00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

עוף גוזל....

 

 

עוף גוזל....


הגוזלים שלי עזבו את הקן
פרשו כנפיים ועפו
ואני ציפור זקנה נשארתי בקן
מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר
תמיד ידעתי שיבוא היום
שבו צריך להיפרד
אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום
אז מה הפלא שאני קצת דואג
עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך.
עכשיו נשארנו לבדנו בקן
אבל אנחנו ביחד
חבקי אותי חזק תגידי לי כן
אל תדאגי ביחד כיף להזדקן
אני יודע שככה זה בטבע
וגם אני עזבתי קן
אז מחניק קצת בגרון מחניק קצת בגרון

 

 

 

 

אז גם אצלי מחניק קצת ( הרבה) בגרון.

 

שתי בנותיי המתוקות יצאו לטיול ארוך. רותם חוזרת בעוד כחודש וחצי ומיד מתגייסת ואור ממשיכה לחצי שנה במזרח.

 

קראתי באיזה מקום שעד לפני כעשרים שנה השלב הזה אופיין בקושי של ההורים, ובעיקר של האמהות,  לשחרר את הילדים, כי נשים רבות עסקו רק בגידול ילדים, ואילו כיום נשים עובדות מחוץ לבית, עם מקצוע ועבודה מספקת והמשבר הוא פחות.

 

אז אני רוצה להגיד – לא נכון.

 

זה לא שאני מרגישה צמצום בתפקיד האמהי ונותרה בבית הקטנה שמעסיקה אותי די והותר, והערך העצמי שלי לא ניפגע כי אני עסוקה כמעט כל דקה.

 

 זה השקט בבית, זה ההסנפה שלהן כשאני תוקעת את האף בין האוזן לכתף ומריחה, זה החברים שלא ממלאים את הבית בצהלה, זה הריבים ביניהן והויכוחים איתנו והארוחות המשפחתיות המצומצמות.

 

זו פעם ראשונה של פרידה כל כך ארוכה, וברור שיחזרו וימשיכו להתגורר בבית אבל זה הצעד הראשון של העזיבה, של השחרור מאיתנו. ושום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה.

 

עשרים ושתיים שנים היינו כמעט במרכז – לגדל, לחנך` להנחות, להיות כתף, אוזן קשבת והינה הגיע הזמן שהם כבר מסתדרים לבדם, הם כבר לא צריכים אותנו לצידם, יש להם את הרעיונות שלהם, את תפיסת העולם שלהם,

 

ואת מקווה שבאותן שנים שהיו תחת כנפיך, הצלחת להנחיל להם את כל הערכים שאת חשבת שהם נכונים ויעילים ותורמים לאיכות החיים, ובשילוב עם התובנות שהם הגיעו אליהם לבדם ובניסיון החיים שלהם,  הם יהיו אנשים טובים, מאושרים וחיוביים.  

 

ואפילו שיש אינטרנט, וסקייפ והן נראות יפות ומאושרות ופורחות, עדיין הצביטה הקטנה שבלב על עזיבת הקטן והצעד הראשון לעצמאות .

 

ואני מתגעגעת.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת