00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר - אדם וסופי /יניב איצקוביץ`

 

אדם וסופי / יניב איצקוביץ`

הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, בסדרת "ספ"

428 עמודים.

 

מהכתוב על הכריכה האחורית -

 

אדם שלוסר, צלם עיתונות מצליח, שוכב בתרדמת לאחר שנמצא ירוי במחסן ירקות זנוח ביפו, ותודעתו מצלמת תמונות כמו במצלמה בלי פילם. לצדו, באותו מחסן, נמצא הרוג הרב זוהר מלאכי, חברו מימי המצור על בֵּירות, עבריין-לשעבר שחזר בתשובה.

 

מן ההווה של 2004, בין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, פושטת העלילה את שלוחותיה לעבר ולצדדים. המשטרה ממנה חוקר לא-שגרתי, חתרני, הכופר בלפיתה הפשטנית של סיבה ותוצאה; ולפיכך חובקת המסגרת של החקירה המשטרתית רומאן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות, "כאילו היֶרי הזה לא תָּחוּם בזמן, מקורו באיזו נקודה רחוקה בעבר, סיומו בכלל לא ברור, וכל קורבן הוא חשוד, וכל חשוד הוא קורבן".

 

התחלתי לקרוא את הספר במחשבה שמדובר בסיפור בלשי של חקירת רצח. להפתעתי הסתבר שאין רחוק מהשערה זו.

 

הספר מתחיל בעשרות עמודי פתיחה מבולבלים, סיפור בגוף ראשון לפעמים בגוף שני, לפעמים אישה ולפעמים "מלאכי", בליל  של סגנונות, זיכרונות ואנשים שהסופר אינו מתאמץ למהר ולהסביר כאילו משאיר בכוונה את הערפל והטשטוש.

 

די התלבטתי אם להמשיך, אבל הבטחתי לקרוא ולכתוב תגובה – והבטחה זו הבטחה.

 

להפתעתי נישבתי בכתיבה המיוחדת השזורה בסגנונות כתיבה לעיתים לירים לעיתים פשוטים,  בעלילה הפתלתלה קדימה ואחורה בציר הזמן, באירועים/דמויות לא ברורים, או  כפי שכתוב על הכריכה  האחורית: 

" המניפה העלילתית הרב-קולית נפרשת בספר בקרנבל של ז`אנרים. בהעזה ובווירטואוזיות גולש איצקוביץ` מרומאן פסיכולוגי-ריאליסטי, רב-אמפתיה וקשוב לניואנסים, על תא משפחתי, לרומאן חברתי-פוליטי על המצב הישראלי, ולפארודיה על רומאן של חקירה משטרתית, ולעלילה ספק-פנטסטית ספק-הזויה המשוטטת בשטח ההפקר שבין המתים לחיים, ולקומדיה גרוטסקית על מריבות בין שכנים בבית משותף" .

 

והדמויות -

סופי, אשתו בניפרד של אדם שמצלמת תמונות יומיומיות לעומת אדם שמצלם מוות ( הוא נישאר בלבנון עוד חודש לאחר שכל חבריו חזרו כדי להמשיך ולצלם) , כמובן שיש פה איזכור של שואה – מנחם וארתור ניצולי שואה , יש פה ילדות בכרם התימנים ואבא של סופי שהיה המנקה של שדרות קרן קיימת, ומלחמה לבנון וכלב שהובא משם ונושא טראומות מהמלחמה, ועשרות חתולים שממלאים דירה בתל אביב ועוד ועוד.

 

הספר נוגע באהבה, במוות, בזיכרונות, במצב חברתי ופוליטח של מדינת ישראל ושלנו כחברה ישראלית. מאחר וגם אדם וגם סופי עוסקים בצילום קשה להתעלם מההרגשה שמשתלטת תוך כדי קריאה שמדובר באלבום תמונות שמלא בבליל תמונות שחלקן תמונות יפות, ברורות צבעוניות וחלקן תמונות מבולבלות וחסרות מובן .

( רק לאחר שקראתי את הספר נתקלתי במאמר של איצקוביץ ששם הוא כתב - כשהתחלתי לכתוב את `אדם וסופי` לא ידעתי על מה יהיה הרומאן. לא פעם הרגשתי כמי שמסדר תמונות באלבום רק כדי שלא יישארו פזורות באיזו מגירה שכוחה.)

 

בספר ישנם חלקים פילוסופיים והגיגים כגון –

 

- "זמן זה מיכנס משתפשף במיכנס כשהיא הולכת",

-  "כמה מהר חובר הזמן לחברו הטוב, המקום, שני משתפי פעולה, מלשנים, בוגדים, מפקירים שני אנשים לאותו מקום באותו זמן".

- "הדת הממוסדת מתכחשת לעובדה שלאדם אין יכולת להאמין באופן מוחלט, שהרי איש אינו יכול להאמין במשהו שלא יוכל לבססו על מושגים אנושיים".

 

וברקע ישנה עלילת הרצח המעניינת בפני עצמה, או כפי שאומר איצקוביץ :

"חקירת הפשע היא שמוליכה את הסתעפויות העלילה. גם כתיבה היא סוג של חקירה – חקירת האפשרויות. ראשיתה במשהו לא-מובן ולא-מדובר שטורד את הנפש ומבקש ביטוי. "

הספר מעיד על כשרונו של איצקוביץ ככותב מעניין, מיוחד ולא שיגרתי שכבר בסיפרו הראשון "דופק", שיצא לאור בשנת2007 בסדרת "ספ" הוצאת הקיבוץ המאוחר, זכה בפרס `הארץ ספרים` לספר ביכורים לשנת 2007...

 

אני אהבתי .

 

ממליצה לקרוא מאמר שכתב איצקוביץ בטור אישי בספרייה החדשה

 

חלק מהפרק הראשון של הספר- להתרשמות

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת