00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שרון37

טיפה טיפה

 

 

אט אט מרגישה השתחררות, מרגישה את ההרפיה והנינוחות מכל מה שסבב אותי בשנים האחרונות. הימים הופכים קלים יותר, פשוטים יותר, ויחד עם זאת, בעלי משמעות. משמעות מסוג אחר, כזאת שלא ידעתי על קיומה. הפניתי גבי לכל האירועים החשובים שקרו בחיי ובחרתי אחרת. היום, בדיעבד, אני מבינה שההתנהלות ההיא לא היתה נכונה לי. היא הרסה כל דבר חיובי שקרה לי בדרך.

 

הבועה ההיא שחייתי בתוכה שנים על גבי שנים התבהרה והפכה מבועת קסם לבועה חסרת תוכן. היא התנפצה ולא הותירה אחריה מאום מלבד ריקנות ונקודה אחת קטנה ועקשנית. אומנם, הנקודה היא קטנה, אך נגלית לעין ומלאת תבונה. זאת אותה נקודה שהיתה כל הזמן מולי, אך אני התכחשתי לה, כי היה לי נוח, כי לא רציתי להתעמת עם עצמי, אבל הפעם החלטתי לתת לה את הכבוד הראוי. הבנתי שהגיע זמנה. היא הלכה ונעשתה ממוקדת וכהה, היא עמדה זקופה, החלטית ונוקשה, היא עמדה שם במלוא עוצמתה, הישירה אלי מבט מרוכז וירקה החוצה את כל מה שאגרה במשך שנים. בתחילה לא אפשרתי למילים לגעת בי, אלא רק לעבור לידי. לא הישרתי מבט. קפאתי, דממתי ונתתי לה להתרוקן. הנקודה הזאת העמידה אותי מול האמת המרה, מתריסה, מטיחה  ומאשימה, ואני נכנעתי. נכנעתי לאמת, נכנעתי לרצון ולהבנה. אט אט נתתי למילים להתקרב, לגעת ולהכאיב.

 

המילים חילחלו לתוכי טיפין טיפין באופן מודע, כדי שאוכל להכיל אותן ולקבל אותן במלוא העוצמה. הן התערבבו, נימהלו ונטמעו בכל מי ומה שאני. העירבוב היה כואב וצורב, הערבוב הזה שרף אחריו את כל מה שהיה לפני והשאיר מקום למה שיבוא אחרי. התובנות שהגעתי אליהן היו קשות אך מעודדות. קולן של המילים  עדיין הידהד בתוכי ימים שלמים. וזה הלך ונחלש וכך גם הנקודה ההיא, נעלמה כלא היתה. כאילו שסיימה את תפקידה.

 

הכל היה מהיר, חד וברור. כמה משפטים כואבים, אמיתיים וכל כך נכונים הפכו הקערה על פיה ושינו את המחשבה שהלכתי איתה שנים.

 

חייכתי מול האפשרות הבהירה וההגיונית שמהיום הכל יכול להיות אחרת. הרגשתי שלמה, נינוחה, רגועה והחלטית אל מול ההבנה שכבר לא כואבת.

 

קיבלתי אותה באהבה, הייתי זקוקה לה כמו אויר לנשימה.

 

ומרגישה ש.. "טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי,

טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי,

אולי אפילו מתייפה.... טיפה טיפה".   

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mabs1 אלא אם צויין אחרת