00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

קו התפר



אני קוראת עכשיו ספר סיפורים קצרים של מוראקאמי, ושוב מתמלאת פליאה נוכח  הדמויות המוכרות, הצועדות על הקו הדק שבין מציאות לדמיון. בעולם של מורקאמי הכל יכול לקרות:  קוף גונב לבחורה את השם הפרטי שלה,  גבר מחפש ריגושים בגן החיות בסופת טייפון, גבר אחר מקיא יום יום כל מה שהוא אוכל במשך 40 יום,האנשים שהחיים קורים להם, פלאים ומעשי ניסים, גולשים ממציאות מוכרת לעולם מסוייט, והקורא מקבל על עצמו מראש את חילופי המציאות והדימיון כנתון.

ואני חושבת על קו התפר שלה ושואלת את עצמי מתי מתמסמס בחיים קו התפר הזה.
מתי היא תיפול לתהום הפרטית שלה.

 
היא נמצאת עכשיו על קו התפר.
היא נאחזת בציפורניים בכללים ובחוקים שקבעה לעצמה.
11 פלפלים אדומים, שני צהובים.
שלוש עגבניות ושלושה מלפפונים.
110 בריכות ביום, יהרג ובל יעבור.
וכשממש אי אפשר, גם לשבת ולבהות במי הבריכה זה טוב.
ארבע קופסאות סיגריות ביום. יותר כשקשה, קצת פחות כשמתאפשרת שליטה.

אבל הפחדים תוקפים.
הפחדים והאגרסיות והשנאה לרופאים ולתרופות, ששומרות עליה בתוך קובית קרח של שפיות, אבל גורמות לגוף שלה להתנהג כאילו הוא בן 70. קפואה, מפרכסת, רועדת.
מביטה לתוך התהום ושוקלת אפשרויות.
 
היא הולכת על חבל דק בין התהום לבין ההאחזות בגדר.
אנשים מושיטים לה ידיים, היא רואה אותם,  שומעת את הקולות שלהם.
היא כלכך קרובה.
אבל היא לא תאחז.
היא תשרוט את היד המושטת.
 
התהום קוראת לה.
התהום המרה המתוקה.
לתהום יש כוח, היא מושכת וסוחפת.
תהום אל תהום קורא, מי כמוני יודעת.
 
.
שוב, היא בדרך לאישפוז.
 
 
צילום - Helen Van Meene

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

84 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת