00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

עוגיות קנטוצ`יני

 
 

טוק-טוק-טוק... אני יושבת בספה, מתה מעייפות ושומעת דפיקות בדלת.
זה בטח אחד החברים של רועי הבן הצעיר, כל צהריים אותו הסיפור, מתחילה הטיילת ושוכחת להסתיים (הלווו... אין לכם בתים? בין 14:00 ל-16:00 אני..... אני....  אוכלת שוקולד פרה, אלא מה...)..
בקושי כתתי  רגליים לכוון הדלת, אני עוד עייפה מההליכה שעשיתי.
הלכתי בבוקר לחוג, כן, לחוג עם הראל.
כן, יש חוגים גם לילדים בני כמה ימים, זה בטיפת חלב והחוג המדובר הוא חוג לעיסוי תינוקות.
כן, למה שרק גברברונים גדולים ומסוקסים ייהנו מוואחאד מסאז` מענג ומרגיע? גם לקטנים האלו מגיע, לא?
אז הלכתי.
זה היה בצד השני של גבעת זאב, לא בצד בו אני גרה, משהו כמו שעה הליכה, אבל היה אחלה מזג אויר וקוטר התחת מחייב, אתם יודעים...
את מה שהלך שם בחוג בהמשך אספר, זה חומר לרשומה בפני עצמה, בחיי...אבל כעת נחזור לטוק-טוק-טוק...
אני פותחת את העינית מתוך הרגל, רואה סוודר סגול ופנים לא מזוהות ובטוחה שכוסומוווו...עוד פעם התרמות והפעם זאת אישה מבוגרת, לא נעים להגיד :" תרמתי במשרד"... לילדים עוד אפשר לשקר, אבל למבוגרים? מכה!
טוב, אני פותחת, מה כבר יכול להיות , חמישה ש"ח ושתלך לדרכה..
בלי משים אני פותחת, והופל`ה... פנים מוכרות.
התייבשתי, זאת מירי המגששת.
"אינעל דינאק, מה את עושה פה מירי"?
"הפתעעעעההההה," אמרה בסגנון הדרדסים....
"אמא שלך הפתעה, איך הגעת לפה, איך את יודעת איפה אני גרה"?
"כשרוצים יודעים הכל"
פה התחלנו בצרור קללות עסיסי, כיאה לשתי חולות נפש, היא בגלל שלא עניתי לה להודעות ולטלפונים בזמן האשפוז (למי כן עניתי, בואו נתחיל בזה...) ואני בגלל שלא התקשרה והודיעה שהיא באה...(לקבל אורחים עם מדי אקונומיקה ובלי איפור זה מסוכן... יש חשש ודאי להתקף לב מפאת הבהלה...)
אבל מירי האמיצה שרדה את המראות הקשים , נכנסה הביתה ואני התכוונתי לסגור את הדלת.
"חכי-חכי, זה לא הסוף, לא באתי לבד"
"למה מי עוד פה ?"
"תראי מי פה, את מזהה נכון"?
"בטח, וואי, כפרה עליך, איזו יפה את , כנסי- כנסי"
בפתח עמדה בחורה צעירה  ויפהיפייה עם חיוך הורס, זאת חגית, לאביו 102, איזו שאלה, המנוולת התקשרה אלי כשהייתי עוד בחוג ושאלה איפה אני גרה, כי היא רוצה לבוא אלי בשבוע הבא, איזו ממזרה, איך עבדה עלי זאת...
בעודנו עומדות בדלת, אני מבחינה בעוד דמות שמתקרבת לפתח הבית. הפעם זאת היתה דמות של גבר .
"תכירי" אמרה מירי, "זה בן דוד שלי"
"אמא שלך - בן דוד שלך... למה לא אמרת שיש גם גבר ? , חכו פה שנייה, אני בלי חזייה והציצים עוד מעט בורחים לי מהגופייה, למה לא אמרתן שיש עוד גבר אתכן , כלבות..."   צרחתי בעודי אצה רצה לכוון החדר על מנת להכניס את הצנחו להם זלזלים למקום...
"אל תדאגי, הו לא מבין עברית, רק צרפתית"
וממתי צריך להבין עברית כדי לראות שתי פומלות נפולות, אה?...

זהו, סידרתי הכל  ויצאתי חזרה עם ציצים מאוגדים בחזיית פוש אפ אימתנית  (עדיף ציצים שמגרדים את האף מאשר כאלו שמגרדים את הברכיים, לא?)

"יא, את חייבת להחליף את התמונה שלך במסנג`ר, היא ממש לא עדכנית , כמה את יפה במציאות" , אמרתי ליפה ההיא...
"איזה מסנג`ר, אני לא מחוברת במסנג`ר" , היא ענתה בתדהמה.
"מה איזה מסנג`ר, התמונה שלך במסנג`ר, היא תמונה יפה, אבל במציאות את יפה יותר"
מירי הנבלה נקרעה לה בצד מצחוק , כנראה כבר הבינה שהתבלבלתי, אבל אני בשלי...
" חגית, את בסדר? התמונה במסנג`ר, מה איזו תמונה"
איך שמירי וזאת שעמדה מולי קלטו שאני נעולה על זה שהיפיופה הזאת שעמה אני מדברת היא חגית- לאביו, הן התגלגלו מצחוק.
"בחיים לא תדעי מי זאת" , אמרה מירי בעונג רב למראה מבוכתי...
"שיט, זאת לא חגית, זאת מיכל. מיכל 1979"
"וואלה נכון "!, אמרה מירי במבט קצת מבואס,(בטח תכננה להמשיך בסתלבט הזה על חשבוני).
תשמעו, אני לא יודעת אם יצא לכם להכיר, אבל אני הופתעתי (מאוד) לראות ילדה מדהימה ביופייה, עם החיוך הכי קסום שראיתי. יש לי חולשה לגומות חן, אבל שתי אלו שמעטרות את לחייה של מיכל הן הגומות המושלמות שראיתי בחיי.
באמת.
זה תמיד מפתיע אותי מחדש לראות את הפנים שמאחורי הניק.
הכל נראה כל כך שונה... כל כך אמיתי.


מרוב התרגשות לא שמתי לב שהבית נראה כמו אחרי צונאמי.
ימבה כלים בכיור, ערמות ענק בלתי סבירות של כביסה בספות שבסלון ,  והכי חמור: הבית ריק (מדברים טעימים).
וואלאק, למעט רבע חבילת פתי בר ישנה לא היה לי כלום (ואיך יהיה? אני בקושי אופה ו/או מבשלת, וגם אם כן הכל מתחסל עם כל  סשן כזה של אורחים...) ובאמצע כל הכאוס הזה הגיעו הקוזינות  מיכל ומירי , נחמד אה?
מירי ישר ניגשה לעריסה, הרימה את הראל והתיישבה במושב היחידי בספה שהיה חף מכביסה.
מיכל, שלא שפר עליה מזלה נאלצה לשבת על הרצפה.
"רוצות קפה"?
"כן"
"יופי, קומו להכין, מיכל, שימי מים ואת מירי תשטפי כלים, כי כל הספלים בכיור"
האם זה מה שיפחיד את וונדר וומן מירי? לאאאאא.... במיידית הופשלו שרווליה והיידה, תוקתקו להם הכלים ביעף...
נשמנו לרווחה, כוסות- יש, עכשיו צריך לדאוג למקום ישיבה...
גם פה מירי הביאה אותה בשיחוק, העבירה את הראל למשמורתה של מיכל עם הגומות, ופצחה בקיפול מהיר.
חסכה לי מריבה עם ניסים המירי הזאת (מה למה מריבה, כי אם שרי לא מקפלת הוא צריך לקפל, הרי מה לי ולקיפול, מה לא ברור פה?...).
בזכות מירי היה לנו קפה, והיה לנו מקום היכן להניח את התחת ואפילו היו לנו אוזני המן.
מה קשור אוזני המן?  אה, זה פשוט... בבוקר הלכתי לסופר לקנות לחמניות ושוקו לרועי וראיתי במאפייה אזני המן עם פרג וכל מה שעם פרג זה בחזקת מאסט אצלי, אז לקחתי קופסה מאלו, אבל מרוב בלגן בבית שכחתי שהם שם וכשמירי סידרה הם התגלו, קפיש?
זהו....

אז היה לנו כיף, והיה לנו מצחיק והיה לנו טעים (רק קצת... האוזניים נגמרו בסופו של דבר) והיה לנו מסודר (הו,  מירי- מירי...) וגם היה לנו קצר.
הקצר הזה היה מעצבן , אבל  הן היו צריכות להגיע חזרה הביתה.


אז ככה: אני מה זה נהנית מהביקורים שלכם, אבל אם אתם רוצים משהו טעים ואם אתם לא רוצים לקפל כביסה ולהדיח כלים (ולא במדיח, כי אם ידנית) אז טלפון אחד יסדר לכם את החיים....
כן,ככה זה אצלי .
אני חרא מארחת, אני אאביס אתכם באוכל , אבל אם תרצו קפה  - תצטרכו לדאוג לעצמכם, כי אני בקפה על הפנים. זוהי עובדה, ועם עובדות לא משחקים...

מירוש ומיכלי, מה זה שמחתי לראותכן... שיחקתן אותה בענק , רק בפעם הבאה בואו ליותר זמן והודיעו לי מראש ואז גם פינוקים בהתאם תקבלו....

טוב, הרי לא נסיים את הפוסט הזה בלי מתכון נכון?
אז איזה מתכון אני יכולה להביא אם לא אפיתי ולא בישלתי כלום (אתמול, אחרי החוג של הראל קניתי לרועי מעורב ירושלמי לארוחת צהריים, ככה שגם בישול לא היה).

חכו, אני הולכת לספריית התמונות שלי במחשב לבדוק מה יש...  לא לזוז, תיכף אשוב...

זהו, יש משהו...


עוגיות קנטוצ`יני איטלקיות.!
מבחינתי אלו העוגיות המושלמות ליד הקפה.
אז נכון שלא הכנתי אותן ממש עכשיו, אבל אם מירי את מיכל בע"מ היו מודיעות לי על הגעתן לבטח הייתי מכינה אותן, כי לא בעיה להכינן והן טעימות לאללה.
המתכון שמצוי בידי שייך במקור לבן עמי ולקוח מתוך "על השולחן".
המתכון במקור מכיל שוקולד מגורר או שוקולד צ`יפס, אני מוותרת עליו ומוסיפה מיני אגוזים שונים כגון: מלך ופקאן בנוסף לשקדים וללוז שבמתכון המקורי וזה יוצא פגז !

עוגיות קנטוצ`יני של בן-עמי

מתכון ל - 80-120 יחידות

חומרים:

 900 גרם קמח  (קילו קמח פחות 1/2 כוס ועוד 3 כפות)

500  גרם סוכר (2.5 כוסות)

 3 כפיות אבקת אפייה

 140 גרם שקדים מולבנים, טחונים (1.5 כוסות + 1 כף)

 9 ביצים

 200 גרם שקדים מולבנים, שלמים

300  גרם אגוזי לוז

 1 כוס שוקולד מריר קצוץ או שוקולד צ`יפס (אני ויתרתי)

להברשה: ביצה טרופה

 

אופן ההכנה:
מחממים תנור ל-175 מעלות.

מערבבים את כל החומרים, ומעבדים עד שמתקבל בצק יציב, די קשה
.
מחלקים את הבצק ל-4 חלקים, ויוצרים ארבעה "נקניקים". מסדרים בתבנית על נייר אפייה. יש ליצור רווחים בין הנקניקים באמצעות נייר אפייה, כדי למנוע הידבקות
.
מברישים את הנקניקים בביצה, ואופים כ-18 דקות. הם צריכים להיות אפויים, אך לא קשים. מוציאים מהתנור ומצננים
.
פורסים כל נקניק לפרוסות בעובי 1-1/2 ס"מ, מניחים את הפרוסות על רשת, ומייבשים כ-15 דקות, בתנור שחומם ל-170 מעלות
.  (אני אוהבת שהם יוצאים זהובים יותר מהרגיל, אבל לבחירתכם).
מצננים ומעבירים לכלי אטום
.

 

לנוחיותכם: לוח מידות ומשקלות להמרה : כאן

 אז זהו, עבר לו גם היום הזה .
אני מאחלת לכולכם המשך יום טוב, אני עפה קצת לסדר את הבית כי לצערי מירי לא פה, שרי עוד חולה, אני עייפה, הראל שוב רעב  והבלגן כרגיל חוגג...

תשמרו על עצמכם ותהיו טובים, שמעתם ?

יאללה ביי !

 וואי, איך שכחתי....אני חייבת לספר לכם משהו על מיכל.
מיכל היא אחת האופות היותר טובות שהכרתי  ומי שלא ראה את עבודות בצק הסוכר שלה לא ראה כשרון אמיתי מהו.
אתם יכולים להכנס לאתר הזה כאן ולהתרשם מיצירותיה ומי שרוצה וצריך אף יכול ליצור עמה קשר ולהזמין את אחת מעוגותיה המרשימות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת