלושת השירים הראשונים אני עוד מאופק יחסית. אך ברגע שאני קופץ לשירותים וחוזר אני מתחבר לחלוטין למוזיקה שעוטפת אותי. מתמקם מחדש בשורה הראשונה, מצידי שתי בחורות שרוקדות ללא חשבון, ומאחורי קהל שנע בין נענועי ראש קלים לריקוד מאופק. ככל שההופעה נמשכת עוד ועוד אנשים מצטרפים אלינו ונותנים למוזיקה לסחוף אותם לריקוד חסר עכבות. זה פשוט מדבק!

קשה לי לפרק את ההופעה לשירים, משום שהכל זכור לי כרגע כרצף אחד ארוך.
לאורך ההופעה הזמרת התיאטרלית מנהלת רומן בלתי פוסק עם הקהל ועם שאר חברי הלהקה. לפעמים נראה כאילו היא קצת מציקה להם ומפריעה להם לנגן עם השואו שלה, אך הם נראים כאילו הם כבר התרגלו לשטיקים שלה ונהנים מהם.

כשההופעה מתקרבת אל סופה, הזמרת מודיעה שאין באמת צורך שהם ירדו ויחזרו ומכריזה שהם פשוט יעשו עוד שני שירים וזהו. הדבר היחיד שעוצר אותם מלהמשיך הוא הלפ-טופ שקרס. אז בנתיים הם עושים שיר אחד אקוסטי (קצת מוזר לקרוא לזה אקוסטי כשיש שם בס וגיטרה חשמלית :P ).
ולבסוף הם נותנים עוד שני שירים סוחפים ויורדים מהבמה.

אכן ההשוואות שנתתי בהתחלה נכונות.
הזמרת בקלות הייתה יכולה להשתלב כאחת הזמרות של איטליז, נכנסת היטב לפוזת הטירוף של דוניץ שצקי ושות`. כשהגיטריסט שר יש בהם בהחלט משהו שמזכיר את רדיוהד. אבל מעל הכל בזמן ההופעה אני פשוט יכול לעצום את עיני ולדמיין את עצמי בהופעה של פורטיסהד.
השילוב הזה בין גיטרה-בס-תופים ללופים אלקטרוניים רקידים פשוט סוחף אותי למקומות נפלאים.

אז עכשיו רק נותר לי להמתין לדיסק שלדברי הגיטריסט יצא בזמן לא ידוע כלשהו...
ולחשוב מתי אני תופס אותם לעוד הופעה...
 
משהו קצת שונה מאתמול. קיצו יחד עם הסיני מהשוק/מדרחוב שמנגן כאן על פיפה :
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל melquiadess אלא אם צויין אחרת