00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה על ספר - כל מי שאהבה/ עדנה נוי

כל מי שאהבה

עדנה נוי

280 עמודים,
הוצאת הספרייה החדשה, 2008.
התקבל לסקירה

 

 

 

בשלהי שנות החמישים מגיעה במפתיע לישראל ממזרח-אירופה אשה ערירית, צ`ילאג שמה, אחרי שגורשה מארצה כי שוטטויותיה החשידו אותה שהיא מרגלת. למעשה – היא מחפשת באובססיביות מישהו שיוכל לספר לה על בתה ההרה אריקה, שנעלמה במלחמה.

בארץ היא מכירה רק את האחים איסר ולאסלו ניימנד שנישאו, כפרק שני, עם מארי וגיזי.

 

אין לי קשר לשואה אבל כל מי שנולד וגדל בארץ, ועוד בשנות החמישים, יש לו קשר לשואה. הניצולים רבים עלו ארצה והתגוררו בשכנות. ילדיהם היו בני הדור שלי- דור ראשון לשואה. שמעתי סיפורים מסמרי אוזניים – על בית שאסור לצחוק בו, ואסור להרעיש, על בית שאימא מסתירה אוכל בארונות, על הורים שלא ישנים לילות רבים וכשישנים – הם צועקים מתוך שינה, על פחדים ועל אובססיות ונעלם גדול שתלוי באוויר. והייתה פרלה משיגענע , ככה קראנו לה , זקנה ערירית שהתגוררה במבנה קטן במרכזו של בוסתן קטן , וגדר שהקיפה אותו ושהורכבה מכל הבא ליד – קרשים, חוטים, לוחות מתכת, אבנים גדולות. פרלה הייתה קטועת אצבעות הרגליים דבר שגרם לה להליכה מוזרה. היא  נהגה לרוץ עם מקל בידה, אחרי ילדי הרחוב שהרעישו לטעמה כשהיא צועקת בשפה מוזרה. ההורים בקשו שלא נטריד אותה כי היא מסכנה, אבל לא הבנו מה המסכנות הזו וכמובן שהיא הפכה למטרה להטרדות וניסיונות התגנבות לבוסתן הקטן שלה. זו השואה שאני מכירה מקרוב. כשהתבגרתי הבנתי שכולם ניצולי שואה שניסו לבנות את עולמם מחדש בארץ שונה, בשפה אחרת, באקלים אכזרי ובסביבה מאיימת.

 

גם בספר כל אחד מ"הגיבורים" מנסה להתמודד עם זוועות העבר ולבנות את חייו בהווה.

איסר ומארי בחרו להביא לעולם את זיוה, ילדה ישראלית נמרצת ותזזיתית אבל עצם קיומה רק הדגיש את החסר. איסר רואה בה את בבואת ילדיו שנירצחו ומארי מוצאת סיבות מסיבות שונות להישאר בקרבתה. לאסלו וגיזי , לעומתם, בחרו לא להביא ילדים לעולם.

הופעתה של צ`ילאג מערערת את הסטאטוס קוו השברירי שהצליחו להשיג האחים.

 

הספר מתחיל כאמור בסוף שנות החמישים, לכאורה אחרי השואה, אבל הוא נטוע עמוק בתוך השואה אל מול המאבק להסתכל קדימה. שני כוחות המתמודדים ביניהם ומתקדמים זה מול זה לאורך העלילה.

 

זהו ספר ביכורים של עדנה נוי אבל לא ניכרים בו החוסרים והטעויות שיש בהרבה ספרי ביכורים. העולם המפורט בספר, מוצג בפנינו בשפה ספרותית חדה ושנונה, כשהיא מתארת באוטנטיות, ברגישות ובאמפטיה את חיי הניצולים בארץ הקשה, אבל מנקודת מבט ניטראלית שאינה שופטת וגם אינה מרחמת. העובדה שיש בספר אלמנטים אוטוביוגרפיים הינה ערך מוסף איכותי לספר.

היה לי קשה ל"היכנס" לספר, אבל זה אני והקושי שלי לקרוא על השואה, אבל מרגע שנשאבתי – קשה היה להניח אותו מהיד.

 

הספר כתוב בשפה יפה, עשירה ורהוטה המביאה מטעמי העברית ומטעמי האידיש לסירוגין.

 

כפי שכתב יותם שווימר ב-NRG –

"מה יש בו, בספר הביכורים של עדנה נוי, שהוא רודף אותך זמן רב לאחר שמניחים אותו מהיד? התשובה מצויה ככל הנראה בנשימת הרווחה הפורצת בעוז עם סיום הקריאה, שכן לכל אורכה הנשימה נעתקת והעיניים מצטעפות, עד כדי טשטוש בין מציאות לבדיה"

 

מומלץ.

 

 ראיון עם עדנה נוי

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת