00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

פסטיגל



אחרי שעשיתי שמיניות באוויר בבית הספר לקבל עוד 2 כרטיסים וקבלתי נסענו אתמול לראות את ההופעה.
איחור סמלי של 6 דקות, וזה התחיל.
באמת תפאורה מושקעת ומלאה טכניקות ופירוטכניקה (זיקוקים ואש)
שחקנים עם תלבושות יפות מלאות מחשופים (לא לילדים קטנים) אבל מילא. שרדנו.
 
דווקא דפנה שכל כך רצתה ללכת באיזה שהוא מקום איבדה את החשק לצפות והחלה כמו תמיד בסרטים והופעות להסתובב לאורך השורה ופעם מגיעה אלי ופעם לאבא להתרפקות. פתאום היא עוברת כמה שורות קדימה, חוזרת אחורה, משחקת על המדרגות, מתנועעת, בוכה כשרותם מסרבת לתת לה לשתות, כשהלכה לאיבוד אפילו קנינו לה טילון כדי שתשב כמה רגעים בכיסא שלה ולא תפריע לאנשים כי זה בהחלט לא נעים הטיול הזה שלה ברחבי האולם. ומדי כמה רגעים אני מצביעה לה להפסיק לטייל ולצפות כי היא מפסידה את ההתנהלות על הבמה אבל היא בשלה צופה לשתי שניות וחוזרת לעצמה.
 
זה רק מלמד אותי בשנה הבאה רק לקנות לה את ה-DVD ואולי רק אולי לא לקחת אותה.
 
דווקא רותם הפתיעה יפה ובגדול, למעט 3 פעמים של התרפקות עלי או מעייפות (וזה למרות שישנו והכרחתי לישון צהריים לפני ההופעה) היא ישבה ממש יפה ואפילו בהפסקה לא הלכה לטייל רחוק רק לאורך השורה לדבר עם התלמידים מבית הספר שלה. ממש יפה מצידה.

אחרי המחצית הראשונה יש הפסקה גדולה - דפנה נעלמה. האספ` המבוגר שלנו הלא הוא החצי, איבד את הצפון ולא ידע מה לעשות, ניסה לחזור ולחפש במקום האחרון שהם היו ונאדה אין ילדה. חוזר אלי אומלל וחסר אונים.
אמא אסרטיבית (לפעמים אולי יותר מדי אבל בהחלט יודעת ולמודת אסונות מה עושים) ניגשה לסדרן הראשון: נעלמה לי ילדה, הוא מיד הביא אותי לשומר הראשי ולאיש הבטחון, הם מצידם לא מתרגשים יותר מדי, נכנסים פנימה לחדר הבטחון והופ מוציאים לי שומרת אישה וילדה. אכן הבת שלי.

הולכים לחפש את האספ` שמחפש ומיד מוצאים אותו. הוא בתימהון איפה היית ולא זוכה למענה, אני זוכה למענה התחלתי לבכות אז מייד לקחו אותי לחדר הבטחון על ידי האישה שהיא היתה צמודה אליה.

טוב נמצאה האבדה אפשר לחזור לאולם.

כמובן שהפסדנו מהחלק השני את החלקים היפים של הקרקס הסיני (אני רק בשביל זה הגעתי אבל לא נורא).

כמובן שבשביל לא להגרר עם כל עם ישראל ואשתו (היו די הרבה אנשים עדין שבאו לראות את ההופעה למרות שחנוכה כבר מזמן נגמר האולם היה 3/4 מלא ומגרש החניה בהתאם) החוצה ממגרש החניה יצאנו איך שהחלק של שלומי שבת עמד להסתיים. כמובן ילדה אחת דפנה רצתה להשאר עד הסוף ובגלל שיצאנו 2 קטעים קודם (ויש לנו את ה-DVD המלא של ההופעה כך שזה ממש לא נורא) קבלנו ילדה עם פרצוף של תשעה באב וכועסת על כל העולם וכמובן שנגררה איתנו לרכב.

היא המשיכה עם הכעס עוד שעתיים אחרי ההופעה וכך  בעצם הלכה לישון. רק בבוקר אמרה שרצתה להיות קצת בשקט. שוב מילים שלה ולכן לא השתתפה בסיפור החוויות של רותם מהמופע. שיהיה.
בזמן האחרון אני נוטה להקשיב לה ולא מחפשת פרשנויות אחרות למצבים.

בנוסף ישבנו בשורה שלנו עם די הרבה חברים מבית הספר של רותם והוריהם אז בכלל הרגשתי טוב. רותם ממש התנהגה בבגרות ומי שלא יודע לא היה יודע לעולם שיושבת לידי אוטיסטית.
אפילו במכולת השכונתית שלנו שכבר יודעים אומרים לי שלא מרגישים עליה כלום. איזה יופי לאן שהגעתי איתה זה ממש עושה טוב בלב המחמאות האלה.

ונסענו כל הדרך והפעם להפתעתי דפנה שלא מכירה את הדרך היתה בשקט מופתי ועשתה לנו את טנטרום השקט שהדאיג אפילו את אבא שלה שכמה פעמים במהלך הנסיעה ניסה לדובב אותה על ידי לגעת בה שגררו רק קולות של נחש מאיים שלא ניגע בה.

טוב חזרנו הביתה. לחניה עמוסה לעייפה, אבא מוריד אותנו בכניסה לשביל הבית ונוסע לחפש חניה. לאור העובדה שהוא הגיע 50 דקות אחרינו הביתה עולה שהוא בהחלט מצא חניה רחוק מאוד מהבית. חבל.

לבישה מהירה של פיג`מות והופ ערוץ נשיונל אצלי בחדר ותוך דקותיים כולל אמא כולן ישנות.
עוד מופע נגמר.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת